השאלון / ראיון עם סיון קונוולינה

סיון קונוולינה, יזמית בעולמות העיצוב, מעצבת פנים עצמאית מזה 11 שנים, מלווה עסקית ומקצועית למעצבות פנים ומלבישות בתים עצמאיות, מנהלת קהילות, אמא ובת זוג בפרק ב'.
גרה בחיפה.

ממתי את עוסקת במקצוע ובמה עסקת לפני כן?

"אני עוסקת בתחום 11 שנים. הקמתי את העסק שלי ממש בשלהי לימודי התעודה שלי, כשבתחילת הדרך עסקתי בעיקר בהלבשה ובעיצוב קולקציות טקסטיל לחדרי ילדים, ולאט לאט הרחבתי את סוגי הפרויקטים שלי ואת מעגלי העשייה שלי. לפני כן הייתי מהנדסת ביוכימיה."

מה חלמת להיות כשהיית קטנה?

"חלמתי להיות מנהלת כוח אדם (מה שנקרא היום: מנהלת משאבי אנוש). זה מה שאמא שלי עשתה לפני שהתחתנה בשנית, ומה שבעיקר אהבתי בזה היה שהיו לה מליוני טפסים שנראו לי מרתקים, עם ניירות קופי שמעתיקים את מה שכותבים מנייר לנייר, וזה נראה לי כמו נס גלוי וכמו מקצוע שמאוד התחבר לסדר ולארגון הטבעיים שלי."

"שם המשפחה שלי בילדות היה סבג, וכשהייתי מגיעה עם אמא שלי לעבודה שלה הייתי ממלאת את כל הטפסים הללו תחת השם "איימי סבג". איימי הייתה הדמות האהובה עליי בסדרה "נשים קטנות" ואימצתי אותו כאלטר אגו."

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?

"את הרב-גוניות. אני פועלת היום בכל כך הרבה תחומים, שמפרים זה את זה ומפרים אותי, ואני עדיין נהנית לתכנן ולעצב בתים, ממש כפי שאני נהנית מללמד מעצבות מתודיקה מקצועית או לנהל את העסק שלהן."

מה מייחד את העסק שלך מאחרים?

"כנראה שההיבטים היזמיים. אני מגדירה את עצמי היום קודם כל כיזמית בעולמות העיצוב, ולצד כל העשייה שלי תמיד יש מיזם או שניים גדולים שמתבשלים ברקע. עולם העסקים מרתק אותי למרות שאין לי בו שום הכשרה פורמלית. כל מה שלמדתי היה מניסוי, טעיה, הצלחות וכשלונות, ואלה היו שיעורים חשובים מאוד שהיום אני מעבירה למעצבות שאני מלווה."

איך נולד הרעיון לעסק?

"תמיד עסקתי בעיצוב, ציירתי מגיל צעיר מאוד, ואהבתי מאוד עבודות סקראפ. אחרי הצבא חשבתי ללכת ללמוד אדריכלות, אבל אז גיליתי שיש מבחנים ולא האמנתי שיש לי סיכוי לעבור אותם. האמנתי שמי הולך ללמוד אדריכלות אלה היפסטרים עמוסי כשרונות כאלה, ולא גיקים כמוני. אחרי 4 שנים של לימודי הנדסה שסיימתי בהצטיינות אבל גם בדם יזע ודמעות – עבדתי בתחום כשלוש שנים, וכשילדתי את עופרי – הבכורה שלי – הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להגשים את החלום וללמוד עיצוב."

"החלק של פיתוח הקורסים הגיע רק כעבור 6 שנים בתחום, כששמתי לב ששיטות העבודה שפיתחתי לעצמי(חיבה לטפסים, כבר אמרתי?) ממש עושות הבדל תהומי בעבודה עם הלקוחות שלי וזוכות לתגובות ממש מעולות. זה גם היה הרגע שהבנתי שמעצבות אחרות יכולות להיתרם מהן גם, ואחרי פירוק של הרבה אמונות מגבילות בנושא – פיתחתי קורס מקצועי ובהמשך תוכנית ליווי עסקי."

מה את עושה כשיש לך יום קשה?

"מקלחת חמה בסוף היום, וואטסאפ פורקן בקבוצת הסטודיו (יש לי צוות מהמם ותומך) וזמן עם הבנות שלי, הרחק מהטלפון. אני נותנת לעצמי גג 48 שעות לשקוע אחרי כל משבר – ואז מרימה ראש וממשיכה הלאה, כי צריך גם לשמור על פרופורציות בחיים האלה, ואחרי השנה האחרונה זה נכון פי כמה."

מה סדר יום ממוצע שלך?

"קמה בשעה 5:30 בבוקר, מתארגנת בנחת, שותה קפה, מצלמת את הזריחה, מעלה סטורי. בשעה 6:30 מעירה את הבנות, מארגנת אותן ולוקחת למסגרות, יוצאת ליום עבודה שמאוד משתנה מיום ליום, אבל מילת המפתח בו היא ניצול זמן ויעילות ומסיימת אותו בשעה 16:00, כשאני אוספת מהמסגרות. אחר הצהריים בדרך כלל מוקדשים לעזרה בשיעורי בית, הסעות לחוגים, זמן בגינה והערב מוקדש לזמן עם נדב. יום אחד בשבוע אני עובדת עד מאוחר וזה היום להשלים בו כל מה שצריך ולסגור קצוות."

אילו תכונות הופכות אותך ליותר טובה בעבודה?

"אני יודעת להתנתק כשצריך. כשיש לי משימות חשובות לקדם אני שמה את הטלפון על שקט, ולא מעניין אותי כלום. הטלפונים, הוואטסאפים, ההודעות מלקוחות או מבעלי מקצוע – יחכו שאסיים."

"ככלל, אני מאוד מאוד קנאית לזמן שלי ולשליטה בו, וזה שמישהו החליט שכרגע זה הזמן הנכון עבורו לתקשר איתי – לא אומר שאני צריכה להתאים את עצמי לזה. כמו שאמרתי – פרופורציות זה שם המשחק, אני לא עובדת בטיפול נמרץ, ושום דבר לא חורץ גורלות."

מהו הקושי ומה היתרון בעצמאות?

"הקושי של רוב העצמאיות הוא הבדידות והיעדר חוויית הצוות, אצלי הקושי קצת שונה כי הוא נובע בעיקר מריבוי התחומים והמשימות, ולמזלי יש לי צוות מהמם בסטודיו שעוזר לי להניע את הכל קדימה (וזה ממש לא פשוט).
אז הייתי אומרת שהקושי העיקרי שלי כרגע הוא לחיות עם זה שהדברים לא קורים בקצב שהייתי רוצה, וזה בעיקר כי אני רוצה הכל מהר ומיד."

"היתרון של העצמאות הוא האוטונומיה והיכולת לנהל את עצמך כמו שנכון ומתאים לך. זה מרגיש לי קרוב יותר למימוש העצמי שאני זקוקה לו."

איך את מחלקת את היום בין בית למשפחה, פנאי ועבודה?

"אין לזה תשובה חד משמעית. יש ימים שאני ממש זמינה לצרכי הבית והמשפחה, ויש ימים שאני כל כך עסוקה שאי אפשר לדבר איתי בכלל. אני מאוד משתדלת לשלב את הכל יחד במקום לנסות לאזן, כי אין באמת איזון ובלתי אפשרי לאזן, בטח לא כשיש לך כל כך הרבה יעדים ותוכניות, ומעט זמן פנוי."

מהו החלום עסקי או האישי שלך?

"להרחיב את תחומי העשייה שלי לחו"ל."

מה את רוצה שיקרה השנה?

"הייתי רוצה שכל התשתיות שהנחתי בשנה האחרונה – יהוו קרקע פוריה לתוכניות שלי לשנת 2024. שאראה את כל המאמץ וההשקעה הכספית שלי מתממשים."

ספרי על רגע מכונן בקריירה שלך.

"אני חושבת שהרגע הכי מכונן בקריירה שלי היה כשהעזתי לקבוע לעצמי יעד כפול למחזור ההכנסות השנתי, ולמרות שזו היתה שנה פוסט-קורונה, שגם הייתי בחלקה בחופשת לידה – עמדתי בזה. וזה לא מכונן בגלל הסכום שהצבתי או בגלל הגדילה בהכנסות, אלא מכיוון שזו היתה הפעם הראשונה שבה הבנתי כמה כוח יש לתודעה שלנו על היכולות שלנו לחתור לעבר התוצאות שאנחנו שואפות להגיע אליהן."

ספרי על לקוח מעניין שהיה לך.

"אני חושבת שהפרויקט הכי מעניין שעבדתי עליו קורה ממש בימים אלה – שיפוץ של בניין שלם לשימור. בניין בן 3 קומות שאנחנו משפצים מקצה לקצה ומחדשים תוך שימור פיסות ההיסטוריה שבו. עבודה ענקית, בלוחות זמנים פסיכיים וביצירה מתמדת של "יש מאין". הלקוחות הם יזמים, והשיפוץ הוא להשקעה, כך שזה מעניין ומאתגר אפילו יותר משיפוץ שיש בו צרכים מוגדרים."

במה את גאה במיוחד בעבודתך?

"בזה שכל מה שאני עושה מתחיל קודם כל עמוק בפנים ברצון להרבות טוב בעולם. אני מאמינה בתודעת שפע, אני משתדלת לפעול מתוך כבוד והערכה מאוד גדולים לכל השותפים שלי לדרך, ואני רואה בעצמי תלמידה גם כשאני מלמדת."

יש לך שעה פנויה – מה תעשי בה?

"אנקה תמונות מהטלפון. אני אסון בניהול התמונות שלי בנייד!!! כל הסדר והארגון שלי לא עומדים בקצב הצילום שלי…"

על מה את לא מוכנה לוותר ביום יום שלך?

"לא חושבת שיש דבר כזה. כל תקופה בחיים מזמנת לנו התמודדויות שמוכיחות לנו שכל מה שאמרנו לעצמנו שלעולם לא יקרה – בהחלט עשוי לקרות. המלחמה הוכיחה לנו את זה מאוד, ואני – מעולם לא חשבתי שאהיה חודשיים וחצי אמא במשרה מלאה, שמתוכם חודש לא עבדתי בכלל, והנה – המציאות הייתה חזקה מהכל."

באיזה מקום בחו"ל היית רוצה ליצור או לעבוד?

"ברלין. יש לי זיקה פנימית עמוקה לעיר הזו (אולי מגלגול קודם) ואני יודעת שמתישהו היא תהפוך לחיבור משמעותי בפועל."

בחדר העבודה של מי היית רוצה לבקר?

"של נרי אוקסמן המדהימה, מעצבת וחוקרת שמנהלת את מעבדת המדיה של MIT. אני חולמת לפגוש אותה מהרגע שנחשפתי אליה. אולי יום אחד זה יקרה, היא בכל זאת חיפאית במקור."

מהו הטיפ שלך להתנהלות עצמאית?

"להישאר נאמנה לערכים שלך ולטובתו העליונה של העסק שלך, ולהקפיד לדייק את חזון העסק שלך בכל שנה מחדש."

אף פעם לא תתפסו אותי…

"אומרת על משהו 'אף פעם'."

מהו הטיפ שלך לניהול זמן?

"כיבוי התראות בטלפון – לא רק כשאת עסוקה אלא כדרך חיים. אצלי רק ההתראה של היומן פעילה. וואטסאפים, מיילים, אפליקציות חברתיות או אתרי חדשות – לא מתריעים אצלי שום צליל, ביטלתי הכל, והחזרתי את השליטה בזמן שלי לעצמי."

מה מרגיע אותך?

"הטבע, בכל תצורה ובכל מצב."

מה לא יודעים עלייך?

"אני בתחושה שיודעים עליי כמעט הכל, אבל אחד הדברים שלא יודעים עליי שזה למדתי לרכוב על אופניים רק בגיל 21, לקראת הטיול שאחרי הצבא. כשהייתי באוסטרליה רכבתי לראשונה במסלול אופניים, רכיבה שהסתיימה בזה שנכנסתי בזקנה על כסא גלגלים. היא שרדה את זה, העניין שלי באופניים פחות…"

מהי השעה האהובה עליך ביום?

"שעת הזריחה, ללא ספק. אני אוהבת להרגיש איך העולם מתעורר לאט לאט."

אימצת לאחרונה הרגל חדש?

"השנה התחלתי אימוני פילאטיס, והתאהבתי."

את מי היית רוצה לשאול את כל השאלות הללו?

"הייתי רוצה לשאול את כל זה את חמותי ז"ל, שלומית מינקובסקי, שנפטרה עוד לפני שנדב ואני נהיינו זוג.
גם היא היתה עצמאית, בעלת סוכנות נסיעות, והכרתי אותה בילדות כשעוד היתה שוטרת (נדב ואני היינו חברי ילדות מכיתה ב' ועד כיתה ה', ואז דרכינו נפרדו לשנים רבות, וחודשו כשכבר הייתי בת 26). היא נפטרה מסרטן בתקופה שנדב ואני לא היינו בקשר, ואני בתחושת החמצה מתמדת לגבי איך חיי היו נראים אם היא היתה חלק מחיי ומחיי הבנות שלי. כעצמאית – היא הייתה אישה שטרפה את החיים, שטיילה בעולם ונפתחה לטעמים חדשים ולתרבויות חדשות, ואני בטוחה שהיה לנו הרבה במשותף."