השאלון / ראיון עם עפרה אייל

סדרת הפוסטים במדור השאלון החלה בעקבות הספר שלי "פינה משלך – סיפורים על נשים ומרחבי עבודה" ובכל כתבה אני מארחת נשים שעונות על אותו שאלון עליו ענו המשתתפות בספר. בראיון החדש במדור אתן מוזמנות להכיר את עפרה אייל. עפרה היא ציירת ומאיירת, מורה ומרצה. אל עפרה הגעתי דרך עדי לחובר שלו, שהריאיון עמה הופיע בכתבה הקודמת במדור ולא הכרתי אותה קודם. אז גם הפעם, המדור לוקח אותי למקומות חדשים.

עפרה אייל | ציירת ומאיירת, מורה ומרצה

ממתי את עוסקת במקצוע ובמה עסקת לפני כן?

"מאז ומעולם. מגיל מאוד צעיר הציור היה עבורי מקור לעניין, נחמה ואתגר. כל חיי סובבים את האמנות והציור. בעבר גם רקדתי ושיחקתי, עיצבתי תפאורה  לקולנוע ותיאטרון רחוב, אבל תמיד חזרתי לאינטימיות שלי בציור."

מה חלמת להיות כשהיית קטנה?

"קראתי הרבה יומנים של ילדים בשואה, ולכן חלמתי להיות גויה בלונדינית. גם רציתי להיות ליצנית בקרקס נודד ולחקור חיות בטבע בארצות רחוקות. בילדותי כל יום בין השעות שתיים לארבע היינו צריכים להיות בשקט בחדר ולהכין שיעורי בית. בשעות האלו הייתי מציירת, מעתיקה מספרים, חולמת וממציאה עולמות."

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?

"מה שאני הכי אוהבת זה להיות ב- zone. קצת משונה להסביר את זה. כשאני שקועה בעבודה על הציורים שלי אני לפעמים מאבדת חוש זמן ומקום. שוקעת בתוך הפרטים, הציור מוביל אותי ואני מתמוססת בתוכו. בריכוז המתוק הזה אני חדה, ערנית ומאושרת."

מה מייחד את העסק שלך מאחרים?

"הציורים והאיורים שלי הם הרחבה של האני. גם בשיעורי האיור והרישום שאני מלמדת אני מביאה את המיטב שאני יכולה מכל הכיוונים. העיסוקים שלי כמכלול הם המימוש העצמי שלי יחד עם האימהות וכל השאר. לכל מי שמבטא את עצמו יש את אורו הייחודי לו."

איך נולד הרעיון לעסק?

"לפני 12 שנה פגשתי את האוצרת קרן בר-גיל איתה רקדתי בתנועטרון בילדותנו ברמת השרון. קרן חזרה אז משהות ארוכה בלונדון, והביאה עמה רוח אנגלית אלגנטית יחד עם רצון לקדם אמנות ישראלית וערכה סלוני אמנות בביתה היפה. עבודותיי החלו להימכר, דבר שעודד אותי והפיח חיים ביצירה שלי. (הייתי אמא צעירה לשני פעוטות) מאז הקריירה שלי פורחת, עשיתי תואר שני באמנות בבצלאל והצגתי בתערוכות. בד בבד התחלתי לעבוד על קו באיור שתפס תאוצה אף הוא עם הזמן."

מה את עושה כשיש לך יום קשה?

"בימים קשים אני הולכת לישון וקמה מוקדם לרוץ. מאתחלת את עצמי מחדש. נאספת."

מה סדר יום ממוצע שלך?

"אני מתעוררת מוקדם, מאפסת את הבית. פעם ביומיים אני יוצאת לריצת בוקר, אני עובדת כמה שעות בסטודיו, מכינה לילדים צהריים, נחה קצת ושוב עובדת או מלמדת  עד הערב. כשהילדים לא איתי אני פוגשת את החבר שלי."

אילו תכונות הופכות אותך ליותר טובה בעבודה?

"אף פעם אין לי נחת מהעבודה שלי, תמיד אני רוצה להשתפר ולהשתכלל. לכן אני לא מפסיקה ללמוד. זו תכונה מציקה אבל גם משאירה אותי ערנית."

מהו הקושי ומה היתרון בעצמאות?

"אני אוהבת את האינטגריטי המלא שיש לי מול העבודות שלי. הדיאלוג האינסופי מול היצירה והמרחב החופשי שיצרתי לעצמי. החיסרון הוא שאני צריכה להשתפר בתחום ההפקה והשיווק, מה שמעכב הרבה תוכניות ויוזמות. אני חולמת לפגוש מישהי שתהיה שותפה שלי ותשלים אותי בקטע הזה."

איך את מחלקת את היום בין בית למשפחה, פנאי ועבודה?

"בטיול הגדול אחרי צבא (שעשיתי בגיל 29) למדתי ציור טיבטי בנפאל אצל אמן שחי בסטודיו עם אשתו וילדיו. שם למדתי את ההרמוניה הטבעית בין מלאכה, יצירה וחיי משפחה. גם אני מתמרנת בין המטלות והמטרות."

מהו החלום עסקי או האישי שלך?

"הייתי רוצה להמשיך ולהציג עבודות במוזיאונים וחללי תצוגה יחד עם יצירת קו אמנות שימושית של מרצ'נדייז שיתלוו אל התערוכות: חפצים כמו טפטים, סרוויס חרסינה וכל מיני רעיונות בסגנון הזה. חוץ מזה אני רוצה להשלים ספר שהתחלתי. והחלום הכי הכי הוא להציג את הכל במוזיאונים גדולים ויפים בעולם."

מה את רוצה שיקרה השנה?

"שימצאו תרופה לקורונה, שיקיריי יישארו בריאים. שהכלכלה לא תתמוטט, שערכים כמו הגינות, צניעות, אחדות והתחשבות יחזרו לסדר היום. לגבי עצמי אני מקווה שתערוכות ופרויקטים שתוכננו לפני המשבר יחזרו והקריירה שלי תתניע מחדש. אני מתגעגעת."

ספרי על רגע מכונן בקריירה שלך.

"לפני מספר שנים הגעתי למבוי סתום בציור והתחלתי בחיפוש אחרי קו חופשי שבו אוכל להתנער מכל מה שהגביל וצמצם את רוחי. עלעלתי בספרים מהאוסף שלי וחקרתי את ההיסטוריה של הרישום והאיור. ליבי נשבה  בקסם האיורים השייכים ל'תור הזהב' באיור האנגלי והאירופאי במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, יחד עם מצע הרעיונות הספרותיים והאומנותיים שליוו את התקופה. בדיוק אז חברה שלי הציעה לי להשתתף בתחרות ארצית באיור. קפצתי על ההזדמנות ולהפתעתי זכיתי במקום הראשון ואפילו קיבלתי פרס שווה!

הגשתי איור נוסף לתחרות הבאה, ושוב זכיתי במקום הראשון! קיבלתי אישור חיצוני שיש לי משהו טוב ביד שאנשים אוהבים ומשם המשכתי."

ספרי על לקוח מעניין שהיה לך

"ביריד צבע טרי האחרון  עמדו אב ובתו מול הציורים שלי .לאחר שהלכו וחזרו מספר פעמים באותו יום, שאלו בביישנות על מחירו של הדפס גדול שקראתי לו 'קרניבל'. הילדה הסבירה שהיא בוחרת את העבודה כמתנת בת-מצווה. האב היה גרוש ומורה למתמטיקה בבית-ספר והמחיר היה גבוה מדי עבורו. התרגשתי מאד מהילדה אשר במקום טיול לחו"ל או מסיבה נוצצת ביקשה את הציור שלי. חתכתי במחיר אבל הילדה אמרה שהיא לא מסכימה להוריד יותר. היה חשוב לה לשמור על ערך היצירה. אני מקווה שהחיים יחייכו אליך קידו! את פיה!"

במה את גאה במיוחד בעבודתך?

"אני גאה בכך שבני אדם מכל הגילאים, הלאומים והסוגים מתחברים לציורים שלי. זה עושה לי חם בלב. "

יש לך שעה פנויה – מה תעשי בה?

"האמת שאני די מחבבת את מלאכות הבית (חוץ מאפיה). בקורונה חזרתי לקרוא ספרים – קיבלתי לאחרונה המלצות .תענוג!"

על מה את לא מוכנה לוותר ביום יום שלך?

"יום בלי שנ"צ הוא יום ארוך."

באיזה מקום בחו"ל היית רוצה ליצור או לעבוד?

"הייתי רוצה לעבוד בלונדון באנגליה, לנבור בספריות בין האיורים הבוטניים וספרי הילדים, לבקר את הפרה -רפאליסטים ובלייק שבחדר הסמוך בטייט, ולהציג שם תערוכה."

בחדר העבודה של מי היית רוצה לבקר?

" אני רוצה לבקר בסקנדינביה בחוות האמנות של אוד נרדרום, המאייר סוון נורדקוויסט וביורק."

אף פעם לא תתפסו אותי…

"בלי אודם."

מהו הטיפ שלך לניהול זמן?

"אני רושמת to do list ומתמלאת בסיפוק כשהמשימות מתבצעות."

מה מרגיע אותך?

"לשחות בבריכה ולנבור בשוקי פשפשים."

איך את מתחילה את יום העבודה?

"מחלקת את זמני בין ציור דיגיטלי במחשב, תרגול וציור בשמן על קנבס והכנת מערכי שיעור לקורסים אותם אני מעבירה. אני מחליטה לפי סדר עדיפויות היכן להתחיל את היום."

מהי השעה האהובה עליך ביום?

"בבוקר מוקדם לרוץ בחוץ בפארק או לאורך הים. להרגיש את התנועה ואת התמורות בנוף בין עונות השנה.

אימצת לאחרונה הרגל חדש?

"גיליתי שוב שפעילות התנדבותית למען האחר, ולו הצנועה ביותר, תורמת להרגשה טובה ומרוממת את הנפש."

את מי היית רוצה לשאול את כל השאלות הללו?

"הייתי רוצה לשאול את הדסה עובד, מנהלת קהילת חוזרות עם תשובה בפייסבוק."