השאלון / ראיון עם אורלי פינקלמן

 מדור השאלון, לוקח אותנו הפעם לעוד אישה מעוררת השראה שמתגוררת באבן יהודה – אורלי פינקלמן. ואני שואלת את עצמי איך עוד לא נפגשנו בבית הקפה השכונתי טרום הקורונה? עד עכשיו ראיתי פה ושם פוסטים שלה בקבוצה היישובית, אבל בזכות דורית תמיר, המרואיינת הקודמת במדור, היום אתן מוזמנות לקרוא את הסיפור של אורלי.

אורלי פינקלמן / מומחית לגיוס עובדים, מדריכת טיולים לחו"ל, מרצה לתרבות יוון ומנחת סדנאות לפיתוח סיפורים

ממתי את עוסקת במקצוע ובמה עסקת לפני כן?

"עד לפני שמונה שנים הייתי שכירה בכירה ושמחה בחלקי. התפקיד האחרון אותו מילאתי היה סמנכ"ל השיווק של סטימצקי. לפני כן מילאתי תפקידי שיווק בטבע ישראל, ובסלקום. לפני שמונה שנים החלטתי לצאת לעצמאות. בתהליך החיפוש אחר דרך מקצועית חדשה, הפכתי לגמרי את סדרי העדיפויות שלי. במקום לקבוע שחשוב לי הסיפוק מהעבודה וההגשמה העצמית, הגדרתי ש'אני רוצה להיות כל יום בצהריים בבית' וש'אני רוצה להביא תועלת משמעותית ללקוחות שלי'. כך הגעתי להחלטה לעסוק בגיוס והשמת עובדים. הניסיון שלי התבסס על 25 שנות ניהול בארגונים שונים ועל הבנת המנגנונים הארגוניים מבפנים, וזה אכן הוכיח את עצמו כמועיל ורלוונטי. את העיסוק השני, הדרכת הטיולים, בחרתי בגלל התשוקה. זה היה המשך ישיר לתפקיד שמילאתי במלכת המדבר, כאחראית על המיונים וכמדריכה חברתית, והגשמת חלום ילדות. בימים כתיקונם אני מדריכה בחברה הגיאוגרפית ובטריפולוג'י, מתמחה ביוון, אוזבקיסטן, גיאורגיה ודרום אפריקה. מתוך העיסוק הזה נולדו גם תתי העיסוקים כמרצה וכמנחת סדנאות לפיתוח סיפורים."

מה חלמת להיות כשהיית קטנה?

"רוב הזמן חלמתי להיות מדריכת טיולים. הייתי משוגעת על הטבע. הגיבורים שלי היו מדריכים וחוקרים שכתבו ב'טבע וארץ', המגזין של החברה להגנת הטבע שעליו כמובן הייתי מנויה. בצבא הייתי מש"קית חוי"ה וזכיתי להדריך המון טיולים והמון חיילים בארץ, ואחרי הצבא מימנתי את הטיול הגדול בהדרכה של טיולי בתי ספר, אך בסופו של דבר, החלום לעסוק במקצוע התגשם רק אחרי גיל 50. אני מאמינה שהמסע הארוך שעברתי עד כאן הכשיר אותי להיות המדריכה, המנחה והמרצה שאני היום."

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?

"אוהבת את העצמאות להיות מי שאני רוצה, את החופש להיות במיטבי. אוהבת את הקרדיט שהלקוחות שלי נותנים לי ואת הקלות בה הם מקבלים את מגוון העיסוקים שלי. אני אוהבת את המפגש עם האנשים ואת הזכות להעניק להם חוויה מיוחדת ויוצאת דופן, בין אם מדובר בטיולים, בהרצאות, בסדנאות או בתהליכי המיון והגיוס."

מה מייחד את העסק שלך מאחרים?

"הרב-גוניות, והדרך בה הידע שרכשתי לאורך הקריירה שלי מתמזג לעולם שלם ומשמעותי בסדנאות לפיתוח סיפורים."

איך נולד הרעיון לעסק?

"עזבתי את המקום האחרון בו עבדתי כשכירה כי הבנתי שצריך אותי בבית, בנוכחות הרבה יותר גבוהה. הבת שלי הייתה אז בכיתה ב' והופתעתי לגלות שזה גיל בו היא זקוקה לי יותר מאשר קודם לכן. תחילה לקחתי חופש ארוך כדי להבין מה זה אומר 'להיות בבית' ואחר כך בחרתי בעיסוק שיאפשר לי לקבל אותה מדי יום כשהיא חוזרת מבית הספר. ניסיתי למצוא תחום בו אוכל להביא לידי ביטוי יכולות מקצועיות שרכשתי עם השנים, מבלי לצאת מגבולות אבן יהודה. הרעיון נולד כשנזכרתי שכמה שנים קודם לכן הציעו לי לנהל חברה שמתמחה בגיוס עובדים לתחום השיווק, אלא שבשלב הזה של חיי לא הייתי מעוניינת לנהל מערכת גדולה – מזה היה לי מספיק – ושמוטב לי להיות עצמאית ואדונית לעצמי בלבד. בהמשך, כשהילדים גדלו ויכולתי לממש את החלומות האמיתיים שלי, נרשמתי ללימודי הדרכת טיולים בחברה הגיאוגרפית ולשמחתי השתלבתי בצוותי המדריכים של החברה וכן של טריפולוג'י, שהיא חברת הבת המתמחה בטיולי ג'יפים. הרעיון של הסדנאות נולד ממש בתחילת הסגר הראשון, כשהבנתי שהכל משתנה וראיתי ציטוט של ג'ף בזוס שאמר 'כולם שואלים את עצמם כל הזמן מה הולך להשתנות, אבל זו איננה השאלה הנכונה. השאלה היא מה לעולם לא ישתנה'. מתוך שיחות עם אנשים שפנו אלי להתייעצות, זיהיתי את הצורך של כולם בחזרה לשורשים שלנו כמספרי סיפורים, הבנתי שזה משהו שלעולם לא ישתנה, שיש פה משהו שעובר כחוט השני בכל העיסוקים שלי ושהגיע הזמן שאשלב את כל הידע שלי כדי לתת ערך גם בתחום הזה."

מה את עושה כשיש לך יום קשה?

"הולכת לישון צהריים. שנ"צ זה הריסט האולטימטיבי. ואם אין זמן לצהריים – יוצאת לכמה דקות לגינה ובוהה בעצים."

מה סדר יום ממוצע שלך?

"אני קמה כמו פלאחית, כשהשמש מעירה אותי ויוצאת לטייל עם הכלבה. חוזרת, מכינה לעצמי קפה, לוקחת עוד נשימה עמוקה ומתחילה לעבוד. מפרסמת משרות, עוברת על קורות חיים, פונה למועמדים, מראיינת, קובעת סיכומים; 
מפתחת סדנאות בהתאמה לצרכים שונים (פרטיים, ארגוניים, נשים…). גם עכשיו, בקורונה, מקדישה המון זמן ללמידת תכנים ופיתוח מסלולים חדשים שיעשירו את ההדרכות בחו"ל, כי מתישהו הרי נחזור להדריך; ובערבים – מתעמלת, צועדת, פוגשת חברות, בעיקר במושבה. חסר פה משהו, נכון? בבית אני אחראית בעיקר על הכביסה. את כל היתר, כמעט, עושה בן זוגי. זכיתי בבן זוג שהחיים איתו הם מערכת שוויונית של שותפות אמיתית (טוב, שנינו קיבוצניקים במקור…) הוא גם בשלן מעולה והכי חשוב – אבא נפלא."

אילו תכונות הופכות אותך ליותר טובה בעבודה?

"אני מאוד אוהבת אנשים ותמיד משתדלת לחשוב מה הם צריכים ממני ואיך אני נותנת להם את זה בדרך שתשמח אותם מצד אחד ותמלא אותי באנרגיה מצד שני. לא בכל העיסוקים זה בא לי בקלות אבל אני מצליחה בזה לא רע. מלבד זה – אחד הדברים שאני מלמדת בסדנאות שלי, זה לעולם לא לתת רשימת תכונות. זו סתם רשימת מכולת שאינה אומרת דבר. מוטב לתת דוגמה למשהו שעשית/ לדפוס פעולה/ למשהו שלמדת מהניסיון, ועל פי עקרון המשתמע, השומע כבר יבין לבד במה את מצוינת. מכאן, שרשימת תכונות לא תהיה פה."

מהו הקושי ומה היתרון בעצמאות?

"יש חוסר וודאות כלכלית במידה גבוהה מאוד, ובייחוד עכשיו, אבל לא הייתי מגדירה את זה כקושי. זה נתון שלמדתי לחיות איתו והוא מחייב אותי להיות יצירתית ומצוינת. היתרון – הכל אפשרי לי. בעיקר שנ"צ. ובהייה בעצים."

איך את מחלקת את היום בין בית למשפחה, פנאי ועבודה?

"עובדת מהבית. נהנית מהפריווילגיה להיכנס למשרד ולצאת ממנו בכל שעה שבא לי. לרוב 'מפילה אל העט' סביב שבע בערב (למעט פעם –פעמיים בשבוע כשאני מוזמנות להרצות) ומרגע זה הזמן מוקדש לפנאי ו/או למשפחה."

מהו החלום העסקי או האישי שלך?

"אני רוצה להגיע עם הסדנאות לפיתוח סיפורים, שאותן אני מנהלת יחד עם שותפתי סיגל יושע, ל-12 ארגונים חדשים בשנת 2021. יש לנו מודל נהדר ובאמצעותו אנחנו יודעות לתת ערך להמון אוכלוסיות בכל ארגון – החל מטאלנטים, דרך מנהלים, צוותים, נשים שרוצות ללמוד איך לשים את עצמן במרכז הבמה – אין אחד או אחת שלא זקוקים לידע העמוק כיצד להבין את עצמם טוב יותר וכיצד להשתמש בזה כדי לספר סיפור שישפר משמעותית את התקשורת בינם ובין הסובבים אותם. באופן מיוחד, אני רוצה לראות הרבה יותר נשים מעזות לקחת את המקום המגיע להן על הבמה, והמודל שלנו הוכיח את עצמו כמצוין גם למטרה זו."

מה את רוצה שיקרה השנה?

"שנחזור לטייל בחו"ל עם קבוצות. אני מתגעגעת לכל המקומות שאני מדריכה בהם ובייחוד ליוון ולאוזבקיסטן; שהסדנה שלנו תהפוך לכוכבת על בארגונים; שכל המועמדים המדהימים שאני פוגשת ימצאו עבודה, בזכותי או שלא בזכותי, כי בתחום הזה הכי חשוב לי שכל אחד ואחת ימצאו את המקום הכי נכון להם; ושעד שנחזור לטייל, אצליח להגיע ליוון לפחות פעם או פעמיים כדי לחקור לעומק אזורים שעד עכשיו ביקרתי בהם רק בחטף."

ספרי על רגע מכונן בקריירה שלך.

"יש לי שניים: הראשון, כשהתקבלתי לסלקום ב-1995. זכיתי לעבוד עם ענקים בתחומם – גיל שרון, אורן מוסט ויעקב פרי. תקופת העבודה שלי שם אחראית במידה רבה מאוד למי שאני היום והקשרים שיצרתי שם מלווים אותי עד היום.
הרגע המכונן השני היה כשפגשתי את סיגל יושע ב-2012, כשיצאתי למסע מלכת המדבר. מאז, זכיתי בה כשותפה ומורת דרך. בזכותה אני היום מדריכת טיולים ומנחת סדנאות לפיתוח סיפורים, בהן אנחנו שותפות."

ספרי על לקוח מעניין שהיה לך.

"כולם מעניינים. האינטראקציה הכי מעניינת היא בטיולים ובסדנאות. הלקוחות של החברה הגיאוגרפית וטריפולוג'י הם אנשים שאני יכולה לשבת איתם שעות, להקשיב לסיפורים שלהם ולשוחח איתם. בסדנאות יש לי הזדמנות להכיר את האנשים יותר לעומק, ומה אומר, וואו, אילו אנשים ונשים עוצמתיות ועוצמתיים!"

במה את גאה במיוחד בעבודתך?

"ביכולת ללמוד, להתפתח וליצור ערך ללא הפסקה, בתחומים מגוונים ושונים זה מזה, וביכולת לחבר את כל הידע שלי למשהו מעשי שמרגש אותי ומעניק חוויה ותועלת יומיומית ללקוחות שלי."

יש לך שעה פנויה – מה תעשי בה?

"אקרא ספר, אצפה בפרק מסדרה, אצא להליכה."

על מה את לא מוכנה לוותר ביום יום שלך?

"על לעשות משהו שיש לי תשוקה אמיתית אליו."

באיזה מקום בחו"ל היית רוצה ליצור או לעבוד?

"#יוון_אהובתי. זו תשובה שלא תפתיע את מי שמכיר אותי דקה או שתיים."

בחדר העבודה של מי היית רוצה לבקר?

"מותר שניים? הראשונה – מלינה מרקורי. אני מעריצה את הדרך שהיא עשתה – החל משחקנית ועד לשרת התרבות של יוון. הלוואי שהייתה לנו שרת תרבות כמוה. השני – נלסון מנדלה, אחד האנשים הנערצים עלי בהיסטוריה."

מהו הטיפ שלך להתנהלות עצמאית?

"לבנות לעצמך רשת של קולגות / שותפות בכל תחום בו את עוסקת. כאלה שאת יכולה להתייעץ איתן, לחלוק התלבטויות, להיעזר בהן בכל דבר. ואם יש הצלחה משותפת – לחלוק איתן את התמורה שווה בשווה, מבלי להתחשבן מי עשתה מה."

אף פעם לא תתפסו אותי…

"בלי ספר. הטלפון שלי עמוס ספרים, למקרה שתהיה לי שעה פנויה ככה סתם באמצע היום."

מהו הטיפ שלך לניהול זמן?

"לצערי, אני לא מנהלת את הזמן, לזמן יש קצב משלו ואין לי יכולת להשפיע עליו. אני מנהלת את האנרגיה שלי: בוחרת עם מי להיפגש ועם מי לא, במה להשקיע ובמה לא, מה לקחת ללב ומה לא… ומדי ערב מגדירה לעצמי את המשימות שאני חייבת לסיים מחר, ועומדת בהן. בדרך כלל."

מה מרגיע אותך?

"כל שהות בטבע מרגיעה אותי, גם אם זו רק פיסת דשא עם אקליפטוס באמצע המושבה."

מה לא יודעים עלייך?

"אני ספר פתוח. אין משהו שאף אחד לא יודע עלי, אם כי לא כולם יודעים עלי הכל. יש אנשים שלא יודעים שאני אוהבת לשיר וקופצת ראשונה על המיקרופון בכל הזדמנות, יש אנשים שלא יודעים שנולדתי בקיבוץ והתחתנתי עם קיבוצניק, ויש כאלה שלא יודעים ששני ילדי הגיעו אלי בזכות הרבה דם, יזע ודמעות ושלמרות זאת, אני הכי לא 'אמא הליקופטר'."

איך את מתחילה את יום העבודה?

"בטיול עם סשה, הכלבה שלי, תוך האזנה למוסיקה או לפודקאסט."

מהי השעה האהובה עליך ביום?

"בבית: הבוקר, כשהכל מסביב שקט. בהדרכת טיול בחו"ל: הרגע בו אני נכנסת למיטה בסוף היום, נהנית מחצי שעה עם עצמי לפני שעוצמת עיניים, שמחה על עוד יום מוצלח שבו הצלחתי לגורם למטיילים שלי להתאהב עוד קצת במקום שאליו הם באו בעקבותיי."

אימצת לאחרונה הרגל חדש?

"ברור, זו תקופה שבה הכל משתנה. ההרגל הכי משמעותי, שמעולם לא שיערתי שיום אחד יהפוך אצלי להרגל, הוא הטיול היומי עם סשה. עד לקורונה, זה היה התפקיד של בתי התיכוניסטית. בסגר הראשון, כשכלב הפך לאביזר הכרחי למי שרוצה להסתובב בחוץ, הודעתי לה שאני מפקיעה ממנה את הזכות לטייל עם סשה ומשאירה לה רק את השניים האחרים. לא שיערתי כמה אני הולכת ליהנות מזה! אפילו סשה כל כך התרגלה לזה, שהיא מקבלת את פני בבוקר בצהלות ובקפיצות השמורות רק לי, ואני ממש מאושרת להתחיל את היום בתנועה."

את מי היית רוצה לשאול את כל השאלות הללו?
"הייתי רוצה לשאול את סיגל יושע, שיר אידלסון, נועה לור-כרמלי, מיכל גלבוע, יפעת שרטוב וכרמית אלבק."