השאלון / ראיון עם אילון נופר

אילון נופר היא מנהלת אמנותית ומלווה מרחבי צמיחה בתחום הרגשי והעסקי. הסתובבה ברחבי העולם במשך 20 שנה כמנהלת האמנותית ואחת המייסדות של להקת מיומנה. חיה בתל אביב.

ממתי את עוסקת במקצוע ובמה עסקת לפני כן?

“מכיוון שיש לי כמה כובעים אבחר לדבר על הדבר שאני הכי אוהבת – ליווי תהליכים עם אנשים. מדובר בעבודה של דיוק רגשי המכוון להניע פעולה בכל תחומי החיים. היכולת שלי להאזין האזנה עמוקה לבן אדם אחר מעניקה לי זווית ראיה כלפיו שנותנת למלווה תחושה של הבנה והכרה, לשנות את חייו ולממש את הפוטנציאל הטמון בו.”

“הסקרנות להבין אנשים סביבי התפתחה בי בזמן שגדלתי בפנימייה, שם נחשפתי לסוגים שונים של אנשים. היא המשיכה במסגרת העבודה שלי בלהקת מיומנה, שבה הייתי צריכה לנווט בין צרכי הלהקה לצרכי הפרפורמרים ואנשי הצוות, כשלכל אחד אישיות ייחודית. היה עליי לטפל בדינמיקה הקבוצתית על מנת להביא את הלהקה למימוש הפוטנציאל וההצלחה שלה."

"אבל רק בגיל 40 החלטתי להפוך את העיסוק הזה למקצוע של ממש. למה? כי נסיון החיים שלי לימד אותי את האחריות הכבדה שיש בעשייה מסוג זה ולכן חשבתי לנכון לחכות שאהיה בשלה מספיק כדי להתמודד עם גודל האחריות ברגישות ותבונה."

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?

"לצלול לתוך עולמם של האנשים שמגיעים אלי. להקשיב בלב פתוח לסיפור ולזהות מה מניע ומה מעכב. אני שובבה ונהנית להפוך את עולמם, לשקשק ולראות איך מערכת ההפעלה שלהם משתנה וכך גם החיים שלהם. עד שהם מתנהלים כאנשים חופשים. ואני  אוהבת להיות טריגר לטרנספורמציה."

מה חלמת להיות כשהיית קטנה?

"גדלתי בפלורידה, הבכורה בין שלוש אחיות לאבא ליטאי ואמא אמריקאית, אנשי חינוך יצירתיים שלקחו אותי באופן קבוע לקרקס ליד הבית, שם נחשפתי לסגנון חיים הביזארי של אמני הקרקס. החוויה יצרה אצלי החתמה – רציתי כזה. כשגדלתי, באמת הגשמתי את החלום הזה. הקמתי את להקת מיומנה שאתה הסתובבתי ברחבי העולם במשך 20 שנה כמנהלת האמנותית ואחת משני המייסדים. יצרתי לעצמי אמנות וחיי קהילה."

מה מייחד את העסק שלך?

"אנחנו חיים בעולם שבו אומרים לנו כל הזמן שאנחנו ברי החלפה. אני לא מסכימה עם האמירה הזאת. המשפחה הגרעינית שלי חיזקה ערכים של אותנטיות וייחודיות. אני לא מסכימה לחיות את חיי כאילו אני ברת החלפה. אף אחד מאתנו הוא לא בר החלפה. לכל אחד מאתנו יש טביעת אצבע ייחודית והעסק שלי תמיד היה ותמיד יהיה אני. בכל תחום – אם אני כותבת מוסיקה להצגה, או בכובע המטפלת – הכל קורה דרך זווית הראיה המשופשפת והצבעונית שלי, ודווקא כקואצ'רית ומטפלת רגשית, אני יודעת שאני מעיזה להביא קול אחר מנוטרל משיטות עבודה ופילוסופיות כדי להישאר נאמנה ליכולת הייחודית שלי, כך שמי שעובר אצלי תהליך – אומר שעובד עם אילון. נקודה. שזה בעצם להגיד אני עובד מול עצמי בלי נקודת יחס לטיפול כזה או אחר. זה לא כמו משהו אחר. זה פשוט זה."

איך החלטת להמציא את עצמך בפאזה הזאת?

"אם היו שואלים אותי מה אעשה באמצע שנות הארבעים שלי, הייתי אומרת שאני בטח אתחיל לטפל לצד עולם הבמה. אבל בפועל כשהחלו פניות לליווי עסקי וייעוץ לא ידעתי שזה יהפוך לחלק כזה מרכזי בחיי. זה קרה בצורה אורגנית כך שלא הצלחתי להיבהל ולבנות אסטרטגיות של 'למה לא'. נתתי לזה לקרות. מפה לאוזן הגיעו אנשים מתחומים שונים, אומנים, קוא'צרים, הייטקיסטים… עולם ומלואו נגלה אלי דרכם. פתאום מצאתי את עצמי יושבת שעות ומקשיבה במוד מדיטטיבי והיצירתיות שלי פרצה למרחבים חדשים. הסשנים האישיים הובילו אותי לבניית סדנאות חודשיות וריטריטים ושינו את חיי ואת חיי אלו שעברו איתי תהליכים. אז לא בדיוק בחרתי את זה. אפשר לומר שזה בחר אותי. ואני הסכמתי  בטבעיות. הבנתי שאני מדריכה אנשים לחיות בצורה יותר אמיצה חופשיה ואוהבת. וכל פעם שעושה זאת מולם אני מתחזקת את זה בעצמי. לקח לי עשור לקרוא לעצמי מטפלת רגשית. והיום ששואלים אותי מה אני- זה הדבר הראשון שאני אגיד ואחר כך -אמנית ולוחמת חופש. 

במה את גאה במיוחד בעבודתך?

"אני גאה במי שאני. בערכים שלי, בנאמנות העצמית. וביכולת שלי לשלם את המחיר בלי למצמץ. ויש מחיר לחוסר התפשרות. להליכה מחוץ לתלם. לעצמאות. לטוטאליות. אבל מי הייתי אם לא הייתי הולכת על החלום שלי. על הרצון שלי להתהלך כאדם חופשי. ואת זה אני מעבירה הלאה."

"לפני שנתיים יצאתי לאור עם ההחלטה שלי לכרות את השדיים שלי ולבחור לא לשחזר אותם. יזמתי שער במגזין לאשה כדי לעורר שינוי חברתי – הכתבה תורגמה ב-22 ארצות ומאז אני כותבת ומדברת עם נשים בכל העולם. ומעבירה הרצאות #מתי תהיי כמו כולם#  במטרה לתת כוח לאנשים."

מה הקושי ומה היתרון בעצמאות?

"עבורי זו לא בחירה, אלא הכרח. אני לא יודעת להיות שכירה. היתרון הוא שהכל עלי. החיסרון הוא שהכל עלי. האתגר הוא להאמין ביכולת שלי לייצר חיים טובים בכל פעם מחדש. למשל, בגיל 45 עזבתי את להקת מיומנה ונפרדתי מהטייטל שלי כיוצרת ומנהלת אמנותית של להקה. מלנהל עסק של 100 עובדים מצאתי את עצמי בדירה שלי, תוהה יהיה מה הצעד הבא. לא הייתה לי ברירה אלא להסכים להתמסר לחלל הריק שנוצר כי לפעמים צריך לפרק את מה שיש כדי לעבור לפאזה אחרת."

מה את עושה כשיש לך יום קשה?

"אין לי ימים קשים, טוב לי תמיד. מי שמכיר אותי עכשיו צוחק בקול רם. זה תלוי בדרגת הקשה. בימים הכי קשוחים אני מדברת עם האנשים שאוהבים אותי בטלפון, כדי שיזכירו לי למה לא כדאי לקפוץ מבניין גבוה (זו לא אופציה אלא קוד לאלו שמחזיקים איתי את האור והלב שלי  באופן נאמן ואינטנסיבי). בגדול – גמישות לקבל את העובדה שה-100% שלי משתנה מדי יום. חוש הומור ותנועה יחזירו את הקלילות שבי. כי שום דבר לא באמת  חשוב. ודבר לא ימנע ממני לצחוק תוך כדי דמעות."

יש לך שעה פנויה ביום – מה תעשי בה?

"קל. אני אשמע פודקאסט ואלך לים, עדיף יחפה, כדי להתחבר לטבעיות של הטבע, לשאוף אוויר ולהניע את הגוף."

מה מרגיע אותך?

"תכנון וניהול זמן בדרך כלל מרגיע אותי. כשאני יודעת שלכל דבר שיש את המקום שלו – סדר פנימי וסדר חיצוני – אני נרגעת. למשל, יש מישהי שבאה לעזור לי כמה שעות בשבוע ברמת לוגיסטיקה ומטלות 'משעממות'. אני מכניסה זמן פנוי וזמן איכות עם הבן זוג והמשפחה ליומן העסקי שלי. ללא הסדר הזה אני מרגישה שהזמן עובר ואני רודפת אחריו מבלי להיות נוכחת בכל רגע ביום."

באיזה מקום בחו"ל היית רוצה ליצור או לעבוד?

"שנים רבות עבדתי בחו"ל. התחלתי כנגנית כלי הקשה בהרכב של יאיר דלאל והופענו איתו בפסטיבלים ברחבי העולם. אחר כך מיומנה, שרוב הפעילות שלה היתה בחו"ל לפרקי זמן ארוכים באמסטרדם, שוויץ, בלגיה, ארה"ב, קוריאה, ארגנטינה, ברזיל ועוד. הכי אהבתי את ספרד שהפכה לבית השני של כולנו, עם משרדים, תאטרון וקאסט ספרדי. מאז השינוי בקריירה שלי לא חזרתי לספרד וזאת תחושה משונה. הייתי רוצה למצוא דרך להחזיר את מדריד להיות חלק ממני."

אף פעם לא תתפסו אותי

"רעבה. רוב תכנון היום שלי, כולל הפגישות נבנים מסביב לאוכל. גם את פגישות הזום שלי עם אנשים מכל העולם עם מנטליות שונה מישראל, אני נוטה לעשות עם אוכל."

רגע מכונן בקריירה שלך

"ההבנה שטיפול וייעוץ יותר חשובים לי מאמנות ויצירה נפלה עליי כשחליתי בסרטן בפעם השנייה. לקחתי פסק זמן מכל העשייה שלי ושקעתי לתקופה של הוויה. Being. הדרך לעשייה חזרה דרך ליווי אנשים שהגיעו אליי, כל אחד במטרה שונה ומעולמות תוכן שונים. את לבבותיהם של אסופת האנשים שהגיעו אלי הרגשתי בעוצמה שהעניקה לי תחושת ערך כבן אדם. היא חידדה את היכולת לראות אחד את השני בחמלה אנושיות ובאהבה."

לקוח מעניין שהיה לי

"אלון גל, חנן בן ארי, קרן פלס, סירק דו סוליי…"

בחדר העבודה של מי היית רוצה לבקר?

"טים ברטון – בגלל המצאת הדמויות, היכולת שלו לפסל ולצייר דמויות. הוא יוצר, אמן ובמאי ואני מדמיינת שמרחב העבודה שלו עשיר בדמויות שהוא יכול לדבר איתן. אני בטוחה שהייתי מרגישה כמו ילדה בחדר שלו, הייתי מתרגשת, מקבלת השראה וכמובן שהייתי משכנעת אותו לתת לי חפץ במתנה."

איך את מחילה את יום העבודה שלך?

"אני מתחילה כל יום בשעה של אוסף הרגלים, שמשתנים בכל תקופה: בתקופה זו, אני מתחילה את היום שלי בשתיית כוס מים ואז יציאה לים, תרגילי נשימה ושיחה בקול רם עם עצמי כהכנה והתכוננות ליום שמראש מרגיש לי קצר מדי כי השמש שוקעת מוקדם וזה מלחיץ אותי מראש. רדת החשכה מורידה את המוטיבציה להיות יצרנית."

אימצת לאחרונה הרגל חדש?

"אני מאד אוהבת ומאמינה שכמו ספורט, שבו צריך להחליף ולאתגר את עצמנו לסגנון תנועתי חדש, כדאי לנו לצאת מתחום הנוחות ולנסות הרגלים חדשים. מקלחת מעוררת אותי ובכלל, אני בן אדם של מקלחת בוקר. לאחרונה התחלתי טקס שינה כל ערב שכולל מקלחת במטרה לשטוף ממני את היום שהיה. מלבד המקלחת, טקס השינה כולל ניתוק מהמסכים, שימוש בשמנים אתריים, הכנת מחברת החלומות בקרבתי במטרה לתעד וכך ולהרפות מהדריכות של היום."

מה השעה האהובה עלייך?

"השקיעה היא השעה האהובה עליי. זוהי שעת חשבון נפש ולכן אני מנסה לפגוש את השקיעה (בשאיפה בחוף הים) בסטייס אוף מיינד חומל ולהסכים לקבל את מה שהספקתי עד אותו מועד ולעבור למוד של הוקרת תודה ופרופורציה, גם אם היה יום קשה."

את מי היית רוצה לשאול את כל השאלות הללו?

"חברה שלי גלי מאירי היא השראה גדולה. היא אישה עצמאית, סטארטאפיסטית, יזמית, אמא ופעילה חברתית שכרגע סגרה את הסטארטאפ השני שלה וכתבה על זה ספר."