השאלון / ראיון עם נעמה סגל

אני מתרגשת ממדור השאלון שלוקח אותי למקומות לא מתוכננים ותמיד מחכה לשמוע מהמשתתפות את מי הן היו רוצות לראיין ולהמשיך את מעגל הראיונות הזה. אתן מוזמנות לראיון החמישי במדור, שהחל בעקבות הספר שלי "פינה משלך – סיפורים על נשים ומרחבי עבודה". עדי הלמן, שהסיפור שלה הופיע בכתבה הקודמת במדור, הציעה לראיין את נעמה סגל, אז בכתבה החדשה במדור אתן מוזמנות להכיר את נעמה, ציירת מוכשרת שמספרת על הדרך שלה. את נעמה ואת הציורים שלה אני מכירה כבר כמה שנים, וכמה מהדמויות המצוירות שלה נמצאות אצלי בבית.

תמיד מעניין לשמוע סיפורים ולהכיר נשים מעניינות וזו הזדמנות בשבילכן וגם בשבילי להכיר את נעמה ולשמוע על הדרך העצמאית שלה.

נעמה סגל | ציירת

ממתי את עוסקת במקצוע ובמה עסקת לפני כן?

"להיות ציירת היה העיסוק שלי, עוד לפני שסיימתי את לימודיי בבית ספר לעיצוב. התחלתי כמאיירת ספרי ילדים, וגם כתבתי. הפסקתי לשש שנים ועבדתי עם בן זוגי בעסק משותף וכשחזרתי לצייר, לא איירתי עוד ספרי ילדים אלא חיות פרא על דיקטים גדולים." (צילום: אילן בשור)

מה חלמת להיות כשהיית קטנה?

"וטרינרית. למרות שיכול להיות שזה היה החלום של אבא שלי ולא שלי. תמיד ציירתי וכתבתי, מאז שאני זוכרת את עצמי."

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?

"אני אוהבת את המחקר שמגיע לפני הציור, את התבוננות בטבע ובציפורים. אני אוהבת את תהליך הציור שכמעט תמיד עובר דרך תחושת חוסר הצלחה, חיפוש, לפעמים יאוש ובסוף תחושת פורקן ויופי גדול. הציורים שלי מפתיעים אותי. כשציור מגיע לשלב הסופי, אני לא בטוחה שאני היא זו שציירה אותו."

מה מייחד את העסק שלך מאחרים?

"אני ציירת מוכרת. חלק מתהליך היצירה שלי הוא המכירה של הציור והמעבר שלו לבית שהתאהב בו. ברגע שסיימתי לצייר, הציור כבר לא שלי. החלטתי דיי בהתחלה שאני רוצה להתפרנס מהמקצוע שלי ושהאמנות שלי תגיע לכל בית שיאהב אותה ושהמחיר לא יהווה מכשול. ולכן אני מוכרת גם הדפסות של הציורים שלי."

איך נולד הרעיון לעסק?

"אחרי שש שנים בהן לא ציירתי כלום, גם לא על פתק ועבדתי עם בן זוגי בעסקי הקפה, חברת הקפה שלנו נמכרה ואני מצאתי את עצמי מובטלת. יואב, בן זוגי חשב שזה זמן מצוין בשבילי לחזור לצייר, אבל אני פחדתי לחזור לדף הלבן. חשבתי שאני כבר לא יודעת לצייר כלום. אחרי כמה חודשים של מובטלות ותחושת בדידות נוראית (עברנו מתל אביב למושב והשקט במושב היה לי קשה מנשוא), הרגשתי שהדבר היחיד שיכול להציל אותי מעצמי הוא הציור. יצאתי לחניה ומצאתי שם דיקט אומלל, רצתי לחנות לחומרי בניין שהייתה במושב וקניתי צבעים לקיר ועץ, מברשות ורולרים והתחלתי לצייר את חיות הפרא."

מה את עושה כשיש לך יום קשה?

"מציירת לווייתן. הלווייתנים יודעים להוציא אותי מימים קשים."

מה סדר יום ממוצע שלך?

"יש לי לו"ז שבועי שמורכב מזמן כתיבה, זמן ציור, זמן לאיסוף חומרים ורכישת חומרים, שיווק, עדכון חנויות וזמן פנוי לחשיבה עסקית והרבה הרבה זמן אמהות."

אילו תכונות הופכות אותך ליותר טובה בעבודה?

"אני יסודית ומתמידה. נהנית לדבר עם לקוחות ולייעץ להם. תמיד פתוחה לרעיונות ולא מפחדת מאקסל, רשתות חברתיות או מזירות מסחר באינטרנט. בעיקר אני נהנית לצייר ונהנית למכור."

מהו הקושי ומה היתרון בעצמאות?

"העצמאות פשוטה כמשמעה – נותנת לי חופש ועצמאות. אני לא נותנת לאף אחד או אחת להגיד לי מה לצייר (משהו שבתחום איור ספריי הילדים, הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה). הקושי הוא הלבד. גם את הכישלונות את חוגגת לבד. אין לך את הפריבילגיה לקום בלי מצב רוח ליצור. את היא העסק."

איך את מחלקת את היום בין בית למשפחה, פנאי ועבודה?

"תחילת היום מוקדשת לעסק וליצירה, מהצהריים או אחר הצהריים (תלוי בימיי הצהרון) אני אמא במשרה מלאה. בערב ובשעות הבוקר המוקדמות מאוד יש לי זמן פנוי לקריאה, חברה או ספורט."

מהו החלום עסקי או האישי שלך?

"החלום שלי הוא להמשיך לצייר ולהמשיך למכור. יש לי מקצוע חלומי. וגם להצליח לפרוץ בשוק האמריקאי."

מה את רוצה שיקרה השנה?

"אני רוצה שחנות האמזון שאני עובדת עליה בימים אלו, תעבוד."

במה את גאה במיוחד בעבודתך?

"אני גאה במיוחד בעצמאות הכלכלית שלי. בכך שאני מצליחה להתפרנס מהאהבה הגדולה שלי."

יש לך שעה פנויה – מה תעשי בה?

"אתבונן בציפורים, אקרא ספר, אפגוש חברה."

באיזה מקום בחו"ל היית רוצה ליצור או לעבוד?

"אוסטרליה."

בחדר העבודה של מי היית רוצה לבקר?

"בחדר העבודה של אמן בשם דני פוקס."

מהו הטיפ שלך להתנהלות עצמאית?

"לא לפחד ממספרים. לא לפחד משיווק."

אף פעם לא תתפסו אותי…

"בלי ציפורים בראש. אני מחפשת ציפורים בכל מקום."

מה מרגיע אותך?

"להביט בציפורים. כשמגיעים נקרים או דוכיפת או שלדג, הלב שלי מתעופף ונרגע."

מהי השעה האהובה עליך ביום?

"שעות הערב, בעיקר אחרי שהבנות שלי נרדמות."

אימצת לאחרונה הרגל חדש?

"בשנה האחרונה התחלתי לרוץ בקבוצת נשים. כשהתחלתי חשבתי שאני עומדת להפסיק כל רגע, אבל הגוף שלי לא רצה להפסיק."

את מי היית רוצה לשאול את כל השאלות הללו?

"דניה ווינר. צלמת אוכל ובעלת הבלוג מתכוניישן."