השאלון / ראיון עם שושקה

האורחת החדשה במדור השאלון היא שושקה, אמנית רב תחומית ואקטיביסטית, שעוסקת במגוון רחב של פעילויות אמנותיות. אני מכירה את שושקה דרך הפייסבוק כבר כמה שנים למרות שמעולם לא נפגשנו… אז אני שמחה על ההזדמנות לארח אותה במגזין.

ממתי את עוסקת במקצוע ובמה עסקת לפני כן?

"לפני שנולדתי שושקה הייתי זאב, מאייר עיתונות וספרים, צייר קומיקס ומרצה בבצלאל. שושקה מעסיקה אותי כל היממה. המון ממה שקורה לי הוא בזכותה ובגללה."

מה חלמת להיות כשהיית קטנה?

"בדואית. הקסימו אותי החיים באוהל עם עיזים, ולכמה חדשים הייתה לי עז שאבא שלי הביא ממערות בית ג'וברין. כבר כמה שנים אני מציירת קומיקס "גמל מנשנש" בעיתון עיניים, שאחת הגיבורות שלו היא עז."

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?

"את הגיוון וההפתעה. האינטראקציה עם אנשים שקיימת בכל יום, נותנת לי אנרגיות ליצור ולהתחדש. אני יוצרת סרטונים, קולאז'ים, ציורים ופסלים. עובדת על ספר קומיקס לילדים, מעבירה סדנאות של אקטיביזם אמנותי. בכל שישי בחדשים האחרונים הנחיתי סדנת יצירה לילדים בנוה שאנן. אני משתפת פעולה עם מוסיקאים, מעצבי אופנה, אמנים. ואני מרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. הגיוון הזה, זה מה שעושה לי את זה."

מה מייחד את העסק שלך מאחרים?

"קשה לי לקרוא לזה עסק למרות שאני עוסקת מורשה. אולי הרב תחומיות של היצירה שלי מייחדת אותה. יש לי מגוון מוצרים, ספרים, קומיקס, מגנטים מצוירים, רקמות שושקה, כלי קרמיקה, הדפסים, בובות בד של איורים שלי, פאזלים מעץ. סוכריות שושקה שיצרו לי בעבודת יד בפולין ובולגריה. אני פתוחה לאפשרויות והזדמנויות."

איך נולד הרעיון לעסק?

"באופן טבעי. איירתי לעיתונים וספרים, השתתפתי באירועי איור וקומיקס, ויצרתי כל מיני מרצ'נדייז למכירה. זה צמח וגדל, ליותר ממאה פריטים שונים, כמו סימניות מכסף, סיכות, ספרוני גלויות,  וגם הספרים, החוברות והיצירות שלי."

מה את עושה כשיש לך יום קשה?

"לשמחתי רוב הימים שלי קלים, כי אני אוהבת את מה שאני עושה. לפעמים אם יש משהו שלא בא לי לעשות אני בורחת למטבח ומבשלת משהו. הערב הכנתי פסטה עם סלמון מעושן, עגבניות תמר ושמנת מתוקה. הזמן שהכי יש לי חשק לבשל הוא כשאני מתחמקת ממטלות אחרות."

מה סדר יום ממוצע שלך?

"משתנה מיום ליום. כשאני מלמדת אני מתעוררת מוקדם. בימים שבהם מבלה עם חברים, יוצאת או יוצרת עד שעות מאוחרות, משתדלת לקום מאוחר. שותה קפה ואוכלת ארוחת בוקר. קצת התמכרתי לבאגטים של אלכסנדר, מאפיה שצמודה לבית שלי שיש בה לחמי מחמצת מעולים ומאפים פנומנליים. בודקת אם יש עניינים דחופים , דדליינים או הכנות , ואם לא, יוצרת באופן חפשי, מה שבא לי, ולפעמים הולכת בצהריים לים עם אחת הבנות שלי וגולשת לשנ"צ."

אילו תכונות הופכות אותך ליותר טובה בעבודה?

"חריצות והתלהבות, זה שאני מאוד אוהבת את העבודה שלי והיא חלק בלתי נפרד מהחיים."  

מהו הקושי ומה היתרון בעצמאות?

"הקושי שאת אחראית למה שקורה לך, ואם יוצאת מהבית בלי סוודר לא תוכלי להאשים אף אחד שהצטננת. והיתרון שככה את עושה מה שבא לך, בלי שההורים מתערבים, ויכולה לחזור מאוחר בלי שיחכו לך ליד הכניסה במבטים מאשימים ויספרו איך דאגו לך."

איך את מחלקת את היום בין בית למשפחה, פנאי ועבודה?

"אין לי חלוקה קבועה. בדרך כלל העבודה שלי כמאיירת מחייבת לעמוד בדדליינים. ככה זה בעיתונות וגם בפרויקטים באנימציה. כשאני עובדת אני לפעמים חסרת סבלנות, ולא יכולה לעזור בשיעורי בית של תמר. כשאני מסיימת עבודה יכולה לצפות בסדרה או לצאת לטיול בחוץ."

מהו החלום העסקי או האישי שלך?

"רוצה לצייר תפאורה למחזמר, ויש דיבור. וגם לממש פרויקטים יצירתיים שעדיין מתהווים כמו ספר 'הגמל המנשנש' שעובדת עליו ושיתופי פעולה עם אמנים. רוצה שהסדנאות הארטיביסטיות שלי יוזמנו לכל מקום בארץ ובחו"ל."     

מה את רוצה שיקרה השנה?

"שתסתיים הקורונה ויהיה שלום עולמי. רוצה שאנשים יבינו כבר שזה אינטרס שלנו, שיפסיקו עם השטויות הפוליטיות ויתמכרו לטוב לב ושמחת חיים."

ספרי על רגע מכונן בקריירה שלך.

"תערוכת יחיד שלי במוזיאון בית העיר, שבה התאפשר לי לממש במוזיאון שלם את הפנטזיות היצירתיות שלי. פופים בגודל שישה מטרים, ויטראז'ים, רובוטים מדברים, קולאז' קיר בגודל 18 מטרים. ארבע קומות של יצירות. התערוכה זכתה בפרס 'תערוכת השנה' 2016, ושם התרחשה גם הלידה שלי מהצדפה, בכיכר ביאליק. שם היה הרגע שבו הפכתי מזאב לשושקה. היו אלפיים מוזמנים, תזמורת מארש דונדורמה, של 16 נגנים, רקדניות וזיקוקין די נור. ואני כמעט מתתי מחום בתוך הצדפה ההיא, 25 דקות שרתחתי בפנים כי הצדפה עמדה בשמש כמה שעות. ולא שמעו אותי צורחת מבפנים. מרגע הבקיעה גיליתי שכשושקה אני אמיצה יותר, פרפורמרית חסרת מעצורים, שאין לי פחד גבהים, ואני חופשיה יותר מאי פעם. בכל המובנים. מרגע שהפכתי לשושקה היצירה שלי יצאה לתלת ממד ולחיים. מבחינת הקריירה שלי הייתה התקופה שלפני שושקה והתקופה מאז שנולדה. הכל הפך להרפתקני ומלהיב."

ספרי על לקוח מעניין שהיה לך.

"כשהייתי בשנה שלישית בבצלאל פנה אלי איש שביקש ממני לצייר מאה מדבקות קטנות של פופאי. ציירתי אותן ואז הוא הודיע שלא צריך את הציורים ולא משלם לי. ואחר כך אמר שיצא מהכלא מכמה שנים, ולא כדאי לי להסתבך איתו. ונשמע משכנע. חודשים אחר כך התברר לי שמה שאיירתי היו פלטות של קרטונים, אל. אס. די. מצוירים. וזאת הייתה העבודה האיורית הראשונה שלי."

"לקוח מעניין אחר שלי היה מייקל דל, בעל חברת המחשבים דל. הוצאתי לאור הגדה של פסח בהוצאת תמוז, ובמהדורה החמישית ההוצאה נסגרה. אז הוצאתי את ההגדה לאור בעצמי, בהוצאה שקראתי לה 'הוצאת מצריים'. שבוע אחרי שהמהדורה הודפסה התקשרו מ'דל מחשבים'. מייקל דל הגיע לארץ לכנס בפסח, והם רכשו 650 הגדות לכל באי הכנס. זאת הייתה התחלה נהדרת למכירת המהדורה. ההגדה הופצה כבר בחמש מהדורות, ביותר מ 12,000 עותקים. זה כנראה הספר הכי נפוץ שלי, חוץ מספרון שאיירתי לאקדמיה ללשון עברית, שהופץ ביותר ממאה אלף עותקים."

במה את גאה במיוחד בעבודתך?

"בפעולות האקטיביסטיות אמנותיות שלי, שחלקן הצליחו מעל לכל ציפיותיי. ביצירות שלי שמגיעות לאנשים ומעוררות תגובות. ובזה שיוצרים מספרים לי שהיצירה שלי משפיעה עליהם, כמו שיוצרים שאני אוהבת משפיעים עלי. העבודות שלי מגיעות לכל מיני מקומות, והשנה רואיינתי לתקשורת בארה"ב, רוסיה, אנגליה, גרמניה, וצוות קולנוע הגיע במיוחד מפינלנד לצלם סרט קצר, עלי. לא מזמן קיבלתי במסנג'ר הודעה מגננת שכתבה לי: 'חייבת לספר לך כמה התרגשתי אתמול, אני גננת בגן טרום חובה, ואתמול אחד הילדים הביא את המגזין עיניים שגם אני כילדה גדלתי עליו, והדבר הראשון שרצה שאקריא לו היה הקומיקס על הזיקית שלך, כל כך שמחתי וסיפרתי לו שאתה היוצר קומיקס האהוב עלי. רציתי רק להגיד תודה על כל החוויות האלו שאתה מייצר גם למבוגרים בנינו וגם לילדים.' הודעות כאלה משמחות אותי במיוחד."

יש לך שעה פנויה – מה תעשי בה?

"אשחק שש-בש בהתלהבות עם תמר. או אטייל לים עם רותם. אולי אשב במרפסת ואבהה בחתולות מגרגרות זאת על זאת בחצר. או שאמצא איזו שטות יצירתית, אצייר כרטיס נשיקה משושקה, או אפסל שושקה מעגבניה, חציל וקישואים. השעות הפנויות שלי מתמלאות מאליהן, בלי מאמץ."

על מה את לא מוכנה לוותר ביום יום שלך?  

"חברים. מכורה לדרינקים ונשנושים עם חברות וחברים, כל מיני ארוחות, רצוי שיהיו מוגזמות,  אירועים ופתיחת תערוכות וטיולים. לא מוכנה לוותר על הפתעות, ודברים לא מתוכננים שקורים פתאום."

באיזה מקום בחו"ל היית רוצה ליצור או לעבוד?

"בכל מקום על הגלובוס עם טמפרטורות נעימות. לא סובלת קור, כלבי ים ופינגווינים. גרתי שלוש שנים בעיר קפואה, ויניפג בקנדה, וזה הספיק לי לכל החיים. חוץ מהקוטב הצפוני ואנטרקטיקה, מסכימה ליצור בכל מקום. אפילו מיתושים לא יותר מידי אכפת לי כשאני שושקה, רק לא קור."

בחדר העבודה של מי היית רוצה לבקר?

"מקס ארנסט, מרסל דושאמפ, נינה סימון, טרי גיליאם, פיקאסו, זאפה, האנה הוך, ד"ר סוס, דלאי למה, סבא ג'פטו. רוצה לבקר בחדר עבודה של נומה ודנה בר, בלונדון. אני מתגעגעת במיוחד לחדר העבודה של דודו גבע, כי היה ארץ פלאות של ספרים ודימויים ויצירה שופעת."

מה הטיפ שלך להתנהלות עצמאית?

"תקשיבי טוב לעצות של כולם, ותעשי מה שמרגיש לך נכון. התנהלות עצמאית, כשמה כן היא, עצמאית. לפעמים צריכה לתת לכולם לייעץ ולעשות מה שאת רוצה. ולזכור להנות מכל זה, כי אחרת מה."

אף פעם לא תתפסו אותי…

"מתקנת בעצמי מחשב שהתקלקל, פותחת מכסה מנוע ומפרקת חלקים במפח שוודי, מרכיבה רובוט מיניאטורי מחלקי מתכת. אני לא משהו בעבודות טכניות עם חלקים זערוריים."

מהו הטיפ שלך לניהול זמן?

"תעשי קודם את המשימות הכיפיות. ותנסי שכמה שיותר מהזמן יהיה מוקדש להן. ואז ישאר לך ממש מעט זמן למשימות הלא כיפיות, שאפשר לדחות למחר. כדאי לכתוב רשימת משימות מעל המחשב, ולסמן וי ליד כל אחת שמתבצעת."

מה מרגיע אותך?

"שאומרים לי 'שושקה הכל בסדר, קחי עוד פרוסת עוגת גבינה ושוקו חם ותנוחי קצת, חמודה', ונותנים לי חיבוק ונשיקה בלחי."

מה לא יודעים עלייך?

"שאני כוכבת קולנוע והשתתפתי בהמון סרטים וקליפים. הייתי אמורה להיות גבר מצרי בגלביה בסרט 'קונילמל בקהיר' ואז הבמאי החליט שאני לא נראית מספיק גבר מצרי והעיף אותי מהסט. השתתפתי  בסרטים 'נשר הברזל', 'חולת רדיו', 'אין אריות בתל אביב', הופעתי כשושקה בסרט 'המחשמלים', וגם בסרט 'גיבור העל העברי'. בסרט 'פרא' רואים את 'סירופ', החוברת קומיקס שלי, ובסדרה 'מטומטמת' רואים ציור גראפיטי של שושקה ברח' פלורנטין. בסרט 'אי', אני רובינזון קרוזו שמגיע לאי בהבימה. ויש עוד. אני מחשיבה את עצמי לשחקנית לא משהו ולמרות זאת מזמינים אותי להופיע בכל מיני סרטים."

איך את מתחילה את יום העבודה?

"אני נשארת כמה דקות במיטה, להירגע מהחלומות, מתקלחת, ואז קפה ולפעמים מאפה."

מה השעה האהובה עלייך ביום?

"היא משתנה. אני אוהבת את הרגעים שבהם נכנסת למיטה בסיום יום ומתפחלצת להנאתי מתחת לשמיכה. וגם את שעת ההשכמה, וההרהור מה יביא היום החדש."  

אימצת לאחרונה הרגל חדש?

"לפני כשנתיים התחלתי לשים על עצמי מסכה כשנכנסת למקומות ציבורים. ככה פחות מזהים אותי, למרות שיש כאלה שכן, בגלל התלתלים."

את מי היית רוצה לשאול את השאלות האלה?

"זויה צ'רקסקי, ורד אהרונוביץ', ענת עינהר, אורה איתן, יאנה פבזנר, אורית ברגמן, מרב סלומון, רותו מודן."