טור אישי / ניהול אפקטיבי של הזמן – איך עושים את זה?

מאז שאני עצמאית ואני הבוס של עצמי, אני די מקשה על עצמי בנושא שעות העבודה. לא הגדרתי אותן ממש וככה נתתי להן לזלוג לי לתוך החיים 24/7. בהתחלה מצאתי את עצמי עובדת כל יום כל היום, אבל לא ביעילות. כי בין לבין תמיד צצה הסעה, ארוחה או סתם הסחת דעת. כי כשאת יודעת שאת תמיד יכולה לשבת עוד שעה ולא משנה מתי, אז אין בעיה לבזבז סתם זמן. עם הזמן הרגשתי שמשהו לא עובד. האם בשביל זה יצאתי לעצמאות? איפה הארוחות המושקעות בצהרים, איפה זמן האיכות והבילויים המשותפים? הבנתי שיש עוד דרך ארוכה לפני, ואחרי שיחה עם הבוסית יצאנו לדרך, במטרה להכניס אל הלו"ז השבועי קצת יותר מהאישי, ולהצליח להגיע סוף סוף לים באמצע השבוע.

שלב ראשון – לא עובדים בסופי שבוע

נתחיל מהסוף – עוד לא הגעתי למצב שאני מתנתקת מהעבודה כל סוף שבוע. אבל אני בדרך לשם. הרגע שבו לקחתי את ההחלטה היה צעד משמעותי כי זה בעצם הרגע שבו נפל האסימון, שעצמאית זה לא עבודה 24/7, אלא עבודה עם שעות עבודה מוגדרות. ואם כשכירה לא עבדתי בסופי שבוע אלא אם כן היה משבר, אין סיבה לעבוד בהם כעצמאית. בגדול, חוץ משישי בוקר לפעמים, אני מצליחה להתמיד ולא להתיישב ליד המחשב. אבל כן חוטאת בהצצות בטלפון. נו, גם רומא לא נכבשה ביום אחד.

שלב שני – הגדרת שעות העבודה

במקביל לניסיונותיי להפסיק לעבוד בסופי השבוע, הבנתי שחשוב לתחום את שעות העבודה גם במהלך השבוע עצמו. אבל למרות הניסיונות הרבים שלי, לא הצלחתי. אני מתחילה את היום באותה שעה בדרך כלל אבל משם הכל פונה לאינסוף שבילים. אני רושמת הכל על דפי תכנון שבועיים, אבל זה לא תמיד עובד. יש את היום הפרודוקטיבי, ויש את היום עם הבלת"מים, יש את זה שהילדים לא בבית אחרי הצהרים ובמקום לנוח אני מתיישבת שוב לעבוד – תמיד יש על מה. ויש את הטלפון, והוא תמיד ליד, ומאחר שדחיית סיפוקים היא לא משהו שאני יכולה לרשום ברשימת התכונות שיש לי, אני תמיד מתפתה להציץ. אז יש על מה לעבוד, ואני מאמינה שאצליח במשימה שלי ואלמד לתכנן את הזמן שלי בצורה טובה יותר!

שלב שלישי – בחירת הלו"ז האישי שלי

כשהבנתי שאני מרגישה שכל דבר שאני רוצה לעשות עבור עצמי תמיד בא על חשבון זמן עבודה, החלטתי לנסות להפריד בין השניים. אני עדיין לא בטוחה שזה הפתרון המתאים עבורי, אבל החלטתי להיות בחופש בימי שלישי, ולנצל אותם לתוכניות שלי שלא קשורות לעבודה. אני עדיין מול המסך חלק מהזמן כי גם הדברים האישיים שלי מצריכים לפעמים מחשב, אבל בהחלט מרגישה שזה מאפשר לי לנקות את הראש. אני עדיין לא מתמידה בזה אבל מקווה שזה יגיע בקרוב.

איך לנהל את הזמן שלנו?

אז איך תנהלו את הזמן שלכן? כמו ברוב הדברים בחיים אין תשובה אחת. אפשר לבחון ולנסות, ואפשר גם לשנות. אפילו רצוי. ואפשר גם לקרוא איך נשים אחרות בחרו לנהל את הזמן שלהן. שתי נשים מוכשרות שאני מכירה משתפות בבחירה שלהן.

שש שעות עבודה ביום

עדי כרמון סקופ היא יזמת חברתית כלכלית. עדי אוהבת להעלות נושאים שחשובים לה למודעות ולפני ארבע שנים היא הקימה את תנועת ה- 6 לקיצור יום העבודה ל-6 שעות. בתקופת הקורונה הקימה את אמץ רופא.ה לתמיכה בצוותים הרפואיים בחזית הקורונה ובימים אלו היא כותבת ספר שנקרא "המתכון" אחרי שהבינה מהו ייעוד ואיך כל אחת יכולה להבין מה הייעוד שלה.

"בחרתי להתנהל בתוך מסגרת של 6 שעות עבודה ביום, וכך אני עובדת מאז שבני הבכור נולד. פעמיים בשבוע אני פותחת את היומן לפגישות וביתר השבוע אני בעבודת deep work שקטה עם עצמי בבקתת הסופרים שלי." 

איך בחירה הזו משתלבת ביום יום שלך?

"היתרון המרכזי בבחירה שלי איך לנהל את הזמן הוא חופש הבחירה. אני מנהלת את היומן ולא היומן מנהל אותי. יש לי שפע של גמישות שיצרתי בזמן שלי, על אף שאני כביכול אדם שעסוק ועוסק בהרבה תחומים. אני מגיעה מדי בוקר למשרד שלי, עושה מדיטציה וברכות שמש וישר ניגשת למשימה הכי גדולה וחשובה של אותו בוקר. יש לי ימים שבהם אני מקבלת לייעוץ וימים שבהם אני עם עצמי מכינה תכנים וקורסים. אצלי זה לא עניין של יעילות אלא השקפת עולם."

"אני מאמינה שכל אחת מאתנו יכולה לעסוק בדיוק בתחום שהוא באזור הגאונות שלה ולהרגיש שהיא מביאה את מלוא הפוטנציאל שלה בעיסוק שבחרה. עבורי, אזור הגאונות זה אומר פיצוח של קונספטים והנעה של מיזמים. בשביל זה אני צריכה סביבת עבודה שמאפשרת לי שקט, חשיבה, יצירתיות והמון חופש. אז היתרון הוא בזה שאני מרגישה שאני בול איפה שאני צריכה להיות."

האם את מצליחה לעמוד במה שקבעת לעצמך?

"אני לא נוקשה כלפי עצמי ולא מציבה לעצמי יעדים ארוכי טווח. הכיוון שלי והיעדים שלי ברורים לי, ואז הזמן שלי משרת אותי בשביל להשיג אותם. לפעמים זה מצריך מסגרת שיש לה דד ליין, לפעמים זה מצריך דווקא גמישות. אין יום אחד שנראה בדיוק כמו השני, אלא יש איזו זרימה, flow מסוים שאני עובדת על פיו בדיוק כשם שהטבע הוא משתנה ועונתי."

מה היא ההשקפה שלך שלגבי ניהול זמן?

"אני פחות מתחברת לעבודה של ארבעה ימים בשבוע ויום חופש. הסיבה לכך היא שאני מאמינה ששברתי לגמרי את המשוואה בין זמן לבין כסף ולכן לעבוד בדחיסות ובאינטנסיביות ארבעה ימים ולהגיע עם הלשון בחוץ ליום חופש לא משרת את השקפת העולם שלי או את היעדים שלי. בנוסף, אני עם הילדים כל יום אחר הצהריים, כך שהלו"ז של חמישה ימי עבודה של שש שעות ביום מסונכרן טוב יותר עם הלוז של הילדים שלי והם נמצאים בסדר עדיפויות גבוה מבחינת הזמן שאני רוצה ושואפת לבלות איתם."

"אני מאמינה שבארבעה ימים בשבוע פשוט מנסים להספיק את אותה כמות של עבודה שהייתה בחמישה ימים, ולכן זה לא באמת פותר את הבעיה. בשביל להספיק לעשות בשש שעות את מה שבעבר עשיתי ב- 9-10 שעות, צריך לגשת לבעיית הזמן באופן שונה לגמרי וזה בעצם לייתר אותו. לא להפוך את הזמן לעניין עצמו אלא להפוך את תהליך העבודה למרכזי. המגבלה של שש שעות גרמה לי לפתח שיטת עבודה שונה לחלוטין ואז פרדוקס הזמן התגלה במלוא הדרו – יש לי אפילו יותר זמן ממה שהיה לי בעבר!"

יום שלישי חופשי

רונית כפיר עוזרת לבעלות עסקים לעבור מלא נעים לי לנעים מאוד – לבנות תקשורת טובה עם הלקוחות שלהן ולנהל את העסק שלהן בצורה רווחית ולא מתנצלת.

"סימנתי לי ביומן את ימי שלישי כימי חופש. עד עכשיו הקדשתי אותם לביקורים אצל חברות שגרות רחוק או קרוב, למשפחה ולסידורים שאינם העבודה. אני לא קובעת פגישות עם לקוחות ולא קובעת קורסים. בשלב הבא אני מתכוונת גם לא לעלות למשרד בכלל."

איך בחירה הזו משתלבת ביום יום שלך?

"על ימי העבודה ושעות העבודה שלי אני מקפידה כבר שנים רבות, וגאה ללמד גם עצמאיות אחרות לעשות כמותי. בשישי ושבת לקוחות לא משוחחים איתי כבר שנים. והנה, הדהים אותי איך לא משנה עד כמה השבוע שלי יהיה עמוס ופסיכי – בשישי ושבת אני עוצרת הכל. אפילו לא עולה למשרד. ושאלתי את עצמי: אז למה לא לעשות את זה קצת גם באמצע השבוע?"

"כל עצמאית מכירה את השפל והגאות של יומן הפגישות: עמוס מידי או ריק מידי. אז לאחרונה מבט ביומן היה ממלא אותי בלחץ: הכל מלא מידי. ואז הבנתי שבמקום לחכות לחופשים שנקבעו בלוח השנה כי חגים או כי ימי זיכרון, כל מה שאני צריכה לעשות הוא להחליט. וסימנתי לי ביומן את ימי שלישי כימי חופש. ריקים. אפילו את ארוחת הצהריים, שכתובה לי ביומן ואני מקפידה לאכול בערך באותה השעה, מחקתי: כל כך נעים לי לראות מלבן לבן ושקט באמצע הפריים של היומן שלי (בו אני מקפידה על צבעים שונים לכל סוג פגישה: פיזית, אונליין, פרטית, עסקית ומשפחתית)."

האם את מצליחה לעמוד במה שקבעת לעצמך?

"הקושי הוא כמובן סוג של FOMO: בימי שישי כולם נחים. בשבת כולם לא עובדים. קל יותר להתמסר לקצב שונה כשיש תחושה שקצב החיים פשוט יורד. קשה יותר לייצר את זה באמצע השבוע, בעיקר אם את מאמינה ללקוחות שלך, שכולם ללא יוצא מן הכלל, צריכים את הכל דחוף. כמו כל דבר – גם זה עניין של תרגול. וזה שווה את זה כדי להזכיר לי, תחילה ויזואלית ואחר כך מנטלית – שאני זו שקובעת את קצב החיים שלי ואת סדרי העדיפויות שלי. מאז שבחרתי ביום שלישי כיום החופשי שלי במהלך השבוע חלפו לא מעט ימי שלישי, ועכשיו אני לפני חופשה של חמישה שבועות, בה נתרגל יחד, בעלי ואני, חיים בקצב אחר תוך כדי (קצת) עבודה. זמן, כמו החיים, הוא מה שנעשה ממנו."

מה היא ההשקפה שלך שלגבי ניהול זמן?

"מה שיפה בטרנדים זה שאת בטוחה שעלית על משהו – ואז את מגלה את זה בכל מקום. אז ניהול זמן. או שאולי זו רק אני? קורסים, שיטות, יומנים, עזרים. הכל כדי שנצליח לדחוס את כל השאיפות והמטרות והמטלות שלנו בעשרים וארבע שעות, בחיים שחיות רק פעם אחת."

"ובכן, למרות ניסיונות להתארגן ולהשתפר – החלטתי לוותר. בעיקר לוותר על התפיסה לפיה "אני ממש גרועה בניהול זמן". כי גם התפיסה הזו, כמו רבות אחרות שאני מזהה מסביבי, שייכת לאזור המוכר מידי של הביקורת העצמית הבלתי פוסקת ושואבת האנרגיה שמאפיינת בעיקר נשים – ואני בתוכן. אז עכשיו אנחנו גם לא יודעות לנהל זמן. למה צריך לנהל אותו? הוא זז גם בלעדי. מה שאני צריכה, לא – מה שאני רוצה! לעשות הוא לזוז טיפה יותר לאט בתוך הזמן הזה. בצורה שפחות תעייף אותי. שתאפשר לי ליהנות יותר. וזה, כמו כל דבר כמעט בחיים האלו, בידי. אז אני מתאמצת להיות מבסוטה עם מה שיוצא. ולהוריד קצב."