מטיילת בכפכפים / זמן מדבר

ברגע שהודיעו על התאריך של הבחירות (איזה? מי סופר…) סימנתי לעצמי הזדמנות לנסיעה. כי מה יותר טוב מיום שבו בטוח לא יהיה סגר, וגם נופל על הימים של חופשת הפסח לפני חול המועד עצמו? אם יש משהו שאני לא אוהבת אלו טיולים בימים של חול המועד. אני בן אדם של אנשים, אבל עד גבול מסוים. ביקור אחד בנחל עין השופט לפני כמה שנים בתקופת חול המועד הבהיר לי את זה, ומאז אני משווקת את ה"כיף לנו בבית בחול המועד".

אבל לפני חול המועד זה סיפור אחר. הטיימינג המוצלח העלה רעיון של טיול ארוך, ארבעה לילות איפשהו. ומאחר שבזמן האחרון כן יצאנו מפתח הבית אבל בעיקר צפונה, הכיוון הפעם היה זמן מדבר. וכך ארזנו כל מה שנראה חשוב וגם כמה דברים שלא ויצאנו אל המדבר לטיול משפחתי מורחב.

סופת חול ולינה בקרוואן

אחרי שהתלהבנו מכל הירוק שמסביב בתחילת הדרך, הגיע החול. עוד לפני מצפה רמון האובך היה כבר חלק מהנסיעה, כולל רוחות, חול לפנים בעצירה לגלידה, וראות לא משהו בירידות של מצפה רמון. גם חוויה, לא? בדיעבד הסתבר שזו הייתה סופת חול לא שגרתית בכלל. אז הינה, אנחנו מיוחדים. עם החול הגענו עד לתמנע ועשינו את דרכינו אל תוך הפארק. פעם ראשונה אצלי, כנראה שפספסתי את הטיול השנתי הרלוונטי. בתוך הפארק חיכו לנו הקרוואנים שהזמנו.

אנחנו אנשים קרוואנים. סגנון הטיול הזה אהוב עלי במיוחד, ואפשר להנות למרות הצפיפות. על הטיולים שלנו בקרוואן אפשר לקרוא עוד כאן וכאן אבל גם בעוד מקומות. אבל לינה בקרוואן במקום צימר היא ממש לא טיול בקרוואן. בטיול בקרוואן מקדישים קצת זמן לארגון הקרוואן, מסדרים הכל במקום, מתקתקים, כי זה בית. כשמגיעים ללינה של שני לילות ועוד בשעה חמש, אז לא עושים את זה. ולמחרת לא עושים את זה כי תיכף צריך לארוז. אז אין חוויה של שגרת קרוואן והאמת שזה קצת מוריד… הקרוואן עצמו היה בסדר. צפוף אבל יש מקום למה שצריך. יש מיטת שלוש קומות ותכלס יש מקום לשישה אבל השירותים והמקלחת קטנים. אבל עדיין – חוויה.

פנצ'ר בחושך וסיור עששיות

בדרכנו לסיור עששיות שקבענו לאותו ערב, הרכב קרטע והבנו שיש פנצ'ר. אני כבר דמיינתי איך מחלצים אותנו באמצע הלילה מאמצע פארק תמנע ששום אור לא דלק בו מלבד פנסי האוטו, ואיך אנחנו מפספסים את סיור העששיות שקבענו לאותו ערב. אבל למזלנו זו הייתה חוויה קצרה, הגלגל הוחלף במהירות ששוברת שיאים אולימפיים והגענו לסיור אפילו לפני אחרונים.

סיור עששיות הוא רעיון טוב ולא משנה איפה. כי זה משהו שונה ומיוחד ולטייל בחושך במדבר – יש לזה את הקסם שלו. הסיור שלנו היה בתוך פארק תמנע והחל בכניסה לפארק. משם, בשיירת מכוניות נסענו אל כמה מוקדי עניין עיקריים בפארק ביניהם הפטרייה ועמודי שלמה. הלכנו עם העששיות אחרי המדריך שעצר להסברים בכמה נקודות לאורך הדרך, למדנו על תהליך גילוי והפקת הנחושת וכמובן הצטלמנו בתאורת לילה. הסיור נמשך כשעתיים ובסופו אפשר למלא גם בקבוקים בחול צבעוני במתחם הלינה והאגם. בסיום הסיור אנחנו התפנינו לארוחת ערב מאוחרת וחגיגות יום הולדת (שלי!).

שופינג באילת וטיפוס על סלעים בתמנע

בפעם האחרונה שהיינו כולנו באילת, הגעתי למסקנה שאני לא אוהבת אותה ושלא אסע לשם שוב. היינו באוגוסט והיה חם, וכל יציאה מהמלון הרגישה כמו צליה חזקה בתנור. שלוש שנים אחרי נתתי לאילת עוד צ'אנס ונסעתי באביב, באמצע השבוע עם הבנות שלי, ואז גיליתי אילת אחרת – שקטה, לא רותחת ולא עמוסה. אילת שאני יכולה לאהוב. הפעם קפצנו לחצי יום שבו הסתובבנו בטיילת ועשינו קצת קניות וחזרנו אל הקרוואן.

למחרת כבר ארזנו כדי לנסוע אל היעד הבא – עין יהב. נפרדנו מהקרוואן ועשינו סיור בפארק, הפעם באור. הגענו אל הפטרייה, שנראתה מרשימה גם באור, והאור גם אפשר לחלקינו לטפס על אבנים נוספות בסביבה. משם המשכנו אל הקשתות, אותן לא ראינו בסיור. ההליכה לקשתות היא לא ארוכה ויש שם עליה קטנה עם יתדות, ממש מסלולון קצר אבל היה ממש נחמד והקשתות האלו ממש פוטוגניות! ולמרות שמדובר בהליכה קצרה, יש כל מיני אטרקציות בדרך בדמות בורות ואבנים, הזדמנות מצוינת לקפוץ, להצטלם ולפעמים גם ליפול ולהיפצע…

הערבה והמנוחה

מפארק תמנע הצפנו לכיוון עין יהב. אחרי עצירה ביוטבתה הגענו אל הצימר, וכולם התלהבו, כי הרי באנו מקרוואנים… הצימר מצוין ומומלץ – בקתה בערבה. בקתות מרווחות ונעימות, חצר שקטה ורחבה, בדיוק מה שצריך כדי להעביר את הזמן שלנו באכילה ורביצה. אחרי הצטיידות בסופר המקומי קפצנו בהמלצת בעל המקום אל נקודת תצפית בקצה המושב בשם מצפור חופירה, עם נוף של 360 מעלות לערבה ולירדן, ואחריה הלכנו כולנו לבלות במתחם הפיצה המקומי במכוורת פורת שבמקרה הייתה מעבר לכביש, במיקום פסטורלי ועם פיצה טעימה וגם במה שעליה עומר ביצע את הגרסה שלו ל"את אחלה חמודה".

המנוחה נמשכה גם למחרת עם קפיצה קטנה לפארק ספיר שליד, אחרי שגילינו שמאגר עין יהב אליו חשבנו להגיע כבר התייבש. בדרך חזרה למרכז חיפשנו מאגר מים אחר והגענו למקום קטן בשם עין פלוטית – מקום שכדאי להגיע אליו אבל מוקדם בבוקר כי הוא ממש חמוד אבל ממש קטן ואחרי שמתמקמות שם שלוש משפחות אין כבר מקום לאף אחד. המשכנו בדרכנו ועצרנו במצפה אמיר – אחת התצפיות על אזור דרום ים המלח, שלידה יש גם מערות חצובות בסלע, ובהמשך כשכבר היינו בדרך לערד, עצרנו בתצפית נוספת ואחרונה לתמונות פרידה ומשם המשכנו לכיוון תל אביב שם חגגנו את ליל הסדר.

חמישה ימים של חופש

בשנה האחרונה היו לנו כמה הזדמנויות לטייל. עשיתי טיולים קצרים עם עומר, היינו בצפון ביסוד המעלה וגם בכפר יובל והיו עוד כל מיני טיולים. אבל חמישה ימים מחוץ לבית הזכירו לי משהו שכבר שכחנו בשנה האחרונה – טיול אמיתי, התנתקות. לא כבשנו פסגות ולא חצינו נהרות, חלק מהזמן רבצנו, אכלנו ודיברנו. היה כיף והייתה הרגשה של חופש, שהשאירה טעם של עוד.