טור אישי / רצות ונהנות

לפני שבועיים שברתי שיא אישי כשרצתי את המרחק הכי ארוך אי פעם – 25 ק"מ, ולכבוד המאורע המשמעותי הזה החלטתי לשתף אתכן בחוויות הריצה שלי ושל נשים נוספות שרצות במסלולים בכל רחבי הארץ.

בכל שנה אני מבטיחה לעצמי הבטחות. מגילות של הבטחות. השנה שעוד לא התחילה תמיד נראית כמו הדלי הכי מתאים לזרוק לתוכו את כל הדברים שאנחנו לא באמת מתכוונות לקיים. להיות יותר רגועות? לעבוד פחות? לעשות את המסלול של היהודייה עם המשפחה? הדלי הוא בדיוק המקום בשביל כל אלו, מקסימום עוד איקס זמן שופכים וממלאים מחדש, לפעמים באותם המים. ככה היה אצלי עם הריצה. כל פעם שרצתי עשר דקות הבטחתי לעצמי שזהו, אני הופכת את זה להרגל. אבל זה לא קרה.

עד שיום אחד הצטרפתי לקבוצת ריצה שנפגשת דקה הליכה מהבית שלי. הלכתי סקפטית בחמש וחצי בבוקר ואמרתי לעצמי שאין מצב שאני מתמידה. אבל איכשהו אני מתמידה כבר בערך ארבע שנים וקצת ונהנית מזה. אחרי שהדבקתי על האוטו את מדבקת החצי מרתון שלי ואחרי שרצתי כבר די הרבה, אפשר לומר שיש לי תחביב, הרגל או איך שתקראו לזה.

איך יוצרים הרגלים?

יצירת הרגלים מתחילה בקטנה. אנחנו לא קמות יום אחד ומחליטות שזהו, הכל משתנה מהיום. זו עבודה ממש קשה. אם זה משהו שגוזל זמן אז צריך למצוא את הזמן הזה ולהתחייב. לפעמים לשכנע את עצמך במיוחד אם מדובר בריצה בחמש בבוקר. לפעמים לפספס אבל לא לתת לזה להחזיר אותך אחורה. אחרי כמה זמן מגיע הרגע שזה הופך לחלק ממך. ככה לפחות אני מרגישה עם הריצה. ואת המסקנות אני לוקחת לעוד מקומות בחיים, כמו למשל שגרת עבודה או יום מנוחה שבועי, או תזונה טיפה יותר שונה. תמיד יש על מה לעבוד – אבל זה כל הכיף, לא?

אז נחזור לריצה. ככל שהתקדמתי בקילומטרז' פתאום גיליתי שהמון אנשים סביבי רצים, והאמת שבנופים יותר יפים מהרחובות של אבן יהודה שבהם אני רצה. אני מזמינה אתכן להכיר כמה נשים שרצות בכל מיני פינות יפות בארץ. וכדי לעמוד בסטנדרטים, מצאתי גם לעצמי מסלול בשטח, בנוף, כזה שבמשך שעתיים בשבת בבוקר נותן לי תחושה שנסעתי לצימר בצפון, אבל נמצא בעצם באזור אודים ליד הבית שלי.

מסלול הריצה של סיון קונוולינה

סיון קונוולינה היא מעצבת פנים בעלת סטודיו חיפאי עצמאי, מנחת קורסים ומנטורית למעצבות פנים ומלבישות בתים המתגוררת בחיפה. "התחלתי לרוץ לפני שנתיים וחצי, בעיקר כדי לייצר זמן לעצמי מחוץ לבית, שיהווה אסקפיזם של כמה שעות שבועיות ממרוץ העכברים היום יומי. הריצה מנקה לי את הראש, אבל היא גם מאוד ממקדת ומפקסת אותי. אני רואה הקבלה ממש מדהימה בין הריצה לעצמאות – מבחינת הצבת יעדים, התמודדות, חוסן נפשי, צמיחה ואמונה עצמית. אני רצה עם קבוצת אורבן פלייס החיפאית, באימונה של ענת אהרונוביץ'."

מה המסלול שאת הכי אוהבת: ללא ספק – דרך נוף כרמל, חיפה.

מה המרחק הכי ארוך שרצת: חצי מרתון במרוץ סובב עמק האחרון.

מה שעת הריצה האהובה עליך: אני הכי אוהבת לרוץ מוקדם בבוקר, בתחילת היום.

איזה אתגר היה לך בריצה: החצי מרתון היה אתגר רציני, כי מדובר במרוץ שטח מאוד מאתגר, אבל הודות למאמנת האלופה שלי – הגעתי אליו מוכנה.

מקום מיוחד שרצת בו: הריצה במרוץ שליחים הר לעמק עברה בפארק רמת מנשה, והמקצה שלי היה באזור מדהים בשעת זריחה. זה היה מאוד מיוחד.

מסלול הריצה של עדי שם טוב

עדי שם טוב גרה בקרית טבעון, מעצבת גרפית ומאיירת. "התחלתי לרוץ בזכות גיא בעלי, אחריי שליוויתי אותו במרתון רומא בשנת 2011. הוקסמתי מהאווירה המחשמלת ומהאנרגיות המטורפות של הרצים ורציתי להצטרף באותו הרגע. בלי קשר רצתי את כל רומא על עקבים כדי להספיק לראות אותו בנקודות מפגש… כשחזרנו לארץ התחלתי לרוץ ואחרי שלוש שנים רצתי מרתון. אני אוהבת שהריצה היא המקום השקט שלי, רק ריצה, מחשבות ומוזיקה טובה. עבורי ממש כמו מדיטציה. וכמובן את ההרגשה המעולה של הסוף. אני רצה כבר שנים עם חברה טובה, זהבית. עברנו ביחד שעות על גבי שעות של ריצה. זה כייף ממש גם כי יש לי מחויבות כלפי מישהי אחרת וזה עוזר כשקשה לקום בבוקר ואני מתלבטת אם להמשיך לישון… אבל זהבית מחכה, אז אין ברירה! אנחנו מקשקשות וצוחקות כל הריצה וזה מעביר את הזמן מעולה. אין כמו לרוץ עם פרטנרית טובה!"

מה המסלול שאת הכי אוהבת: המסלול האהוב עליי מתחיל באלרוי שבקרית טבעון. כשהתחלתי לרוץ רצתי שם במסלול לא סלול אבל עכשיו יש שם טיילת מקסימה שמגיעה עד כפר יהושע. ומשם אפשר להמשיך עוד בשדות. מסלול שטוח, כ- 8 ק״מ לכל כיוון עם אפשרות להאריך, אזור כפרי משגע, מלא ירוק, ויפה בכל עונות השנה!

מה המרחק הכי ארוך שרצת: המרחק הכי ארוך שרצתי הוא מרתון – 42.2 ק״מ. הראשון בפריז ועוד שניים בתל אביב.

מה שעת הריצה האהובה עליך: השעה המושלמת עבורי היא מוקדם בבוקר בסביבות חמש וחצי. זאת השעה שבה אני ערנית, הגוף קליל ומלא אנרגיה. בערב אני גמורה מעייפות, ממש קשה לי עד בלתי אפשרי לרוץ בערב.

איזה אתגר היה לך בריצה: האתגר שצלחתי הוא במרתון בתל אביב שנפל כמו תמיד על יום עם חום קיצוני! כשהייתי בקילומטרים האחרונים ביקשו מהרצים להפסיק לרוץ בשל התנאים הקשים. נשארו לי חמישה ק״מ אחרונים, והחלטתי להמשיך לרוץ עד הסוף וסיימתי. אבל היה קשה במיוחד!

מקום מיוחד שרצת בו: בחרתי לרוץ את המרתון הראשון בפריז וזה היה מושלם! כי פריז, אין מה להוסיף, עיר מהממת עם נופים יפיפיים. לאורך כל המסלול כולו, היו המון אנשים שמחים, מעודדים, מריעים, מוחאים כפיים, קוראים את השם מהחולצה ומעודדים ברגעים הקשים, וזה לגמרי דוחף קדימה! ללא ספק זה היה המרתון שהכי נהניתי לרוץ!

מסלול הריצה של תמר ברניצקי

תמר ברניצקי היא מעצבת ואמנית טקסטיל, בעלת סטודיו לעיצוב וייצור טקסטיל הפועל משנת 2010 בתל אביב. גרה בתל אביב קרוב לחוף תל ברוך. "אני רצה כבר שנים, בחורף ובקיץ. על החול הרך, הכי קרוב למים ולגלים. ריצה עבורי היא דרך טובה להכיר מקומות חדשים, זה זמן של ניקוי מחשבות קדוש ומקודש, השראה מנוחה ואהבה. בים יש לי ריטואלי קבוע. באמצע הריצה אני עוצרת מול הגלים ואומרת תודה. על מה שיש, על החלומות, השאיפות, ההצלחות, האתגרים, הבריאות והנחת. פשוט תודה. מילה אחת משמעותית מול היופי האינסופי הזה."

מה שעת הריצה האהובה עליך: השעה האהובה עליי היא בצהריים כשהים ריק, במיוחד בחורף. בקיץ אני רצה עם הרגליים במים כך שעובר סבבה.. מאז שאני אמא אני יוצאת לרוץ בשני בבוקר – קודש הקודשים וגם בימים אחרים, מתי שיש זמן. בעבר הייתי רצה עד מרכז תל אביב לשיעור פילאטיס, שעה וחצי של עונג.

מקום מיוחד שרצת בו: המקום הכי מיוחד שרצתי בו היה רייקיאוויק בירת איסלנד – יפה, קר וחדש.

מסלול הריצה של שרון לוין

שרון לוין מתגוררת בשוהם, דוברת עמותת עלם לנוער בסיכון. "התחלתי לרוץ לפני שש שנים אחרי שנים של חוסר יציבות בספורט. יום שישי במהלך שיטוט בפייסבוק, קלטתי המון פוסטים של חברים שונים שלי וכולם נראו מאושרים וקורנים. הם סיימו באותו בוקר מקצים שונים של מרתון תל אביב והיו מלאי אנרגיה ושמחה. באותו רגע החלטתי שאם הם יכולים, גם אני יכולה. תוך יומיים הצטרפתי לקבוצת הריצה 'אינטרוואל' של המאמן המדהים אלון גבע ומיד התאהבתי בחיי הריצה. מאז רצתי אלפי קילומטרים, בעשרות מרוצים, מרתון אחד ואולטרה מרתון אחד. עבורי הריצה היא לא רק תחביב או התמכרות – היא דרך חיים. אני אוהבת בריצה את הכל. את תחושת השחרור והניתוק מהיומיום המאוד עמוס, את האתגר, את היכולת לכבוש פסגות ולהגיע למרחקים שלא חשבתי שאי פעם אוכל להגיע, את הטבע והמרחבים, ואת היכולת לחקור ולגלות פינות חדשות. ממש אוויר לנשימה."

מה המסלול שאת הכי אוהבת: כל ריצה בשטח אהובה עלי. אני אוהבת לרוץ באזור כסלון ליד ירושלים, בגולן באזור הרי הגעש, ובמדבר.

מה המרחק הכי ארוך שרצת: אולטרה מרתון – 50 ק"מ! לא האמנתי שאי פעם אגיע למרחקים כאלו, אבל הוכחנו אני וחברותיי שהכל אפשרי. והשיא היה לראות בסיום את המשפחה והחברים שחיכו לי. הילדים מתפדחים להודות אבל הם ממש גאים בי.

מה שעת הריצה האהובה עליך: מוקדם בבוקר. אין כמו לרוץ בבוקר מוקדם, להתחיל את היום ביחד עם הזריחה. אני מאוד אוהבת זריחות ולפחות פעם פעמיים בשבוע מתעדת את הזריחות תוך כדי ריצה.

איזה אתגר היה לך בריצה: האולטרה מרתון כמובן. באמת שלא חשבתי שאי פעם ארוץ מרחקים כאלה. אבל כשזה קבוצתי וביחד עם שתי חברותיי הקרובות לריצה (שהן סוג של אחיות) אנחנו מחליטות שזהו, זה קורה, אז זה קורה!

חוויה מיוחדת שהייתה לך: הקורונה לימדה אותי כל כך הרבה. לרוץ ליד הבית, להכיר כל פינה בטבע "בחצר האחורית" של שוהם, להיות חלק מריצות חברתיות מדהימות (כי המרוצים בוטלו). עוד חוויה מיוחדת הייתה שילוב העולמות של הריצה והעבודה, כשקיימנו את מרוץ עלם בחולון. לא יכולתי לרוץ כי הייתי בתפקיד, אבל השילוב הזה של העולמות היה מאוד מרגש וייחודי עבורי."

מסלול הריצה של גילי פיינר

גילי פיינר היא גננת במשרד החינוך לגילאי 4 עד 6, המתגוררת במושב עידן בערבה. "התחלתי לרוץ לפני שנתיים. משבר גיל הארבעים אצלי התגלה לא כשבר אלא כפתח לצמיחה. התחלתי לטפח את הגוף, להתאמן ולדאוג לעצמי פיזית. אני אוהבת את השקט בראש בזמן הריצה, את הלבד, את המרחבים החומים ואני אוהבת לשמוע מוזיקת רוק באוזניות בפול ווליום. ניקוי ראש שבסיומו אני מרגישה הכי מדהימה ביקום! אני רצה לבד לרוב. זקוקה לזמן לבד הזה. בתקופה האחרונה ארגנו כמה אירועי ריצה לנשים במושב, אז אנחנו מתאמנות ורצות יחד ליעד כלשהו ובסיומו תה, מרק ונשנושים ובעיקר זמן נשי איכותי ".

מה המסלול שאת הכי אוהבת: המסלול האהוב הוא דרך השלום בין עידן לחצבה, בין אדמות החוואר והשמיים האינסופיים."

מה המרחק הכי ארוך שרצת: הכי הרבה שרצתי 8 ק"מ, עם הפסקות הליכה באמצע.

מה שעת הריצה האהובה עליך: אני מעדיפה לרוץ מוקדם בבוקר, בקיץ בערבה זה אומר לצאת ב 6:30. אם לא מתאפשר – אז לפנות ערב.

איזה אתגר היה לך בריצה: אתגרתי את עצמי במרוץ נייט ראן ב"ש לרוץ 5 ק"מ רצוף, והצלחתי! מאז לא הצלחתי לשחזר את האדרנלין, לכן אני עושה הפוגות הליכה בריצה – ותמיד זוכרת שזה בשביל הכיף שלי ולא כדי לגמור אותי.

מקום מיוחד שרצת בו: הריצה הכי מיוחדת הייתה במרוץ ת"א, שם רצתי 6 ק"מ. ליוויתי חברה שרצה מרתון לזכרו של אבא שלה שטבע בצליחת הכינרת לפני שנתיים. היא רצה, וכל החברים וחברות הצטרפו במהלך הדרך כל אחד לפי יכולתו. היה מרגש מאוד לקחת חלק באירוע לזכרו, איש ספורטיבי ונדיר!

חוויה מיוחדת שהייתה לך: באוקטובר האחרון ארגנתי עם כמה חברות ממושבי הערבה מרוץ ורוד להעלאת המודעות לסרטן השד. מפה לאוזן הגיעו כ- 300 נשים מחמישה מושבים. כל מושב רץ באזורו בגלל מגבלות קורונה. ולא פרסמנו כדי שלא יטרפדו. צברנו ק"מ שנתרמו ל'גמאני רצה'. כל אחת תרמה 5 ₪ על כל ק"מ וכך צברנו 15,000 ₪ מכולן ותרמנו הכל לעמותת 'אחת מתשע'. היה מרגש. הכנו חולצות לכל הנשים, הייתה אווירה משוגעת עם חודש של אימונים משותפים והמון אחווה נשית.