טור אישי / מעצמאית לשכירה

כשעשיתי את השינוי בקריירה שלי ועברתי משכירה לעצמאית, הרגשתי שזה הכיוון הנכון. הרגשתי שאחרי שנים כשכירה עם שולחן באופן ספייס, הדבר הכי נכון הוא למצוא את הדבר שהכי אוהבים אותו ולהפוך אותו לעסק שלך. גיליתי מסביבי לא מעט נשים שבחרו לעשות שינוי בקריירה, לפעמים עצמאיות באותו תחום ולפעמים בתחום שונה לחלוטין מהתחום בו עבדו קודם – כמוני למשל.

מה מניע אותנו לעשות שינוי

החיים הם דינמיים. וכמו שחברות מחליטות כל פעם לשנות את המבנה הארגוני שלהן ולפעמים לחזור למה שהיה כבר פעם, כך גם ההתפתחות שלנו כעצמאיות יכולה להוביל אותנו לכיוונים שונים, אפילו לחזרה לעבודה כשכירות. השינוי מעצמאית לשכירה יכול להגיע מכל מיני סיבות. אז מתי יודעים שהגיע הזמן?

הרגשה של מיצוי – גם אם מדובר בהגשמת חלום, אנחנו עלולות להגיע לשלב של מיצוי. כשחיים את החלום לאורך זמן, הוא הופך לשגרה, ושגרה היא לפעמים מעייפת או מלאה בכל מיני פעולות שחוזרות על עצמן, במיוחד כשזה עסק של אישה אחת שבו אנחנו חובשות כל הזמן כובע אחר ולפעמים את כל הכובעים יחד.

הזדמנות להתפתח – לפעמים קפיצת המדרגה הבאה לא יכולה להגיע מתוך העסק העצמאי שלנו ואנחנו צריכות לחפש אותה במקום גדול יותר, בארגון. שם נוכל להתנסות בעבודה בצוות, ניהול, ועוד. כל אלו יכולים להיות כלים להמשך הקריירה שלנו כשכירות או אולי בעתיד שוב כעצמאיות. ארגז הכלים שלנו ישמח לעוד תוספות.

שינויים אישיים – שינויים במצב משפחתי או מקום מגורים יכולים להביא לשינוי בהסתכלות על העסק. אולי הוא כבר פחות רלוונטי? אולי הוא לא משתלב מספיק טוב עם החיים החדשים שלנו? האימהות יכולה להיות זרז למעבר לעצמאות, על מנת לקבוע את הלו"ז שהכי מתאים עבורנו ומצד שני היא גם יכולה לעשות את ההיפך – לגרום לנו להבין שאי אפשר לנהל עסק שגוזל כל כך הרבה משאבים יחד עם חיי משפחה כמו שאנחנו רוצות.

זה לא מה שחשבנו – לפעמים לצד החלום יש עוד הרבה תחומים שאנחנו פחות אוהבות אבל אנחנו חייבות אותם כדי לתחזק את העסק. המילה שיווק עולה לחלקינו בראש ולפעמים עוד מילים כמו עבודה מול ספקים, חשבוניות חודשיות, דוחות וכו'. פתאום המהות של העסק והיצירתיות תופסות חלק קטן מהזמן שלנו, ושאר הזמן מתמלא בכל מיני משימות שכשכירה לא צריך להתעסק בהן.

נסיבות כלכליות – הגורם הכלכלי הוא כמובן מאוד משמעותי. לפעמים העסק לא מרוויח או לא מרוויח מספיק, יש תקופות קשות וחוסר וודאות. יש עסקים שמצריכים השקעה כספית גבוהה ותכופה ויש גם הרבה דברים שמשפיעים על המצב הכלכלי שלנו שבכלל לא תלויים בנו, כמו למשל מגיפות. בניהול עסק עצמאי יש המון דאגות כלכליות ולפעמים זה זרז לסגירה או שינוי בעסק.

סיפורים של שינויים

אז אם בתחילת דרכי העצמאית הייתי בטוחה שזה מסלול של אל חזור, ושכל אחת מחכה לרגע הזה בחיים כדי לצאת לעולם עם הדבר שהיא הכי אוהבת לעשות, הרי שעם הזמן נוכחתי שיש גם וגם, והתנועה היא בשני הכיוונים, וגם כאן כמו תמיד, יש סיפור. אז יצאתי לרשת כדי להביא לכן כמה סיפורים.

שרון סער

בגיל 40 תלתה שרון את גלימת עורכת הדין שלה והחליפה אותה בסינר מטבח. היא הקימה קונדיטוריה וקייטרינג חלבי בשם "שרון & רנה" ובמשך במשך תשע השנים שלאחר מכן חיה את החלום עד שהחליטה לחזור לעולם המשפט.

"במשך השנים בהן העסק היה קיים חייתי את החלום אבל עבדתי קשה, עד שיום אחד הבנתי שהקסם פג, והלב כבר לא שר. אחרי מהלך עסקי מאוד משמעותי שלא הוכיח את עצמו הגיעו ימים שבהם הייתי נוסעת לעבודה ובוכה כל הדרך. התמודדתי עם קשיים מטורפים, ממש. ואז הגיע הרגע שאמרתי לעצמי – עד כאן. בדיעבד אני יכולה לומר שכבר הרבה זמן לפני כן לא הייתי מאושרת בקונדיטוריה אבל היה צריך לקרות משהו מאוד דרמטי כדי שאקום ואעשה את השינוי. כך שבסופו של דבר אני חושבת שזה היה לטובה. בכאב לב גדול סגרתי את העסק. באותה נקודת זמן, מה שרציתי יותר מכל היה 'שקט תעשייתי', כלומר להשאיר מאחורי את כל ענייני הניהול, הספקים, הלקוחות, הבנקים והבלת"מים ולהתעסק במהות האמיתית נטו של… של מה? לא ממש ידעתי. הייתי בתחושה שאני צריכה להמציא את עצמי מחדש. לרגע לא חשבתי שאחזור לעבוד כעו"ד, אבל לאחר שיחה עם חברה שלחתי מייל לכמה חברים שהם עו"ד בתחום שלי ובעקבות המייל הזה זומנתי לראיון, והשאר היסטוריה. לשמחתי, במשרד שבו אני עובדת היום אני יכולה להביא לידי ביטוי חלק ניכר ומשמעותי מהיכולות הנוספות שלי בתחום הניהול, וקידום של המשרד באספקטים שונים יחד עם היציבות הכלכלית והיכולת לעסוק באמת בעיקר העיקרים של המקצוע בלי כל המסביב שמתחייב מעצם היותי בעלת עסק. כך שיש לי כאן שילוב ממש מוצלח. לתשוקה שלי לבישול, אירוח ואפיה נמצא בית חדש בבלוג שלי – רוקחת החלומות."

איילת בן גור

עד לא מזמן הקדישה איילת את כל זמנה ל “Lulalu”, עיצבה וייצרה מוצרי טקסטיל לתינוקות בעבודת יד וכיום היא עובדת ב"אורבניקה", במחלקת הפיתוח של הבגדים.

"אחרי חמש שנים כעצמאית במשרה מלאה, התחזקה אצלי ההרגשה שאני כבר לא מתרגשת מהעסק כמו בעבר. זה התלווה לתחושות של מיצוי ואפילו של תסכול מכך שאני משקיעה כל כך הרבה משאבים והתמורה לא מספיקה בעיני, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה רגשית. הבנתי שאני פחות ופחות עוסקת בעיצוב, ויותר בשיווק ובכספים. כשכבר הגעתי לשלב העיצוב, הרגשתי שזה יותר מעיק מאשר משמח אותי. השינוי התבשל אצלי במשך כמה חודשים, ולפני כשנה ורבע נפלה ההחלטה הסופית לחזור להיות שכירה. אני מרגישה מצוין עם ההחלטה ואין לי ספק שהיא הייתה ההחלטה הנכונה עבורי. אני מרגישה שלמה כי אני יודעת שעשיתי כל מה שיכולתי כדי שהעסק יצליח, והחלטה לחזור להיות שכירה הגיעה ממקום נכון רציונלית ורגשית. כעצמאית אהבתי את תחושת ההגשמה העצמית והסיפוק וכשכירה אני אוהבת את היציבות ואת העבודה בצוות. כיף לי לקום בבוקר, להתלבש יפה ולפגוש אנשים ואני מרגישה חלק מצוות שמייצר בגדים יפים שאנשים אוהבים לקנות. מבחינתי, לחזור לעבוד כשכירה בעולם האופנה היה המשך טבעי לקריירה שלי, שמאז ומתמיד הייתה באופנה. הגעתי לעבודה כשכירה עם כל הביטחון והידע שצברתי כעצמאית, עם כושר ביטוי הרבה יותר גבוה ואמונה גדולה ביכולות שלי. כרגע אני לא מתכננת לחזור להיות עצמאית, בטח לא לצרכי פרנסה. מבחינתי, הגשמתי את החלום של עסק עצמאי בתחום הטקסטיל. אני מסתכלת על התקופה הזו באהבה ויודעת שזה היה שלב הכרחי בהתפתחות שלי."

ענבל כהן רפפורט

לאורך השנים עסקה ענבל בתחומי עיצוב שונים, מעיצוב תעשייתי, עיצוב גרפי ושיפוץ רהיטים ועד עיצוב פנים. לפני קצת יותר משנה החליטה להפוך לשכירה והיום היא מתכננת גני שעשועים בחברת "איכות המשחק".

"כשחזרתי מתערוכת העיצוב במילאנו הבנתי שמעניין אותי לעצב חללים מסחריים, אך התקשיתי להגיע לעבודות בתחום הזה. שיווק לא היה לי קל אף פעם, והתחלתי להרגיש שזה ממש מעיק עליי. אני מאוד אוהבת את אחורי הקלעים: לשבת בשקט במשרד מול מחשב, לתכנן ולשרטט, לעשות הדמיות ולוחות השראה, ואת הפיקוח בשטח, אך פחות אהבתי ונהניתי מהסטיילינג והשיטוט בחנויות. גם לחוסר היציבות הכלכלית היה חלק גדול בהחלטה. בדיוק כשהייתי בתקופת ההתלבטות, נתקלתי במודעה שפרסמה בפייסבוק בחורה מהקיבוץ שלי, שמחפשים מעצבת פנים לחברה בשם "איכות המשחק". בהתחלה דובר על החלפה זמנית, אבל בחברה החליטו להגדיל את מחלקת השיווק והתכנון ונשארתי. המעבר מעצמאית לשכירה היה קשה ולקח לי זמן להתרגל. ממעצבת שמנהלת לעצמה את סדר היום, מסתובבת הרבה בשטח ומוצאת בין לבין זמן לעצמי ולסידורים, פתאום הייתי יושבת שמונה שעות במשרד. היום אני מאוד נהנית מהעבודה. תחום גני השעשועים וגינות הכושר היה לי חדש לגמרי והעבודה מאוד מעניינת ומגוונת, החברה קטנה ומשפחתית והאנשים איתם אני עובדת מקסימים. דווקא עכשיו בתקופת הקורונה המשכנו לעבוד כרגיל, ושמחתי על השגרה וההכנסה שלא נפגעו. זה היה זמן טוב להיות בו שכירה. בינתיים אני לא חושבת לחזור לעצמאות. אבל אני יודעת כבר להגיד לעצמי שאם אחזור איך אני רוצה שזה יהיה בתחום המסחרי עם שותפה שתעסוק בפן השיווקי והשיטוט בחנויות. ולא לעבוד מהבית."

חמוטל אלעד

חמוטל היא מעצבת טקסטיל ועד לא מזמן היה לה מותג מקסים בשם חמוטלת, והיא עיצבה מוצרי נייר, מוצרי טקסטיל ותמונות לבית. כיום היא עוסקת בחינוך ומלמדת בתיכון בחולון.

"למדתי עיצוב טקסטיל בשנקר ובמשך כמעט עשר שנים ניהלתי עסק קטן. אני גרה בקיבוץ קטן ולפני חמש שנים פתחנו בקיבוץ חנות קח תן של בגדים וטקסטיל. תמיד הייתה לי מודעות סביבתית אבל המיון הסיזיפי של הבגדים והכמות המטורפת שהייתה מגיעה מקהילה כל כך קטנה עשתה את שלה ובשלב מסוים הגעתי למסקנה הקצת עצובה שהעסק שלי לא באמת מיטיב עם העולם ולפני הכל אני רוצה לעשות טוב. בהתחלה החלטתי להפסיק עם הטקסטיל אבל עדיין הייתי מאוד מתוסכלת מכמות הזבל ותוצרי הלוואי שהעסק ייצר: מעטפות, קבלות, ניילון פצפצים. הרגשתי שאני מוקפת בזבל כל הזמן. ברמה האישית והמשפחתית היינו בתוך תהליך של הפחתה משמעותית של כמות הזבל, עברנו לקנות רק בשוק עם שקיות בד, הפסקנו לרכוש משחקים, לא קנינו בכלל בגדים וכדו'. בסוף, אחרי שנתיים החלטתי לסגור ולחזור לחלום ישן שלי וללמוד חינוך. הבנתי שאני בעצם רוצה ללמד קיימות ועיצוב. לפני שנה התחלתי ועשיתי את ההתנסות בתיכון שמאוד מקדם נושאים כאלו בחולון והשנה התחלתי ללמד שם. אנחנו משתמשים שם כמעט ורק בחומרים ממוחזרים ועוסקים בסוגיות גלובליות וכל הזמן שואלים עם התלמידים איך אפשר להיטיב עם העולם. השילוב של עיצוב עם הקיימות מאפשר בעיני פרקטיקות חדשות ומחשבה שהיא מחוץ לקופסה עיצוב הרי עוסק בפתרונות ויצירת טוב בעולם."

נרקיס שחף

נרקיס שחף קורין היא מעצבת ומאיירת, בעלת המותג נרקיס שחף למוצרי נייר מאוירים וכיום מאיירת בחברת מיננה.

"רוב חיי הבוגרים הייתי עצמאית, מכרתי את המוצרים שלי בירידים ואונליין, הוצאתי קולקציה חדשה כל שנה ונהנתי מאוד מהיצירה. העסק שלי היה הבייבי שלי עד שנולד הבן הגדול שלי ופתאום לא הצלחתי להיות לא פה ולא שם. כבעלת עסק עצמאי את תמיד עובדת בערבים ובסופי שבוע, ועם הפיכתי לאמא הרגשתי שאני רוצה להפריד את העסק מהחיים הפרטיים שלי. היה לי קשה לוותר על העצמאות שלי, על החופש ליצור לפי החזון שלי, אבל גיליתי שיש הרבה חופש בלהיות שכירה. אם בניהול העסק התעסקתי רוב הזמן בשיווק או שירות לקוחות, כשכירה רובו המוחלט של העיסוק שלי הוא ביצירה. כשנפלה ההחלטה להתחיל לחפש עבודה, אפילו לא ידעתי מה אני מחפשת. חשבתי שאני רוצה לעשות משהו שונה ובמשך תקופה מסוימת הרגשתי מאוד אבודה בחלל כי לא מצאתי את עצמי כל כך ושום משרה לא הרגישה לי מספיק נכונה עבורי. ההתחלה כשכירה בחברת מיננה לא הייתה לי פשוטה ולקח לי זמן להבין את הטון ולהביא את עצמי. כיום אני יכולה לומר שאני מאוד אוהבת את העבודה שלי, היא מספקת אותי, כיף לי להגיע לסטודיו, לעבוד עם צוות של נשים מוכשרות בטירוף באווירה כיפית ומפרה ואני שמחה על ההחלטה שלקחתי. אני עדיין מאיירת לפעמים פרויקטים קטנים ומיוחדים מחוץ לשעות העבודה, והאיורים שלי נמכרים דיגיטלית."

הגר שמיר בוכריץ

אחרי שנים כבעלת עסק עצמאי בתחום העיצוב והפקת אירועים החליטה הגר לעשות שינוי ולהפוך לשכירה והיום היא מנהלת מותג ביקב הרי גליל.

"את העסק שלי – גרושק׳ה עיצוב והפקת אירועים הקמתי אחרי שחזרתי מהטיול הגדול. חרשתי את המדינה מדן ועד אילת עם אוטו ועגלה מלאה בציוד והקמתי אירוע בכל מקום. מחצר של בית ועד מגרש כדורגל – הכל הפך בין לילה לגן אירועים של ממש. עבדתי כל חמישישי ממרץ ועד אוקטובר. אחרי קצת יותר מעשור, ואחרי שהפכתי לאמא, התעייפתי. ניסיתי לשנות קונספט, הצטרפתי כשותפה לעסק אחר, אבל תחושת המיצוי הייתה חזקה והחלטתי לראשונה בחיי להיות שכירה. לקחתי יועצת שהדריכה אותי בדרך לשינוי, ועזרה לי להבין איך בוחרים מקצוע במתאים, איך מתכוננים לראיון עבודה – לא ידעתי כלום! הגדרתי לעצמי שאני רוצה להישאר בעולם הלייפסטייל שקרוב לליבי ולעשות את מה שאני יודעת, וכך קרה. התחלתי לעבוד בתפקיד מנהלת מותג ביקב הרי גליל ואני מאושרת מהמקום שאני נמצאת בו. אני מגשימה את עצמי לצד שורה של בעלי מקצוע שאני לומדת מהם כל יום ורואים תוצאות בשטח, שזה הכי משמח. אני פורחת בעבודת צוות וקמה כל בוקר באהבה גדולה למקום שאני נמצאת בו. לרגע אין לי געגוע לעסק שלי ולחיי העצמאות ואני מרגישה שזו שמירה עליונה מה שקרה פה. אם הייתי ממשיכה עונה נוספת בעסק הייתי נופלת על הקורונה ואני לא רוצה לדמיין בכלל מה היה קורה לי. אנשים שואלים אותי לפעמים איך וויתרתי ככה על העסק שמזוהה איתי כל כך, אבל התשובה שלי היא די ברורה. מיציתי. עברתי הלאה ואין געגוע."

ליטל קרני

ליטל היא מעצבת גרפית ו- UX UI בסטארט-אפ אחרי שנים שבהם הייתה עצמאית ועסקה במיזמים שונים שנגעו בעולם המיתוג והעיצוב.

"את הניסיון שלי בעצמאות צברתי בכמה מיזמים בהם הייתי שותפה. עם סיום התואר הקמתי עסק יחד עם חברה לספסל הלימודים והתעסקנו בתחילה במיתוג חתונות ואירועים ובהמשך גם במיתוג לעסקים. במקביל הקמנו ביחד עם שותפה נוספת עסק לעיצוב הדפסים מקוריים ותמונות להום סטיילינג. אחרי כמה שנים התפצלנו ואני המשכתי את דרכי לבד כמעצבת עצמאית בתחום של מיתוג ועיצוב אתרים ובד בבד נכנסתי לתחום ה-UX UI . בסוף 2019 הפכתי לשכירה בתור מעצבת UX UI ב-OneStep , סטארט אפ שהיה בזמנו ממש בתחילת הדרך. ההחלטה להפוך מעצמאית לשכירה לא קרתה ביום אחד. כשנכנסתי לתחום ה-UX UI ועבדתי עם סטארט-אפים שונים כמעצבת כפרילנסרית הרגשתי לעתים שרמת המעורבות שלי מוגבלת מעט מבחינת יכולת ההשפעה על החלטות ברמת המוצר ורציתי להשפיע מבפנים כחלק אינטגרלי מצוות המוצר. ב- OneStep הגעתי כמעצבת ראשונה ויחידה למוצר ובהרבה מובנים היה זה המשך טבעי לעשייה שלי כמעצבת עצמאית רק שהפעם היה זה מתוך הארגון ולא מחוצה לו, מה שאפשר יצירתיות ויוזמה, דבר שבתור עצמאית הוא מאסט וכך גם בסטארט-אפ צעיר. אני שלמה ושמחה מאוד עם השינוי. אני מרגישה שהוא היה נכון מאוד עבורי ושסט היכולות שפיתחתי כעצמאית בא לידי ביטוי גם עכשיו. כרגע אין לי תכניות לחזור לעצמאות, טוב לי ומעניין לי במקום שבו אני נמצאת."

תום עייק אבירן

כעצמאית עסקה תום בייעוץ ארגוני עם התמחות בתהליכי מיתוג אסטרטגיים ובמקביל העבירה סדנאות והרצאות ברחבי הארץ. כיום היא מנכל"ית כפר הנופש במזרע.

"אל העצמאות יצאתי כשהבת האמצעית שלי נולדה ומאוד נהנתי ממה שעשיתי, והאמת שהייתי גם די טובה. היום שלי היה מתחיל לפעמים ברמת הגולן ומסתיים בבאר שבע או מודיעין. השינוי אצלי החל עם משבר גיל ה- 40. התחלתי לחשוב על הקריירה שלי. התחלתי תהליך אסטרטגי עם עצמי והעסק שלי, בדיוק כמו שעשיתי עם לקוחותיי, ויצאתי למסע מדהים ומרגש שנמשך שלושה חודשים במהלכם נפגשתי עם אנשים שאני מעריכה וכאלה שאינני מכירה ולמדתי על עצמי המון. החלטתי שאני רוצה לעבור צד בשולחן, ולמנכ"ל. באותו זמן מצאתי את עצמי מייעצת למנכ"ל שידעתי שלו אני הייתי יושבת בכיסא שלו, הייתי עושה את העבודה יותר נכון בדגש על אופן קבלת ההחלטות. כפר הנופש במזרע היה באותה עת לקוח שלי ולשם הגשתי את הקו"ח למנכ"לות, ומאז פברואר 2019 אני פה, מנהלת כפר נופש. העצמאות היא לב חיי, וברור לי שאחזור לזה. אבל היה לי חשוב להתמקצע. היום אני יודעת מה הכוחות והחולשות שלי בניהול, וגם המשך הדרך המקצועית שלי ברורה לי. אני מרגישה שמיציתי את תחום הייעוץ., אבל תחום ההרצאות והסדנאות ממש קורא לי לחזור. אני מודה ללב שלי שהוביל אותי להיות שכירה בתקופת הקורונה. ליועצים כעת אין פרנסה וזו זכות שיש לי מקום עבודה בתקופה המאתגרת שבה אנחנו נמצאים. יש לי כמה חלומות בקריירה כעצמאית וכשכירה. מי יודע, לאן תיקח אותי הרוח."