טור אישי / תם החופש הגדול

הגיע היום. חיכיתן לו יותר או פחות, אבל הוא פה. חלקכן התלהבתן, התנדבתן והכנתן עוגת גבינה לבי"ס וקאפקייקס לגן חובה, חלקכן כבר בשמונה ודקה ישבתן על כוס קפה פלוס שקט התעלמתן מהעובדה שעוד לפני שיגמר החודש יגיע חופש חדש. אפילו נראה שהסדר חוזר לשלוט (אולי לדקה) בבית. החופש הגדול, קווים לדמותו. הוא אתנו או נגדנו?

אלה היו חודשיים של יציאה מהשגרה, של לא לקום כל יום בשש וחצי, לא לשלוף מהמיטה בכוח. חודשיים שבהם טפו טפו טפו קמו פה מאוחר כך שיכלתי לשמור על שגרת עבודה מסוימת ברוב הימים. חודשיים שכללו גם מסע משפחתי שעליו עוד יסופר ברגע שאערוך את התמונות. חופש גדול – אי לאב יו!!! באמת! אחרי שסיימתי את התיכון שכחתי בכלל מה זה והיו שנים שעברת לידי בלי ששמתי לב, ולא ממש התחברתי לקונספט שאתה מוכר, אבל עכשיו אתה חבר, ואני כבר מצפה לביקור הבא שלך.

החופש הגדול לפני הילדים

מתי זה בכלל החופש הגדול? לפני שהפכתי לאימא עבדתי סוג של 24/7 ואם לא הייתי הולכת לארוחות משפחתיות לא הייתי יודעת שיש חג באופק. החופש הגדול היה כמו כל יום עבודה אחר ומאחר והגעתי בבוקר ויצאתי בחושך, לא הייתי מודעת לזה שמחוץ למשרד יש אטרקציות כאלה ואחרות המשלבות לעתים עצבים וזיעה או בקיצור – חיים.

מעולם לא החזקתי תינוק בידי, לא הייתי דודה של אף אחד ולא הייתי מחוברת לצד האימהי שלי ואם היה אצלי בעבודה שבוע של הדממה באמצע הקיץ מיד דאגתי לשכנע שיש לי משהו דחוף וקריטי ונשארתי לעבוד. ראיתי את זה כמו מתנה משמיים, שבוע של שקט, שבוע שבו אף אחד לא נמצא וזו הזדמנות מצוינת לשבת לבד עם האקסל, לחזק את הבונדינג איתו ומי יודע, אולי להמציא פיבוט שיביא שלום עולמי. את החופש שלי כבר אדחה להזדמנות פחות לחה, כי בעומס של הקיץ שמתהדר בשבירת שיאי נוסעים בטרמינל המקום הכי אטרקטיבי לטיסה הוא אי פרטי שמגיעים אליו עם מטוס פרטי וזה כבר למתקדמים.

החופש הגדול כאימא ושכירה

טוב, דברים טיפה השתנו. מסתבר שהעולם עוצר בתחילת יולי. רגע, בעצם לא, זה רק הגנים ובתי הספר. כל השאר ממשיך כפי שהיה. ומה עושים אם במקום העבודה זה בדיוק החודש בו עובדים על התקציב? ומה עושים אם חם בחוץ וגם לח, אבל בפנים המזגן לא מעסיק את הילדים? עם האימהות מתפתחת אצלנו תכונה שאני קוראת לה יצירתיות לוגיסטית. מין מציאות מדומה שבה אנחנו שמות משקפיים ורואות לפנינו את כל האופציות שיש כדי להעביר את הזמן עם הילדים, את כל מי שיכול לעזור לנו ובאיזה רגע נתון, אבל בסוף בוחרות בטלוויזיה עם מילקי. או כמובן בטיול משפחתי בזמן הכי חם ועמוס בשנה בכל יעד בחו"ל שלא מגיעים אליו עם מטוס פרטי.

אז במשך כמה שנים תחזקתי את היצירתיות הלוגיסטית ושילבתי בין קייטנות, חברות, הצגות וסבתות אבל מעולם לא נכנעתי לג'ימבורי ולא פעם ברחנו אל המסכים. מלאי היצירה שלנו גדל ותפח גם אם לא היה בזה צורך אמיתי ונראה שהכל בשליטה למרות שעמוק בפנים ידעתי שקודם כל בשליטה זה לא, ושאני חייבת לעבור למשקפיים של עצמאית. זה אומנם אומר להיות עוד יותר יצירתית, אבל אם הצלחתי לשרוד אחר הצהרים בגינה אחרי העבודה באמצע הקיץ, שבו אני עוזרת לטפס על האומגה ובאותו זמן שולחת קובץ אקסל ופרזנטציה במייל, שום דבר לא יכניע אותי.

החופש הגדול של האימא העצמאית

אם ניסינו פעם לרדוף אחרי הזנב של עצמנו ולא הצלחנו זה כנראה בגלל שאין לנו כזה וכך גם לגבי החופש הגדול כעצמאית. כל תכנון או תקווה לשגרה של עבודה הוא מציאות שאינה קיימת במיוחד אם אתן עובדות מהבית. מצד אחד, אם עד עכשיו היינו יצירתיות לוגיסטית, העצמאות מעלה את זה דרגה לדוקטורט בנושא. מצד שני, בואו נקבל את המצב כמו שהוא. בואו נצטרף לחגיגה, אם אפשר.

מאז שאני עובדת מהבית אני מחוברת לחופש הגדול. אני מחכה לו. אני יודעת שהוא מביא איתו בלאגן ושאף אחד לא ישן בשעות נורמליות. ואני הכי בעד. כל השנה אני חופרת ומציקה בכל מה שקשור ללימודים (כן, אין מה לעשות, זה כנראה יעבור רק בילד השלישי), לארוחת ערב ולשינה, עכשיו סוף סוף אני בחופש מזה. תעשו מה שאתם רוצים זה הכי מגיע לכם ואני אנסה להשתלב בזה כי גם ככה תקומו מאוחר.

לחופש הגדול האחרון הגעתי הכי מוכנה. זה לא אומר שהכל היה מתוכנן אבל בעזרת כמה תובנות מהשנה האחרונה היה תאום ציפיות ביני לבין עצמי שהוכיח את עצמו. אחרי מאמצים רבים הצלחתי להפריד בין המחשב לחיים שלי, הצלחתי לעבוד וגם להיות בחופש. ומסביבי כל אחד עשה מה שהוא רצה. אחוזי המסכים, המזגן והשינה היו עיקר היום ולפני כל גיחה החוצה אל הלחות חשבנו פעמיים, אלא אם כן מדובר במפלים והקרחונים אליהם הגענו בנורבגיה, שם לא שמעו על המושג לחות.