טור אישי / מי יחזיק לך את היד

לפני שנתיים בדיוק התקיימה ההשקה של הספר שלי. ביום שמשי ופקוק ביפו, בחנות הדגל של קרן שביט. יש כאלה שאומרים ששנתיים הם פרק זמן קצר, ולדברים לוקח הרבה יותר זמן כדי לקרות, אבל בעיני שנתיים הן פרק זמן ממש ארוך. כל כך הרבה קרה מאז, במישור האישי והמקצועי שלי, עם הספר, האתר והשינויים בעשייה היום יומית, אבל לא רק. המציאות שלנו השתנתה ואיתה גם ההתנהלות שלנו. שינינו פוקוס בעבודה, הבית הסתגל לדברים חדשים ולא פשוטים. היום לפני שנתיים זה עולם אחר.

אבל עבורי שנת 2018, השנה שבה עבדתי על הספר, הייתה מיוחדת. ברור – הרי הספר שלי עמד לצאת לאור וזה מרגש, אבל מעבר לכך זו הייתה שנה של התפתחות. לא רק שלמדתי שאפשר לעשות לבד כל מה שרוצים, גם למדתי שתחושת הבטן היא משהו שצריך לתת לו מקום בעשייה שלנו. בתהליך העבודה על הספר הכרתי שלוש נשים והן היו חלק בהפקה, התרגשו איתי והחזיקו לי את היד. בזכותן למדתי שמה שמרגיש נכון, הוא נכון. וכשמסתיימת העבודה, נשארת החוויה והחברות.

אתן מוזמנות לקרוא על החוויה שלהן, אני התרגשתי לקרוא את הדברים מנקודת המבט של כל אחת. ובהזדמנות זו שוב אני מודה להן. למאיה, נסטיה וטלי, שלוש נשים שכתובות בקרדיטים בספר ובלב שלי.

צילום: מאיה חבקין

מאיה עוסקת בצילום כבר 16 שנים – מצלמת ומלמדת צילום. היא מתמחה בצילום תדמיתי ועיצוב פנים. הצילום עבורה הוא כלי להגשים את מי שהיא, ובזכותו היא מגיעה למקומות חדשים, פוגשת אנשים מרתקים, מתפתחת ומעצימה אחרים.

בפעם הראשונה שראיתי את מאיה היא העבירה הרצאה קצרה על צילום בכנס שבו הייתי. באותה תקופה התלבטתי לגבי העתיד המקצועי שלי, והוצאה לאור של ספר לא הייתה באופק. אבל כשהתחלתי לחשוב על זה מיד נזכרתי במאיה. הייתה לי תחושה שהיא הצלמת של הספר, למרות שמעולם לא דיברנו. כשנפגשנו זה היה ברור שאנחנו ממשיכות יחד. במשך יותר משנה עברנו בין בתים ונכנסנו לעולם של נשים יצירתיות, והקשר הזה יצר חברות וחוויות משותפות גם מעבר – נסיעות, חיפושי חניה, ארוחות, שיחות, והמשפט המנצח "יש לנו את זה".

איך הכרנו ומתי נפגשנו בפעם הראשונה?

"במשך תקופה ארוכה עקבתי אחרי miss mandala ומסתבר שגם את אחרי. נפגשנו לראשונה אחרי שפנית אלי וסיפרת שיש לך רעיון לצלם פינות עבודה. רעיון הספר עדיין לא היה מגובש ובהתחלה חשבת על תערוכה. נפגשנו בבית קפה המרפסת בכרכור, שנה לפני שהתחלנו לצלם לספר."

מה חשבת על הרעיון של הספר?

"נדלקתי ישר, היה לי ברור שאני רוצה להיות חלק ממה שזה לא יהיה, סקרן אותי לבקר בפינות עבודה של נשים ולפגוש אותן."

מה היה מיוחד בתהליך העבודה על הספר בשבילך?

"הדבר הכי מיוחד בתהליך העבודה של הספר זו הזכות לבקר בפינות העבודה והמפגש עם נשים עוצמתיות ומיוחדות, כל אחת עם הסיפור שלה."

האם היה רגע מרגש במיוחד שקשור לספר?

"אני חושבת שכל ביקור היה מרגש עבורי אבל אין ספק שנקודת השיא הייתה לראות את הספר מודפס, מעוצב והתמונות ערוכות לצד הטקסטים הנפלאים."

מה הרגשת לגבי הקשר שלנו?

"הרגשתי שאנחנו שותפות למשהו גדול ומיוחד, נוצרה אינטימיות ביננו ועם המצולמות, בסופו של דבר המצולמות הכניסו אותנו לפינה אינטימית בביתן שנוצרה בשכבות שכבות, זיכרונות, השראות ועשייה עכשווית."

האם יש עוד משהו שאת רוצה לספר שקשור לספר?

"ההיריון של הספר היה במקביל להריון האישי שלי עם בני הבכור, התחלנו לצלם כשהייתי בהריון והספר יצא לאור אחרי הלידה, כך שהיה מרתק לחוות את שני התהליכים במקביל. מרגישה זכות שבחרת בי, שמחתי להיות חלק מהתהליך והעשייה היצירתית של הספר."

עיצוב גרפי: נסטיה פייביש

נסטיה היא בוגרת תואר ראשון במחלקה לתקשורת חזותית במחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה וכן תואר שני בתקשורת חזותית באקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים. היא ממתגת, מעצבת אתרים, ספרים ואריזות וגם מרצה. היא סופר מקצועית ומדויקת.

את נסטיה הכרתי ברשת. אני לא זוכרת בדיוק מתי אבל פתאום נתקלתי בשם שלה ובעבודות שלה. כשהתחלתי את הקמפיין מימון ההמונים עוד לא ידעתי מי תעצב את הספר. קיבלתי כמה הצעות אבל אחרי שיחה עם נסטיה ידעתי שזה זה. חיכיתי לסוף הקמפיין והתקשרתי אליה. העבודה המשותפת שלנו הייתה עבורי חוויה מרגשת, והיא הפכה את החלום שלי למציאות מדויקת. דיברנו בשעות לא שעות, הסתכלנו על מילימטרים ובין בחירת פונט להחלטה על גריד נוצרה חברות.

איך הכרנו ומתי נפגשנו בפעם הראשונה?

"האמת שהכרנו הרבה לפני הספר, מעבר להכרות הווירטואלית שהייתה לי עם מיס מנדלה כמובן, כמה שנים לפני הספר, קיבלתי פניה: האם הייתי רוצה להראות ולספר על פינת העבודה שלי. כל כך הוחמאתי והובכתי. חשבתי שיש לי פינת עבודה לא מספיק מעניינת, עד שהתחמקתי מההזדמנות המופלאה הזו. אז, עוד לא ידעתי איך היא תחזור אליי באופן הכי טוטאלי שיש. אחר כך נתקלתי בהד סטארט של הספר, והייתי בטוחה שכבר נבחרה מעצבת וממש התבאסתי ופנטזתי שזו בעצם אני. כמה ימים אחר כך קיבלתי טלפון ממך, שהכי שימח וריגש אותי בעולם! פגישה פיזית ראשונה שלנו, לדעתי הייתה בבנדיקט. אני לא זוכרת מה הזמנו, אבל אני זוכרת שהיא הייתה מאד מרגשת והיו המון שאלות ושפחדת שאולי תשכחי לשאול אותי משהו… וגם כמובן שבאת בכפכפים."

מה חשבת על הרעיון של הספר?

"חשבתי שזה קסם, וקצת הצטערתי שאולי פספסתי את ההזדמנות שלי כמה שנים קודם. אבל גם שמחתי שבאתי 'נקייה' לפרויקט. ובכלל לקחת חלק ביוזמה נשית על נשים זו תמיד ברכה משמחת."

מה היה מיוחד בתהליך העבודה על הספר בשבילך?

"רוב הספר מורכב מנשים שאני לא מכירה. שלא הכרתי. ולאט לאט הרגשתי שאני ממש מכירה אותן. הצילומים הנפלאים, שבכל פרק צמצמנו למספר תמונות בודדות בלבד אבל אני ראיתי את רובן לפני הסינון והמיון, והטקסטים המדויקים, לימדו אותי את הבעות הפנים של הנשים, את הסביבה שלהן, לפעמים ממש בבית שלהן, לפעמים במגירות הפרטיות… זה גרם להרגיש כאילו את חלק מהסיפור של כל אחת."

האם היה רגע מרגש במיוחד שקשור לספר?

"אני מלמדת עיצוב גרפי בויצ"ו חיפה, בלימודי החוץ – אני מלמדת עיצוב מגזין ומנחה פרויקטי גמר. לפני מספר חודשים נתתי הנחיה לאחת התלמידות שלי, ורציתי להראות לה עבודה ידנית של כותרות בדיו שעשינו בספר. אז אמרתי לה, עשיתי באחד הספרים שעיצבתי כותרות בדיו, והיא בתגובה ענתה – כן! יש לי אותו! פינות עבודה! אני מכירה. אבא שלי קנה לי אותו כמתנת יום הולדת. ספר מעולה. בתור ספר שנמכר בחנויות עצמאיות בלבד, ואבא שלא מכיר אותי – זה היה רגע כל כך נקי ומרגש עבורי."

מה הרגשת לגבי הקשר שלנו?

"אנחנו שתי פדנטיות מהזן היקי ביותר. ולאט לאט כשהשכבות קולפו ונעשו עוד ועוד סבבי תיקונים – נרקמה חברות על רקע מקצועי, תרבותי, חוויתי מאד כנה ואמיתית. הרגשתי שאנחנו ממש סומכות אחת על השנייה. ומדייקות את התהליך ואת הזוגיות שיצרנו יחד בכל פעם. הלוואי שפרויקט המשך שידרוש אותי שוב."

האם יש אישה אחת שאת זוכרת במיוחד?

"האמת שכן. האישה שהכי תפסה אותי היא מיכאלה מנדה ינקו. האופן שבו היא דיברה על החיים שלה. האמת שלה – כל כך כנה, ללא פילטרים. על היצירה בחיים שלה האישיים ובהקשר ללקוחות – כל אלה מאד משכו אותי. הרגשתי שאני יכולה להיכנס לסטודיו שלה ולשקוע ביצירה. ידעתי באופן פלאי שהיא תנחה אותי ליצירה ישירות מתוך הנפש. האמנתי לה. למרות שהצילומים יפים, ויש הרבה סטייל – יש גם הרבה כנות ורגש בתשובות שלה. זה שבה אותי."

האם יש עוד משהו שאת רוצה לספר שקשור לספר?

"כשאני רוצה לתת דוגמא ללקוח לספר הכי מדויק, מוקפד ונטול טעויות. זה תמיד יהיה הספר הזה. העין שלך, יודעת לזהות תזוזה של אלפית סנטימטר. זו יכולת נדירה ששמורה למורות סובייטיות או מגשימות חלומות אדירות."

עריכת לשון: טלי אשחר גוטליב

טלי עוסקת בעריכת תוכן ולשון כעצמאית. עובדת עם מגוון לקוחות מתחומים שונים, עורכת וכותבת תוכן בדיגיטל אבל הכי אוהבת לערוך ספרים. מוזמנות להכיר אותה קצת יותר גם בראיון מדור נשים ועסקים במגזין.

כשהתחלתי לעבוד על הספר תכננתי לערוך את תוכן בעצמי. ואז טלי התקשרה אלי והבנתי כמה חשוב הדיוק המילים ולא רק בתמונות ובעיצוב. והיה לי ברור כבר מהשיחה שטלי תהיה העורכת הלשונית של הספר. במהלך הקמפיין הייתי עסוקה רק בו אבל כשהסתיים ונרגעתי פניתי לטלי, נפגשנו בפעם הראשונה והתחלנו. כל טקסט שהיא שלחה מתוקן היה עבורי גם חומר למידה לכתיבה ולעריכה שלי, ועד היום יש דברים שאני זוכרת ומיישמת. אני שמחה שטלי התקשרה אלי. זה גם דייק את הספר וגם הוליד חברות.

איך הכרנו ומתי נפגשנו בפעם הראשונה?

"הכרתי אותך דרך הרשת והבלוג מיס מנדלה. הייתי אז בתחילת דרכי כעצמאית ונהניתי לקרוא על נשים עצמאיות, על הרגלי העבודה שלהן ועל פינות העבודה הביתיות. כשראיתי את ההדסטארט של הספר כתבתי לך שאני מאוד אוהבת את הרעיון של הספר ושאלתי אם את צריכה עורכת לשון לספר. מאוד שמחתי והתרגשתי כשחזרת אליי. דיברנו בטלפון והחלפנו מידע ראשוני. אחר כך קבענו פגישה בבנדיקט בביתן אהרון והכרנו יותר לעומק על ארוחת בוקר מפנקת. ראינו שיש בינינו כימיה אישית ומקצועית ויצאנו לדרך."

מה חשבת על הרעיון של הספר?

"אני מאוד אוהבת לשמוע סיפורים של אנשים בכלל ונשים בפרט, ולכן התחברתי מאוד לרעיון של הספר. אהבתי את ההתמקדות בסיפור של נשים דרך פינת העבודה האישית שלהן שהיא עולם ומלואו ומשקפת מאוד את מי שהן, את מה שהן עושות ואת מה שהן אוהבות. אהבתי את ההתמקדות בפרטים ואת ההצצה לתוך המגירות, גם הפיזיות וגם הרגשיות."

מה היה מיוחד בתהליך העבודה על הספר בשבילך?

"העבודה על הספר נעשתה בשלבים, כך שקיבלתי כל פעם כמה טקסטים של נשים. אהבתי לקרוא כל פעם סיפור חדש ואת התשובות השונות לשאלות הקבועות. בשלב זה עוד לא ראיתי את תמונות הנשים ואת צילומי פינות העבודה, כך שיכולתי רק לדמיין איך כל דמות נראית (אלו שלא הכרתי) ואיך נראית פינת העבודה שלה."

האם היה רגע מרגש במיוחד שקשור לספר?

"באירוע ההשקה של הספר ראיתי בפעם הראשונה את פני כל הנשים במציאות, אחרי שראיתי אותן רק על גבי העמודים המעוצבים והכרתי אותן דרך הטקסטים והמילים. היה מרגש לראות את הנשים שהתעמקתי בכל פסיק ואות בסיפורן והרגשתי שאני כבר מכירה אותן."

מה הרגשת לגבי הקשר שלנו?

"תוך כדי העבודה על הספר למדתי להכיר לא רק את כל הנשים אלא גם אותך. גם הסיפור שלך הופיע בין הטקסטים, אבל הוא נכח גם בין השורות, ומאוד אהבתי את הגישה שלך ואת השינוי הגדול שבחרת לעשות בחייך. הערכתי והערצתי אותך על כך ועל ההתמדה בהגשמה האישית שלך. תוך כדי העבודה על הספר היה לנו פינג פונג ארוך על התיקונים והשינויים, ומאוד הערכתי את הקפדנות והרצון לדייק כל טקסט עד שיהיה הכי טוב שאפשר. העבודה הייתה נעימה ומפרה לכל אורך הדרך. לאחרונה עשינו 'פגישת מחזור' יחד עם מאיה חבקין הצלמת (שאותה אני מכירה עוד מלפני כן) והיה כל כך כיף להיפגש, לדבר, לחלוק חוויות וקשיים מתקופת הקורונה ולספר על האתגרים שבעצמאות."