טור אישי / אמהות וקריירה

איך האימהות השפיעה על הקריירה שלכן? יש לכך אין סוף תשובות, מ'בכלל לא' ועד 'לגמרי כן', דרך 'אני אותו אדם' או 'האימהות שינתה אותי לחלוטין'. וזה מצוין, בגלל שאין תשובה אחת נכונה. ואין משהו שנכון לכולן. לכל אחת יש את הדרך שלה.

כשהפכתי לאמא המשכתי לעבוד בשיא המרץ וביליתי שעות ארוכות במשרד. כמכורה לעבודה, הרואה באקסל את התגשמות החלום ובמציאת ההפרש לדוח החודשי כפסגת השאיפות, היה לי ברור ששום דבר לא יתעלה על זה. בחופשת הלידה השלישית כבר ירד לי האסימון. זה לא אני. הרגשתי שאני מוכנה להיות הבוסית של עצמי. כשלתי מאז לא מעט בתור בוסית וגם בתור עובדת, אבל ללא ספק עשיתי את ההחלטה הנכונה.

אני מאמינה שלכל אחת יש את הדרך שלה, והדרך יכולה וצריכה להשתנות לאורך הזמן, בדיוק כמונו וכמו הסביבה שלנו. מה שהתאים לפני איקס שנים לא בהכרח מתאים עכשיו. או שכן. ומה שהיה נכון לאמא אחת לא מתאים לאמא אחרת. יצאתי לרחוב האינטרנטי כדי להכיר וללמוד על בחירות של נשים אחרות. כל אחת והדרך שלה. זה לא מתכון, אלא רק סיפורים על בחירות של נשים שונות. זה תמיד מעניין, ושילבתי בהם גם כמה תמונות עם מחשבות מהיום יום שלי, הומור בהחלט עושה את הכל פשוט יותר.

אושרה פחימה-שמש

אושרה היא אמא של טליה-לב בת שנתיים. לפני האימהות – מעצבת גרפית בעלת סטודיו למיתוג ועיצוב זהות חזותית, בלוגרית חוקרת אושר, ומנהלת קהילת-בלוג שאז נקראה "נשות חיל מדברות על הכל" וקראה בעיקר לעצמאיות לנהל שיח אישי על אורח החיים שבחרנו. אחרי האימהות – אמא במשרה מלאה כבר שנתיים, במקביל ממשיכה לנהל את קהילת הבלוג שלה, שעברה מטמורפוזה וכעת נקראת "עצמאימהות" במטרה לנהל שיח אישי-קבוצתי, לעבד חוויות ביחד ולחוד, לדבר ולעסוק במהות ואימהות.

איך דמיינת את השילוב של אמהות וקריירה לפני שהפכת לאמא? ידעתי שאקח חופשת לידה ארוכה. התכנון היה לקחת חצי שנה. חשבתי לתומי שאחרי כן אוכל לעבוד איתה לצדי, ובבוא היום לקראת גיל שנה לרשום אותה למשפחתון.  

האם זה היה כך בפועל? בשבוע שבו הייתי אמורה לחזור לעבוד התחיל הסגר הראשון, ובו זמנית הבנתי שההרשמה לגן מתרחשת הרבה זמן מראש. כמו-כן, פתאום התחוור לי שגן משמעו לא לראות את הילדה במשך שעות רבות, ולא רציתי את זה. על פניו הקורונה שינתה לי את התוכניות אבל בפועל רווח לי כשהתחיל הסגר, כי בשיא הכנות כל מה שרציתי זה להישאר רק אמא עוד קצת. ממש עכשיו קופצת ראש מחדש אל העסק, אבל זה כבר לא אותו עסק ולא אותה אני של לפני הלידה. ברור לי בנקודת הזמן הזו שזה לא דבר אחד שאני עושה אלא מכלול של דברים, ביניהם ליווי בהקמת מותג וקהילה, ליווי אתגרי-אושר, ואפילו מחשבות על יצירה לשם יצירה – ספרי ילדים שכתבתי שמקווה שיראו אור, שירה, ועוד.

איזה שינויים היו לאורך הזמן? הכל השתנה. העסק שלי היה החיים שלי, פחות או יותר. הגדרתי את עצמי בעזרתו. העיסוק שלי היה מי שאני. למדתי על עצמי הרבה דברים בזכות האימהות. למדתי שזו לא בושה לרצות להיות "רק" אמא לפרק זמן מסוים (או בכלל). זו לא בושה להשתנות ולשנות סדרי עדיפויות. עכשיו, כשאני מרגישה בשלה להוסיף מעל האימהות שכבה נוספת של עשייה, ברור לי שאין סיכוי שזה יחזור למתכונת של לפני. אני לא אעבוד 10-12 שעות ביום, לא אסע שעות עבור פגישות. המטרה היא שהעבודה תלווה את מסע האימהות, לא להיפך. למדתי שאני יכולה להפסיק לעבוד אבל לא מסוגלת להפסיק לכתוב. למדתי שאני לא חייבת להתמקד רק בתחום עיסוק אחד, כבר אין בי רצון להיות אותוריטה יותר, אלא לעסוק במגוון עיסוקים שמעניינים אותי ומציתים בי את האש הזו בעיניים. אבל מאמינה שהרצון להיות בעיקר אמא לא ישתנה, ואני לא מתביישת בכך.

טלי רובינשטיין

לטלי קריירה של 23 שנים בשוק ההון, בתחום של הנפקות וגיוסי הון. במהלך השנים במקביל לעבודה במשרה מלאה השלימה תואר שני, עברה בין מספר חברות, כולן בתחום של הנפקות, והתקדמה בתפקידים עד לתפקיד מנכ"לית החברה. היא הובילה מהלך של מיזוג בין החברה אותה ניהלה לחברת החיתום של בנק דיסקונט, שימשה כמנכ"לית החברה הממוזגת במהלך כשנתיים ולאחר מכן מונתה להיות נשיאה בחברה, תפקיד אותו היא ממלאת עד היום. היא אמא לשלושה ולפני שלוש שנים התאלמנה.

איך דמיינת את השילוב של אמהות וקריירה לפני שהפכת לאמא? כשהתחלתי לעבוד בגיל 24, עדיין לא חשבתי על אימהות ואיך יהיה לשלב בין השניים. חיפשתי תפקיד מעניין ומשמעותי שאוכל ללמוד ולהתפתח בו, והתחום של הנפקות נראה לי מאוד מעניין ומאתגר. בתחילת הקריירה לא כיוונתי בהכרח לתפקידי ניהול תובעניים, הדגש היה על עניין ומשמעות, והיה לי ברור שהאימהות תשתלב עם העבודה, תוך סיוע בעזרה בתשלום.

האם זה היה כך בפועל? בפועל, מאוד אהבתי והייתי טובה במה שעשיתי, בלטתי בחברה בה עבדתי וככל שצברתי יותר ניסיון וידע, נשאבתי יותר ויותר לעבודה וזכיתי להערכה וקידום עד לנקודה בה הוצע לי תפקיד מנכ"ל אשר היה ברור שידרוש ממני לתת עוד יותר מזמני ותשומת לבי לעבודה, בין היתר על חשבון הבית. היו לי לא מעט לבטים אם נכון לי לקבל את התפקיד ולקחת על עצמי את האחריות והמשמעויות הנובעות מזה. בסופו של דבר קיבלתי את ההצעה לקידום, הרבה בזכות בעלי שתמך מאוד והבטיח להתגייס ולקחת חלק יותר פעיל בבית.

איזה שינויים היו לאורך הזמן? התפיסה של האימהות, במקביל להשלכות על הקריירה השתנתה במהלך השנים, כחלק מהגיל והשלב בקריירה, והבשלות והרצונות שלי כאשה וכאימא. בשנים הראשונות, קיבלתי הרבה עזרה הן מצד ההורים והן עזרה בתשלום, והשתדלתי ככל האפשר שהוויתורים להם נדרשתי יבואו על חשבון השקעה בעצמי ולא על חשבון הילדים. חשוב לציין כי בעלי היה אבא דומיננטי ונוכח בכל השנים שלנו ביחד. הוא תמך מאוד בקריירה שלי ויחד הצלחנו לג'נגל ולצלוח את השילוב המאתגר של בית ושתי קריירות. בהמשך, לקראת גיל 40 ולידת בתי השלישית, ולאחר מספר שנים כמנכ"לית, סדרי העדיפויות שלי השתנו, הרגשתי שנכון ולשמחתי גם התאפשר לי, לשנות את המאזן, ירדתי באחוזי המשרה וחוויתי יותר מקרוב את הגידול של בתי הצעירה, עם יותר זמן איכות כמשפחה עם בעלי ושלושת הילדים. כיום אני מקפידה לשמור על איזון בריא בין בית לעבודה, לסמן ולעמוד על הגבולות הנדרשים על מנת לשמור על האיזון הזה, ולאפשר גם זמן ומקום לתחביבים ופנאי לעצמי, שהיו נדירים יותר בשנים הקודמות.

זוהר פז

זוהר היא מוזיקאית – גיטריסטית, מפיקה מוזיקלית, כותבת ויוצרת פסקולים עבור משחקי מחשב. לפני שהפכה לאימא ניגנה עם אין ספור הרכבים ולהקות, הופיעה על כל במה אפשרית בארץ, ולימדה גיטרה מספר פעמים בשבוע בשעות אחה״צ.  את יום העבודה שלה הייתה מסיימת בשעה מאוחרת ומתחילה אותו בשעה שהייתה נוחה לה.

איך בחרת לשלב אמהות וקריירה? הדבר הראשון שהחלטתי אחרי הלידה הוא להפסיק ללמד גיטרה. רציתי לבלות את שעות אחה״צ עם הילדים אחרי שהם חוזרים מהמסגרות, ולא לפספס את השעות הבודדות ביום שיש לי איתם. הדבר השני והמפתיע שקרה הוא שהתחלתי ליצור מוזיקה לפעוטות. אני, שמופיעה עם גיטרה חשמלית בלהקות רוק, חובבת מועדונים ופסטיבלי רוק, אני עושה מוזיקה לתינוקות. ואפילו נהנית מזה. כיום אני בשלבים של פיתוח אפליקציה המבוססת על מוזיקה לפעוטות. הייתי עצמאית לפני האימהות ואני עצמאית גם עכשיו.

איזה שינויים היו לאורך הזמן? חשבתי שיהיה יותר פשוט לעבוד בזמן שיש ילד בבית. לא ידעתי עד כמה אני טועה. זה בלתי אפשרי. אחרי הלידה הראשונה רציתי לחזור די מהר לעבוד. זה היה לי מאוד חסר. אבל הבנתי שזה זמן עם הילד שלא יחזור שוב לעולם, והחלטתי להאריך את חופשת הלידה. חיכיתי עד ספטמבר שאחרי, כשהתינוק היה כבר כמעט בן 10 חודשים. עכשיו אני בחופשת הלידה השנייה. כבר אחרי חודש התחילו להתקשר לקוחות לשאול אם חזרתי לעבוד… התוכנית היא להתפנות תוך כמה חודשים ל״חצי משרה״ ולעבוד עד שעה 13:00- 14:00, לפחות עד שנת הלימודים הבאה. לקח לי הרבה זמן להסתגל לשעות עבודה תחומות. הייתי רגילה לעבוד בלי שעון ולסדר את הלו״ז בהתאם לצרכים שלי. עכשיו השעון הוא הבוס שלי, וכשהוא מראה 16:00 אני צריכה לראות תוצאות של יום העבודה. כיום אני מופיעה מעט מאוד, לא מלמדת בכלל, ועסוקה בעיקר בעבודות סאונד למשחקים ופיתוח אפליקציה של מוזיקה לפעוטות. אחה״צ והערב מוקדשים לרוב למשפחה.

מינה אבודרהים

מינה היא אמא לארבעה והבעלים של מותג העיצוב mina. היא בוגרת המחלקה לעיצוב מוצרי תקשורת חזותית של המרכז לחינוך טכנולוגי (HIT).

איך דמיינת את השילוב של אמהות וקריירה לפני שהפכת לאמא? בראיון הקבלה ללימודים נשאלתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. בלי למצמץ עניתי – אמא. רק לאחר כמה שנים הבנתי שהמציאות יותר מורכבת. את כשילדתי את ביתי הבכורה הייתי רק בתחילת הדרך מבחינה מקצועית אבל היה לי ברור שלאחר הלידה מתחיל עבורי עידן חדש של בית ומשפחה עם תינוקת חמודה שתהיה מרכז עולמי.

האם זה היה כך בפועל? חמישה חודשים לאחר הלידה קבלתי טלפון מאחת החברות המובילות בארץ בתחום מוצרי הנייר, בעקבות דוגמה ששלחתי בתור 'שלח לחמך' אי שם בהריון. יום אחרי כבר פתחתי עוסק פטור והתחלתי באופן רשמי לעבוד בתחום אותו אני אוהבת כל כך – איור כרטיסי ברכה ולוחות שנה. היקף העבודה בהתחלה היה מושלם. יכלתי גם לעבוד וגם להישאר בבית עם ביתי התינוקת ללא צורך במסגרות, דבר שנראה לי בזמנו מפחיד וקשה.

איזה שינויים היו לאורך הזמן? הבחירה בקריירה הייתה עבורי החלטה שתאמה את הצורך של התא המשפחתי שהתרחב. עם הזמן היקף העבודה שלי גדל והתפתחתי לתחומים ומוצרים נוספים. היו גם תערוכות בחו״ל ושיתופי פעולה עם חברות מובילות בתחום כרטיסי הברכה העולמי, ולו"ז שלעיתים הרגיש אינסופי. אבל אני המשכתי לעבוד מהבית פשוט כי כך רציתי שילדיי יגדלו. אלו היו שנים מאתגרות שבהן בעיקר זרמתי, וניסיתי לאחוז את החבל משני קצותיו מתוך ידיעה שהאינטנסיביות היא זמנית. האמנתי שיש למותג פוטנציאל ושאני רק צריכה להיות עקשנית ולא לוותר כי הזמן לכבוש פסגות חדשות יגיע. כיום הבת הגדולה שלי אוטוטו חוגגת 20 והקטן כבר גדול ובכיתה ו׳. המוצרים שלי נמכרים שנים בחנויות ברחבי הארץ, הפעילות העסקית של המותג גדלה ומתפתח, ואני קצת יותר שקולה, רגועה, למודת ניסיון וחדורת מוטיבציה, עם הפנים קדימה, כמה שיותר רחוק וכמה שיותר גבוה.

 ליאור מור אלון

ליאור היא יזמת אופנה וסטיילינג בארץ ובחו"ל, מרצה לנשים ונערות, עושה ייעוצי סטיילינג אישיים בהתאמה ללקוחות ומובילה סיורי בוטיק אופנה, תרבות אמנות וסטיילינג בת"א ובוורשה כבר 5 שנים. גרה בכרכור, ואמא שניים. לפני שהפכה לאימא ניהלה את תחום כלי בית במטה של חברה קמעונאית מאד גדולה, ואת היציאה לעצמאות התחילה לבנות במהלך ההיריון, למרות שעסקה באופנה וסטיילינג הרבה קודם.

איך דמיינת את השילוב של אמהות וקריירה לפני שהפכת לאמא? אימהות מעולם לא הייתה שיקול אצלי בהיבטי קריירה. תפיסת העולם ההתחלתית שלי היא שילד הוא חלק חשוב בעולם של כל אישה אבל לא הציר היחיד סביבו היא נעה. כשבן זוגי ואני התחלנו לדבר על העתיד שלנו יחד לפני 12 שנה, סיכמנו שאני אנהל את העולם והוא יגדל ילדים, זה היה החלום שלו. אז יש לנו שניים, ואם זה היה תלוי בו בין שניהם היו עוד שניים. ולי יש ילד שלישי שנקרא ME ייעוץ וסטיילינג.

האם זה היה כך בפועל? אחרי שאלמה נולדה נוצרה הזדמנות לצאת לדרך עצמאית. באותה שנה יצאתי ללימודי תואר שני בניהול סחר וקניינות אופנה. לא עלתה השאלה מי צריך לוותר, היה לנו ברור תמיד שהכל מתחלק בין שנינו, כשהכף נוטה עם השנים לטובת אספי הרבה יותר. בלי הגב, התמיכה המלאה והאמונה המטורפת שלו בי ובדרך שלי לא הייתי יכולה להגיע למקומות העסקיים, המקצועיים והאישיים שהגעתי אליהם כולל יציאה לפעילות בחו"ל לפני 5 שנים.

איזה שינויים היו לאורך הזמן? לא היו שינויים לאורך הזמן כי התפיסה של שנינו וההסתכלות על הקריירה של אישה כמקום חשוב ולא משני לזו של בן הזוג, לא השתנתה, וגם התפיסה של החלוקה בית-ילדים בין שני בני הזוג לא השתנתה. אולי להיפך, כי עם השנים אני נעדרת יותר ויותר בעקבות העסק שמתפתח וגדל לכיוונים נוספים וחלוקת האחריות על הבית והילדים נוטה יותר ויותר לטובת אספי.