טור אישי / אמילי בפריז והעסק שלך

בכל מה שקשור לצפייה בסדרות אני עדיין בשנת 2005 בערך ומאז העונה האחרונה של משחקי הכס לא ישבתי לראות שום סדרה ברצף כי אף פעם לא פיניתי זמן לרביצה חסרת אחריות על הספה בזמן שהילדים מכינים לעצמם אוכל ודבוקים כל אחד למסך אחר. אבל אתמול, אחרי ריצת בוקר בשמש הרגשתי צורך להתמקם ולא לזוז. וכשאני שמה לעצמי מטרה, אני על זה!

העברתי את היום עם הסדרה "אמילי בפריז". ראיתי תשעה פרקים וחצי ברצף והיה כיף, כמו טיול קצר בפריז ומפגש עם האנשים והמנטליות שלהם בחיים האמיתיים, אבל עם קצת התאמות לצרכי רייטינג. אבל הי, גם במשחקי הכס היו כמה דברים לא הגיוניים. תוך כדי צפייה חשבתי שלמרות שמדובר על סדרה לא עמוקה במיוחד אפשר ללמוד ממנה כמה דברים לגבי ההתנהלות שלנו בעסק. אז בטעות שוב מצאתי את עצמי חושבת על עבודה ביום שבת ורושמת לי ברשימות שלי כמה דברים.

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

A post shared by Emily In Paris (@emilyinparis) on

 

הגדרת שעות העבודה

בפרקים הראשונים של הסדרה היו כל מיני רגעים חינוכיים שהמחישו את הבדלי התרבות בין צרפת לארה"ב תוך כדי שימוש בהגזמה קלה השמורה לסדרות בעלות רייטינג גבוה. אחד הרגעים האלו היה כשאמילי מגיעה לעבודה בבוקר רק כדי לגלות שיום העבודה לא מתחיל לפני תשע או יותר בכיוון עשר. וגם יש שם כבוד גדול לארוחות צהרים ארוכות. העבודה היא לא החיים, היא רק חלק מהם ואנשים לא חיים למען העבודה. אז נכון שזה לא רלוונטי בכל מקרה, אבל כשאנחנו מתמכרים לעבודה מרצון, זה הזמן לצפות בפרק 2 של הסדרה, לבדוק איך אנחנו יכולות לנהל ולשפר את ניהול הזמן שלנו ואחר כך לקבוע צהרים עם חברה.

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

A post shared by Emily In Paris (@emilyinparis) on

הגדרת גבולות

איפה עובר הגבול בין עבודה לבית ולמשפחה? לפעמים הגבול הזה כל כך מטושטש והכל מעורבב ונראה כמו סלט אחד גדול. אנחנו יושבות על מיילים בגינה הציבורית, עושות שיחת ועידה תוך כדי הכנת ארוחת צהרים ומתקנות מצגת בשעות הערב. המציאות שמשווקת באמילי בפריז היא מציאות שבה ביזנס ופלז'ר לא מתערבבים. ואם בטעות הם כן, אז מיד משנים נושא. את העבודה משאירים בעבודה, ולא לוקחים אותה למפגשים ואירועים חברתיים. זה רחוק ממני כל כך אבל גם אם המציאות הזו לא לגמרי מציאותית, זה משהו שאפשר לשאוף אליו ולנסות להוריד את כמות המשימות שאנחנו עושות תוך כדי משחק רביעות עם הילדים, ולמחוק מהיומן את כל המשימות שדחינו לשבת כי לא הספקנו. בחיים לא יקרה או שיש סיכוי?

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

A post shared by Emily In Paris (@emilyinparis) on

התנהלות עסקית באינסטגרם

כמי שחיזקה את מערכת היחסים שלה עם האינסטגרם בשנה האחרונה, לא יכלתי להתעלם מהשיעור בניהול חשבון אינסטגרם אותנטי שיוצר מעורבות גבוהה. אמילי בהחלט עשתה עבודה נכונה. כבר כמה זמן שאנחנו קוראות ומבינות שהחיפוש המתמיד אחרי העוקבים ותרבות הלייק אנלייק, שמור לי ואשמור לך וכו' היא לא זו שהופכת את חשבון האינסטגרם שלנו למנצח. כמו כל דבר אחר בחיים ובעבודה מה שיעזור זה עבודה קשה והשקעה, למידה והתמדה, מקוריות, אותנטיות, כל אותם דברים שמבדילים ביניכן לבין אדם או עסק אחר ומביאים את הקהל הנכון לפרופיל שלכן. אז אמילי עושה את זה בטבעיות ובדרך כלל גם בספונטניות והעוקבים ממהרים להגיע וככה בלי לתכנן היא הופכת למשפיענית ברשת, מקבלת הצעות עבודה ואחרי מאמץ רב גם מילה טובה מהבוסית שלא סובלת אותה. הכל כמובן בהקצנה קלה ומשעשעת.

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

A post shared by Emily In Paris (@emilyinparis) on

תאמיני בעצמך

אם את מקצועית ויודעת את העבודה, השקעת מזמנך כדי ללמוד ויש לך מוטיבציה לעשייה, אל תתני לשום דבר לעצור אותך. לא לקוחות או בוסים שמתנהגים בצורה לא נעימה ולפעמים מזלזלת ומקטינה. ולא טעויות פה ושם. את יודעת מי שאת ומכל דבר לומדים וצומחים. תדעי לקחת הכל בפרופורציה ולא לתת לזה לעצור אותך. לפעמים קשה לנו להתמודד עם קושי, ביקורת או סתם יחס לא נעים. אז מה עושים? שוברים את הכלים או עוזבים? מי שמחליט עבורנו אלו אנחנו, ואנחנו אלה שנחליט מה הדרך הכי מתאימה להתמודד, בין אם זה להתכנס פנימה או להוציא החוצה. אנחנו מחליטות ואנחנו לוקחות אחריות על ההחלטות ועל העסק. לטוב ולרע. לאמילי זה דווקא עבד.

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

A post shared by Emily In Paris (@emilyinparis) on

זורקים אותך למים, תשחי

אז כן, הרבה דברים בסדרה לא ממש זורמים עם המציאות, במיוחד העובדה שכל מהלך של אמילי גם אם נראה שלא הולך לכיוון טוב בסוף הצליח והעובדה שכל גבר שפגשה באקראיות או שלא באקראיות היה איזה צרפתי הורס. ונכון שקצת הקצינו שם כמה דברים ושהצרפתים לא באמת כאלה לא נחמדים והאמריקאים ובמיוחד אלה בשיקגו לא כאלה בסיסיים. אבל בסופו של דבר אפשר לקחת משם כמה דברים לחיים ואם מגיעה לפתחנו הזדמנות מעניינת אז אפשר פשוט לקפוץ למים. הניסיון שלנו כבר ישלוף לנו גלגלי הצלה אם נצטרך. ותכל'ס, כשמשהו ממלא לך ארבע שעות וקצת בהנאה, וגם משאיר קצת נקודות למחשבה אז זה מספיק טוב.

לצפייה בסדרה לחצו כאן

אם עוד לא קראתן את מה שכבר כתבתי כאן בטור האישי אתן מוזמנות לראות את הטורים הקודמים: סגירת מעגלים / מכורה למחשב / תם החופש הגדול / קפסולת זמן / עשור חדש / דברים שלמדתי על שיווק / איזו אמא את / נשים ועסקים בימי קורונה / זכרונות מרומניה / גם וגם

ואתן גם מוזמנות להיכנס למדור נשים ועסקים במגזין, שם מתפרסמות כתבות על עסקים שונים. לקריאת כל הכתבות במדור לחצי כאן.

יש לך עסק ותרצי שאכתוב עליך? אשמח לספר לך על אפשרויות הפרסום במגזין.
מוזמנת להתקשר או לכתוב לי 053-6065120 / manu.biener.g@gmail.com

* הניוזלטר של מגזין 'מיס מנדלה' ישלח אליך ישירות לדוא"ל עם עדכונים על פוסטים חדשים. את ההרשמה לניוזלטר ניתן לבטל בכל עת.

חדש!!! הספר פינה משלך

סיפורים על נשים ומרחבי עבודה, עכשיו במבצע מיוחד וללא דמי משלוח! הזמינו עוד היום את העותק שלכן...

Facebook comments

השארת תגובה