מטיילת בכפכפים / קמפינג בגליל עם ילדים

עבר כבר יותר משבוע מאז שחזרתי מטיול הקמפינג שעשיתי עם הילדים ופתאום נזכרתי ששכחתי לכתוב עליו. וזה מחדל מאחר ומדובר על חוויה ראשונית וחשובה עבורי ועבורם. קודם כל כי אף פעם לא נהגתי לבד עם הילדים ממש עד הכניסה לגולן. אני נהגת עירונית… כשיוצאים לטיול אני אחראית על ה"אמא, תעבירי לי את הסנדביץ", "אמא, אני לא מגיעה למים" וכמובן אחראית על שמירת השקט היחסי במושב באחורי, שאומר לא יותר מריב אחד בעשר דקות. בנוסף, פעם אחרונה שישנתי באוהל הייתה לפני בערך עשר שנים. אבל אני עכשיו בגישה של "טייל עם ילדיך כי עוד רגע הם כבר לא ירצו לטייל איתך" והם התלהבו מעניין האוהל, אז בהרכב חלקי יצאנו צפונה. וזה מה שהיה.

הנוסחה להתארגנות מהירה

המחקר הסטטיסטי שאני עושה לאורך השנים שוב הוכיח את עצמו. יש נוסחה סודית לקשר בין כמות הילדים, סוג הטיול, העצבים של הערב לפני והשעה שבה מצליחים לצאת. הכל פעל לטובתנו ובשעה עשרה לשמונה, שהיא שיא בכל המובנים, היינו כבר באוטו, אף אחד לא שכח כלום, מצב רוח טוב, ויצאנו לדרך. התכנון של הטיול היה מאוד דינמי, כהרגלי רשמתי אינסוף אפשרויות תקווה שנעשה שתיים. בנושא האריזה נקטתי בשיטת הצמצום מתוך הידיעה שהסחיבות כולן עלי עם "עזרה". וכך יצאנו לכיוון קיבוץ דפנה.

פעילויות כיפיות וקצרות עם ילדים בצפון

בטיולים קודמים שיצא לי לעשות לבד עם הילדים, התאמתי את המסלול לילד הספציפי. הפעם חיפשתי דברים שיתאימו לשניהם, ומאחר ומה שחיפשנו זו החוויה של הקמפינג, מבחינת טיולים בחרתי טיולים שהם יחסית קצרים וקרובים.

השביל התלוי בבניאס – למרות שכבר היינו בו בעבר כמה פעמים, החלטתי להגיע שוב. המסלול לא ארוך (כתוב 45 דקות אבל זה עם עושים עצירות של רבע שעה בדרך…) ולא קשה (עברתי מכפכפים לסנדלים אבל לא באמת חייבים), וחלקו מוצל, כך שמאוד מתאים לחום שפגשנו כשהגענו. הדבר הכי כיפי במסלול חוץ מהצחוקים עם הילדים, אלו המים. הרעש של המים שמלווה לאורך ההליכה בשביל כל כך מרגיע, והרי אין כמו מסלולי מים!

האנדרטה לזכר חללי אסון המסוקים – עוד לא יצא לי לבקר במקום, אך מאחר וזה ממש מול מקום הלינה שלנו, הצעתי לילדים שנעבור שם. כשהגענו בדיוק יצאה משם קבוצה גדולה של אנשים, כך שנותרנו לבד במקום. בעיני המקום מאוד מרשים, עם השילוב של האבנים והמים, והשקט שמסביב.

עמק הנהר הנעלם בקיבוץ הגושרים – המקום הזה רשום לי ברשימה כבר הרבה זמן, כי עמק של נהר נעלם נשמע בדיוק כמו משהו שאני רוצה להגיע אליו. נכנסנו למתחם של מלון הגושרים וחיפשנו את הכניסה למסלול לפי ההנחיות. כמובן שהתברברנו, אז הסתובבנו קצת ברחבי המתחם ותכננו את החופשה הבאה שלנו שם ואז מצאנו את המדרגות שמובילות למסלול. עשינו את דרכינו בתוך סבך שיחים, הלכנו על גשרונים רעועים, נראה היה שאנחנו בדרך למקום קסום. וכך המשכנו עד שהילדים החליטו שזה מלחיץ ומפחיד ושאין באמת עמק נעלם בהמשך. המסלול הזה נפל על רצפת העריכה והסתפקנו בתמונות ליד המפל בקיבוץ. אבל אם אתם מגיעים לשם, תלכו!

תל דן – את המסלול הזה עשינו בעבר, אבל ממש מזמן, אך המחשבה על המים הקרירים שבהם טובלים עשתה את שלה והגענו לשם שוב. המסלול לא ארוך ולא קשה, הולכים קצת במים וקצת על אבנים, מסלול מאוד כיפי. כשהגענו לבריכת השכשוך היה שם עומס גדול של אנשים, אבל אחרי כמה דקות הכל התפנה ואז נהנינו מהשקט ונכנסנו למים. וקפאנו!!! המים בתל דן קפואים וזה ממש כיף לטבול בהם 20 שניות כי מעבר לזה כבר קפאתי. אחרי כמה תחרויות של "מי מצליח להישאר יותר זמן במים" שבהן הפסדתי, עשינו את דרכינו חזרה לאוטו. זה גם היה המקום האחרון שבו ביקרנו אז משם נסענו ישירות הביתה.

מה אוכלים עם הילדים בצפון

אחד הדברים החשובים בטיול הוא האוכל – זו לא סתם נקודת מעבר. לקחנו מעט דברים בשביל ארוחת הבוקר בקמפינג וחוץ מזה התכנון היה לאכול בחוץ.

קפה 79 – מאחר ואחד החששות שלי בנסיעות ארוכות הוא שהשמש תעייף אותי, חילקתי את הנסיעה אל היעד – קיבוץ דפנה – לשני חלקים, וביניהם עצירה להתרעננות בעגלת קפה. מאז שהתחילה הפריחה של עגלות הקפה והפודטראקים השאיפה שלי זה להגיע בכל טיול לפחות לאחד. הפעם עצרנו בקפה 79 בכניסה לקיבוץ הסוללים. עשינו שם עצירה קלה לקפה ומאפה, נהנינו מהנוף הפתוח ומהשקט והמשכנו בדרכינו.

עוז פטיסרי – לקראת הצהרים הילדים כבר הראו סימנים של רעב, והחלטנו ללכת לעוז פטיסרי שמסתבר שזה בעצם באותו מקום של דג על הדן, שם כבר היינו בעבר. מיקום נחמד ומוצל לצד המים זה תמיד מקום טוב לעצור לאכול. לדעתי המנות במקום פחות מתאימות לילדים, וזה חבל, אבל למרות זאת כל מה שהזמנו היה טעים מאוד.

פיצה טראק – ללא ספק מקום שכדאי לעצור בו. באחד הטיולים הקודמים שלנו באזור כבר חשבתי לעצור אבל לא הסתדר. למזלנו, פיצה טראק היא משאית הפיצה הצמודה למתחם הקמפינג כך שהיה ברור ששם נאכל את ארוחת הערב. המקום מציע פיצות עם כל מיני תוספות, כולל פיצות טבעוניות, וגם שייקים וזו בחירה ממש מוצלחת ומקום טעים, נעים לשבת שם ובכלל – מומלץ!

איפה ישנים עם הילדים בצפון

אז כמו שאמרתי כבר – היעד היה לינה בקמפינג בקיבוץ דפנה. הקמפינג שייך לרשת מלונות מטיילים. לפי מה שראיתי באתר, זה נראה מקום שמתאים לנו. כשהגענו, גיליתי שהוא הרבה יותר גדול ממה שחשבתי – מתחם של 60 אוהלים. וביום שהגענו, שהיה באמצע השבוע, המקום היה ריק. חוץ מאורחת אחת לא היה שם אף אחד! זה קצת ביאס כי דווקא רציתי את החוויה של קמפינג עם עוד משפחות, צ'יזבטים לאור המדורה, ולא לישון לבד עם שני ילדים באתר ענק שנשאר פתוח כל הלילה.

אבל אנחנו כבר כאן, אז זה גם כיף. עשינו סיור במקום לפני שהתיישבנו ליד האוהל לטקס תה ומשחק טאקי. במקום יש מטבח, שירותים ומקלחות, יש גישה לנחל, מתחם מנגלים, מתחם מדורה וקיוסק קטן. יש גם עצי פטל אז קטפנו ואכלנו מלא. סה"כ יש כל מה שצריך. אני הרגשתי שהמקום מתפקד יותר כמקום לינה ופחות כחוויית קמפינג כמו למשל מתחמי הקמפינג המוצלחים בנורבגיה… אני מניחה שבסופי השבוע זה קצת שונה אבל אז בטח יש צפיפות ועומס ברחבי המתחם.

אחד היתרונות של הלינה בקיבוץ דפנה הוא האפשרות להסתובב בקיבוץ. כשהגענו עשינו טיול ברגל ועברנו בפארק דפנה וגם הצטיידנו במכולת המקומית. נחל דן זורם בתוך הקיבוץ וזה כיף ללכת לצדו או לשבת ליד המים. בחלק של הפארק עצמו היינו מעט זמן, אני הרגשתי שהוא פחות מטופח וכיפי, אבל בדרך למכולת של הקיבוץ גילינו שהנחל ממשיך אתנו ולצדו דשא וצל, ונוף פסטורלי. למחרת חזרנו לשם עם שמיכה וצידנית ובילינו קצת לצד המים, ואפילו היינו אמיצים וטבלנו למרות שהמים קפואים! דמיינו איך זה לגור בקיבוץ דפנה חשבנו על כל מיני משפטים שהילדים בקיבוץ אומרים כמו למשל "אמא, אני הולך למחל, אחזור בערב", והילדים אמרו שהם רוצים לגור שם. גם אני.

נהנים עם הילדים בצפון

בסיום של 36 שעות בצפון, כולל כל מיני ומיני, נרשמה הצלחה. כולנו מוכנים לטיול נוסף, אפשר גם עם אוהל. עשינו מסלולים כיפיים, אכלנו במקומות טעימים, שיחקנו, דיברנו – הייתה חוויה. אפילו זכרנו להתמרח כל שעתיים ושכחנו לריב.