מטיילת בכפכפים / קפיצה קטנה לחיפה

חופשת חנוכה הגיעה מהר מידי, והקדימה את החורף שלא נראה באופק. אני ועומר כבר מזמן מדברים על טיול יומי של אמא ובן ואחרי ששקלנו כמה לוקיישנים, החלטנו שהיעד שלנו יהיה חיפה, עיר שבה מעולם לא באמת טיילנו ככה סתם. אז החלטנו להקדיש לה יום שלם מתוך החופשה. בתחזית אמרו שהשבוע אמור להיות גשם אז כדי שאף אחד לא יאמר שאני חסרת אחריות זרקתי לאוטו מעילי גשם וגם נעליים סגורות לעצמי. זה ובקבוק מים, ואנחנו כבר מוכנים לטיול. אין כמו טיול שלא צריך לארוז עבורו יום שלם.

נשנוש ופטפוט בבנדיקט ובאוטו

תכננתי להכין סנדביצ'ים שיספיקו לנו עד הצהרים אבל אז עומר שלף מהשרוול שהוא רוצה לאכול בבנדיקט. זה גם קיצר את זמן ההתארגנות, וגם היה רעיון מצוין. אחרי ארוחת בוקר טעימה, ואחרי שדגמתי גם חלק גדול מארוחת הבוקר שלו… המשכנו בדרך. אחד הדברים שאני אוהבת כשנוסעים צפונה, זו הנסיעה לצד הים, שממלאת אותי תמיד באנרגיות חיובית ובהבטחות כוזבות להגיע ולראות את השקיעה לפחות פעם אחת בשבוע. לאורך הדרך עומר היה בציפייה לראות את הכרמל ודיברנו על מה הולך להיות בטיול. הוא גם דאג לשלוף כל כמה זמן משפטים ממיסים וחמודים שמבטיחים לי שנטייל ביחד עד גיל מאה.

תחנה ראשונה – הרכבל

לפני כמה זמן סיפרתי לעומר שיש את הרכבל בחיפה. כשתכננו את המסלול שלנו בחיפה, זה היה אחד הדברים שהוא ביקש לעשות, והחלטנו שנתחיל את הטיול בעלייה ברכבל. החניה ליד הרכבל הייתה ספתח מצוין למה שיהיה בהמשך בחיפושי החניה בחיפה. חנינו ממש מול וחצינו את הכביש. הרכבל, למי שלא מכיר מציעה כרטיסים הלוך חזור או רק לכיוון אחד בין חוף הים ולבין סטלה מאריס. בהתחלה תכננתי שנעשה את הירידה ברגל ואפילו עברתי מכפכפים לנעלי ספורט אבל הייתה רוח, והיה טיפה מעונן אז קניתי כרטיסים הלוך חזור. העלייה ברכבל קצרה וכל פחד מהגובה שיש לפני שמתחילה הנסיעה מתפוגג די מהר, גם כי הנסיעה קצרה מאוד, וגם כי הנופים יפים וזה עובר ממש מהר. בסה"כ נרשמה התלהבות מצד המתוק. כשהגענו למעלה עשינו סיור קצר בכנסייה, ולמרות שלא התעכבנו הרבה, הייתה תחושה קלה של חו"ל, וזה כבר שווה את העלייה. יום אחרי, בארוחה המשפחתית, גילינו שסבא רבא של עומר הוא זה שהתקין את החשמל בכנסייה!

תחנה שניה – המוזיאון הימי

יש בחיפה לא מעט מוזיאונים שמתאימים לביקור עם ילדים. מאחר והמוזיאון הימי נמצא במרחק שתי דקות נסיעה מהרכבל, בחרנו ללכת אליו. החניה חייכה אלינו ממול למוזיאון ופחות מעשר דקות אחרי הרכבל כבר טיילנו בין המיצגים. עברנו על פני כמה סירות עתיקות, פה ושם התעכבנו לקרוא אבל זרמתי עם עומר והסתפקנו בהתרשמות כללית, בדיקה לפני כמה מאות שנים היו בעולם ספינות כאלו והתאמה לימינו אנו כשעשיתי הקבלה למואנה ולהורים של אלזה ואנה.

במוזיאון יש מספר תצוגות. הייתה תצוגה על פיראטים וגם כמה עמדות אינטראקטיביות שבהן עשינו פאזל, איזנו ספינה ושיחקנו צוללות. בסוף ישבנו לצייר – עומר תמיד אוהב לצייר במוזיאונים שאליהם אנחנו הולכים. יש גם חצר פעילה אבל לא הייתה כל כך פעילה כשאנחנו הגענו אז למדנו לעשות כמה קשרים לפי הדרכה בציורים ונפרדנו מהמוזיאון. המוזיאון היה די ריק, למרות שמדובר ביום חופש, ואנחנו היינו בו בערך שעה וחצי.

תחנה שלישית – ארוחת צהרים בפודטראק

מבול הפודטראקים ששוטף את הארץ הוא אחד הדברים הכי חיוביים בעיני במה שקשור לשילוב אוכל בטיולים. בלי המתנה ובלי מחירים ממש גבוהים, אוכל מהיר וטעים, הרבה טעמים – נשמע מצוין, לא? בהתחלה חשבנו לאכול במסעדה אבל אז נזכרתי שמזמן רציתי להגיע ל"אויסטר", פודטראק באזור הנמל שבו יש פיש אנד צ'יפס. עומר זרם ונסענו לשם. בדרך היה ממש עמוס אבל כשהגענו חיכתה לנו חניה מול הדוכן.

הזמנו שתי מנות פיש אנד צ'יפס (רק 36 ₪ למנה!) והן היו ממש טעימות וגם גדולות מאוד, בהחלט מנה שמשביעה מבוגר רעב. אכלנו בשולחנות שיש ליד הדוכן, באווירת נמל עם מוזיקה טובה, בהחלט בחירה טובה לארוחת צהרים. כשיצאנו משם גילינו שהדוכן נמצא ליד תחנת הרכבת השמונה ומיד החלטנו שנגיע לשם יום אחד עם הרכבת רק כדי לקנות את הפיש אנד צ'יפס ולחזור הביתה.

תחנה רביעית – המושבה הגרמנית

המטרה של הביקור במושבה הגרמנית הייתה קודם כל להציץ על הגנים הבהאיים. אבל זו הייתה החלטה של הרגע האחרון ולכן כשלתי בהכנות. בעבר הייתי בגנים, והזמנתי מקום בסיור שלקח אותנו לטיול ארוך בין השבילים ודרך כל המדרגות, אבל מסתבר שמהחלק התחתון לא ניתן להיכנס, וגם מהכניסה בשדרות הציונות אליה הגענו אחרי עליה של מיליון מדרגות, גם משם אי אפשר לרדת למטה. אבל לא נורא. הסתובבנו קצת בחלק שכן מותר להיות בו וירדנו את כל המדרגות בדרך למטה, תוך שיחה על יום ההולדת הקרב של עומר והממתקים שהוא אוהב, ועם כמה עצירות להיכרות עם חתולי השכונה. אז לא היו גנים מסביב, וחבל. אבל גם הירידה במדרגות בין בתים צפופים הייתה חלק כיפי בטיול שלנו.

הגענו למטה וטיילנו קצת ברחוב בן גוריון. החושך כבר התקרב, בכל זאת השעה הייתה כבר ארבע וחצי… ברחוב הדליקו את אורות הכריסמס החגיגיים ואנחנו טיילנו לאורכו. זו פעם ראשונה שלי שם בתקופה הזו של השנה, והאמת, זה הרגיש לי מאוד תיירותי. גם האורות וגם המסעדות לאורך הרחוב. אני לא הרגשתי שסנטה מתנפח מייצג את החגיגיות של הכריסמס. אבל כשתוך כדי אני מדברת עם עומר, זה בהחלט כיף.

חוזרים עייפים אך מרוצים מהטיול בחיפה

הטיול נרשם בהצלחה. עומר נהנה מכל הדברים שעשינו במשך היום והיה לנו כיף ביחד. מה צריך יותר מזה? אחת המטרות של הטיולים הללו היא לצאת מהבית ומהמסכים. לפעמים אנחנו עושים טיול ברגל ליד הבית ולפעמים מוצאים יעד מעניין ועושים טיול של יום שלם. יום בלי מסכים הוא תמיד הזדמנות לחוויות חדשות, ולא משנה איזה תוכן יוצקים לתוכו. וכמובן שדיברנו על העתיד ועל הטיול הבא. ירושלים, יכול להיות שאת הבאה בתור.