מטיילת בכפכפים / צפון בקטנה

מכירות את זה שיש לכן המון תוכניות ואז קורה משהו והכל מתבטל? אז קורונה. השנה הייתי אמורה להחתים דרכון כמו כרטיסיה. באמת. היו צפויים אתגרים לוגיסטיים במה שקשור לממלא מקום מונית, מלצר וכו' אבל לא אתגרים שלא יכולנו לעמוד בהם. בתכנון הייתי אמורה לטוס לכל מיני כיוונים, בעיקר אירופאיים ולחוות שייט, שופינג, אוכל, חברות. יש יותר מזה? אז כשיש כאלה תוכניות, זה כבר חשוד. וכבר ברור שמשהו יקרה. והינה לפני הגיחה הראשונה סגרו את הגן. ואת השמיים.

נופש בבית

במשך שלושה חודשים כמעט נפשנו בבית. זה כמו בקרוואן, כן? אז חמש נפשות בקופסה, לפעמים מישהו חייב לנשום קצת. אז רצתי בבקרים יחד עם ניידות המשטרה, ועשינו משחקי חברה. שמנו בריכה קטנה בחצר ועשינו מעט מידי סדר בבית. ואז נזכרנו ששנה שעברה, בדיוק באותה תקופה ארזנו לייט ויצאנו לסופשבוע בצפון עם קטיף דובדבנים. אז הגיע הזמן לנסוע שוב, כי עונת הקטיף בעיצומה (אולי ברגעים אלה כבר פחות אחרי שהיינו שם).

צפון ספונטני

למרות שהמחשבה עלתה לפחות שלושה שבועות לפני המועד המתוכנן, את הצימר הזמנו רק יומיים לפני הנסיעה עצמה ובלילה שלפני עברתי על כמה אתרים ברשת כדי שיהיה סיפור מסגרת לטיול הזה. העיקר שבשבת לא יגמרו לנו את הדובדבנים כי את הקטיף תכננו לעשות ביום ראשון בלי עומס. וככה בלי תוכנית ספציפית יצאנו לדרך, לצימר ביסוד המעלה.

כל פעם שאנחנו נוסעים צפונה עולה בי המחשבה שכדאי לעבור לגור שם באיזה בית עם סביבה רגועה וירוקה, עם אופציה לגיחה לנחל וכך גם הפעם, יסוד המעלה נראה כמו ישוב שאני מוכנה להעביר בו יותר מסופשבוע אחד. התמקמנו בצימר וקפצנו לחנות התבלינים ביישוב חולתה במרחק חמש דקות נסיעה מהצימר, שם הצטיידנו בתבלינים שעוד יהיו חלק מהארוחה שלנו כבר באותו יום. מרוצים מהרכישה החלטנו לבדוק עד כמה הירדן קרוב לצימר.

עולם קמפינג סודי

טוב הוא לא באמת סודי. מסתבר שרק אני לא הכרתי אותו. מהצימר נסענו לפי וייז אל גשר קרוב שחוצה את הירדן במטרה לעשות תצפית, להתרוצץ ולצלם. כשהגענו לגשר ראינו שניים שלושה אוהלים ואחרי עצירה קטנה להתרשמות החלטנו לעשות טיול לאורך הירדן בדרך עפר. לאורך הדרך צץ עוד אוהל ועוד אחד עד שכבר היה ברור שאנחנו נמצאים בתוך אתר קמפינג, אבל אחד כזה שעושה חשק לקחת את המזוודות מהצימר ולעבור לשם. אני לא רוצה להגזים אבל אווירת סיני עברה לי בראש וזה משהו שמבחינתי הוא החופש המושלם. נסענו לאורך הירדן וגם עברנו לצד השני, חקרנו את הקמפינג הזה משני הכיוונים עם כמה עצירות בדרך. למקום קוראים גשר הפקק ויש אנשים שמקימים שם עיר אוהלים קטנה לכמה ימים. נראה כמו משהו מומלץ, אמנם לאוהבי הקמפינג בלי פסיליטיז, אבל מומלץ. חזרנו לצימר עייפים אך מרוצים וללא מקומות במסעדה בה רצינו לאכול ובדקנו את התבלינים לאורז שקנינו קודם לכן.

שמורת טבע סודית

למחרת נסענו לטיול בשמורת החולה, גם במקרה הזה מדובר על חמש דקות נסיעה מהצימר. למרות שהייתי באזור כמה פעמים, בדרך כלל הבחירה הייתה באגמון החולה, מקום כיפי אך עמוס שבו אפשר לבלות כמה שעות ולעשות סיורים מאורגנים. הפעם החלטנו לנסות את שמורת החולה, וזו הייתה בחירה ממש טובה. מסלול קצר ונחמד שבו רואים ציפורים, שפמנונים, לוטרות וצבים, הולכים על גשר עץ, עוברים במסתור ובין צמחייה והכל בלי עומס. איך לא הגענו לשם קודם? ובסוף עליה למגדל עם תצפית יפה על הסביבה. אם רק היינו רואים ג'מוסים אז זה היה מושלם. אבל גם ככה היה מאוד מהנה ובהחלט מומלץ. אחרי מנוחת מסכים קלה מצאנו את עצמינו בבריכת היישוב, והעברנו בה את שאר היום. שוב נכשלנו בשלב האוכל, אבל היי, ביישוב יש מכולת תאילנדית ולנו יש תבלינים ואורז אז נסתדר.

קטיף דובדבנים לסיום

לפני שנה עשינו קטיף במקום שנקרא חוות הסוואנה והיה מאוד מוצלח. הפעם נסענו צפונה לעין זיוון ועשינו קטיף בבוסתן בראשית. הגענו ביום ראשון כמתוכנן ונהנו מאווירה רגועה. בבוקר וידאנו שמחכים לנו פירות על העצים וכך היה. מלאאאאא דובדבנים וגם פטל. מילאנו את הבטן ואת קופסאות הפלסטיק הנוספות שקנינו, התרוצצנו בין עצים בצעקות "גם פה יש" למרות שהיה בכל מקום וכמובן תיעדנו את השפע הזה בטלפון. במקום יש פעילויות נוספות אבל אנחנו ישבנו לנשנש חטיפים וסנדוויצ'ים והתחלנו את דרכנו חזרה עם עצירה באחד מחופי הכנרת שזכה לשבחים באינטרנט על הניקיון אך בפועל יש מקום לשיפור.

אני תמיד מסכמת

בנסיעה חזרה אני תמיד מסכמת. איך היה ומה היה כיף ומתי נוסעים שוב. זה היה טיול של שישי עד ראשון, וחוסר התכנון הסתבר כהחלטה מצוינת. כבר סיפרתי לכן שאני אמא זורמת (או מנסה להיות)… כל המקומות שביקרנו בהם – חנות התבלינים, הטיול לאורך הירדן, שמורת החולה וכמובן הבריכה של היישוב היו במרחק קצר מאוד מהצימר מה שהקטין את כמות הנסיעות והריבים באוטו – פלוס גדול בפני עצמו. רק הנסיעה לעין זיוון הייתה טיפה יותר ארוכה. אם במקרה אתן רוצות לאכול במסעדת ההמבורגרים 'כביש 90', אל תתקשרו להזמין מקום ביום שישי חצי שעה לפני שאתן מתכננות להגיע לשם. ואם אתן בסביבה, כל מה שפה בפוסט – מומלץ. אז תהנו ואני מקווה לחזור לאזור בקרוב, גם אם לא בשביל גור בו. אהה, וכמובן, את כל זה עשיתי בכפכפים.