מטיילת בכפכפים / סופ"ש עם קצת שלג בגולן

כשאת מתכננת סופ"ש בתקופת קורונה, אין מצב לעבור מתחת לסולם או לראות חתול שחור ולא לירוק שלוש פעמים. הבלת"מים נושפים בעורף מהרגע שבוצעה ההזמנה ועד הרגע שמגיע הסוף של תקופת הביטול חינם. אחר כך זה מרגיש ממש כמו משקולת שהולכת איתך לכל מקום, מה יקרה אם יהיה בלת"ם?

וכך היה. 26 שעות לפני היציאה לדרך, בעלת הצימר ביטלה. קורונה, אמרה, וכוחותינו ישבו מול המסכים וייבשו את העיניים עד שמצאנו מקום אחר והמשכנו כמתוכנן, עם התאמות קלות, ועוד בלת"מים, כי למה שהכל יהיה כל כך פשוט? ויחד עם זאת, היה לנו סופ"ש כיף ומגוון מבחינת מזג האוויר באזור הגולן.

גבעת הרקפות ליד קיבוץ גלעד

אנחנו לא עושים מספיק טיולי פריחה, זה בטוח. למרות שיש הרבה אופציות כאן מסביב, בסוף אני מסתפקת בלהשקות את העציצים וגם זה לא באופן סדיר. שנה שעברה עשיתי את מסלול נחל תבור בדיוק בתקופת הפריחה ומאז אני כל הזמן מחכה להזדמנות. אז בדרך לגולן עצרנו בגבעת הרקפות ליד קיבוץ גלעד. כבר לפני שהגענו ליעד לפי וויז, היו מקומות עצירה שבהם ראינו רקפות, אך המשכנו ועצרנו ליד הגבעה. סה"כ מקום מאוד פסטורלי, והמסלול עצמו לא ארוך. יש עליה שחלקה במדרגות עץ, כשבדרך אפשר לראות המון רקפות ולצלם אותן מכל זווית, כל עוד אתם לא יורדים מהשביל המסומן. העלייה לא ארוכה ולא קשה, והמסלול מעגלי, כך שבשלב מסוים כבר מתחילים לרדת ואת רוב הדרך חזרה עושים בשביל ללא עליות או ירידות ועם נופי שדות ובחורף גם שלוליות. במזג אוויר חמים זה בהחלט המקום שבו תרצו לעשות פיקניק. וזו עצירה מצוינת בדרך צפונה.

שאריות שלג בהר בנטל

אז נכון שהמשך המסלול כלל עוד הרבה אופציות לעצירה כולל סיבוב מהצד המזרחי של הכנרת, אבל המחשבה על השלג הנמס בגולן בשל מזג האוויר החמים שנפל עלינו, הסיטה אותנו מהמסלול המקורי ועשינו את דרכינו להר בנטל. הר בנטל נישא לגובה של 1,165 מטר, ובשל גובהו, הוא אחד המקומות שבהם עדיין נשאר שלג גם כשבשאר הרמה הוא כבר נמס. הגענו בשעות הצהרים כשרוב האנשים כבר התחילו לתכנן את החזרה הביתה. בדרך למעלה נתקלנו בעומס שנגרם בעיקר בגלל מכוניות שחנו משני הצדדים של הכביש ולא אפשרו לשני המסלולים להתקיים בו זמנית, אבל כשהגענו לחניון הוא היה יחסית ריק. למרות שהיה חמים ונעים, עדיין נשארו כמויות שלג שאפשרו לבנות איש שלג – אחת המטרות שהוגדרו לטיול הזה. ולא, לא היה קר עד כדי כך, בטח לא קור שמצריך מאה שכבות ומספר כובעים – עובדה שבהתחלה הייתי בכפכפים…

צימר ברגע האחרון בכפר סאלד

כשביטלו לנו את הצימר ברגע האחרון, לא הייתה ברירה אלא למצוא פתרון אחר. מה עוד אפשר לעשות אחרי ציפייה של הילדים ותוך כדי בכי של חלקם? כשיורד שלג, אין מקום לאופטימיות במציאת מקום לינה ברגע האחרון, אלא אם כן מישהו ביטל ברגע האחרון. ככה הגענו לאירוח הכפרי בכפר סאלד. לא הבחירה האולטימטיבית לשתי משפחות שבנו על צימר גדול לכולנו יחד, עם מטבח מצויד וקיבלו כל אחת חדר קטן עם מיקרו וקומקום, אבל בהחלט ענה על הצורך והבלת"ם. למרות שלנו זה פחות התאים בגלל שאנחנו היינו עם שלושה ילדים, החדרים מתאימים למשפחות עם ילדים קטנים ויש מדשאות ענקיות, ובכלל אווירה פסטורלית עם נוף של הרים, בימים של קורונה זה הכי קרוב לאוסטריה שהיה לי כבר שנתיים… ובימי הקיץ אני בטוחה שממש כיף להתרוצץ בדשא כשבחוץ הטמפרטורה לא מתקרבת לאפס.

שמורת נחל רחום ודרך הפטרולים

את הבוקר התחלנו ברגוע, עם ארוחת הבוקר הארוזה, ואחרי מנוחה קלה החלטנו להתחיל בקטנה בטיול רגלי באזור. מה שהחל כסיבוב קצר בישוב התפתח למסלול הליכה של כשעתיים, כולל טיפוס לנקודות תצפית על האזור. את רוב הדרך ניתן לעשות גם ברכב שטח וחלק מהמסלול הוא בדרך ששימשה עד מלחמת ששת הימים כדרך הפטרולים של צה"ל. לאורך הדרך שבה נשקף לעינינו הנוף של הקיבוץ ומה שמעבר לו, פגשנו סוסים, איילים ופרות, הלכנו בשבילים מלאים בפרחים ורק לקראת אמצע המסלול גם מצאנו לו שם, הסתבר שאנחנו נמצאים בשמורת נחל רחום… בדרך פגשנו גם קבוצת רכבים שהייתה באמצע טיול ג'יפים, אבל נפרדנו מהם וירדנו בשביל שהוליך אותנו חזרה לצימר. אז אם חיפשתם מסלול נחמד, לא עמוס אבל עם נופים יפים, זו אופציה מעולה. ממה שהתרשמתי, המסלול מתאים מאוד לכל עונה אבל בקיץ יהיה חם כי הוא לא מוצל ובחורף עלול להיות בוצי. אנחנו התחלנו אותו ממש מתוך הישוב, עלינו למעלה ברחובות עד שהגענו לגדר הישוב והלכנו לאורכה עד שהגענו אל שער פתוח ממנו התחלנו את העלייה.

האגם הנעלם בכפר סאלד

מול הצימרים יש אגם קטן וחמוד, וממנו התחלנו את המסלול ההליכה שלנו ביישוב. אבל רק כשסיימנו את המסלול הגענו אל האגם המכונה "האגם הנעלם" בישוב. ואיזה מקום קסום הוא! עם ברווזים ששטים להם בכיף, עם עצים שמשתקפים במים, שולחנות אוכל וכל מה שצריך לפיקניק מוצלח ולא עמוס במבקרים – זו אחת ההמלצות שלי מהטיול הזה. איזה כיף להגיע למקום מפתיע כזה ולא מוכר, ולעשות שם הפסקה קצרה או ארוכה. תרשמו לכם…

בודקים אם נשאר שלג ביער אודם

אחרי שסיימנו את המסלול, נחנו קצת בחדר והתארגנו כדי לצאת לראות מה נפל בגורלו של השלג אחרי יום כזה חם ויפה. הגענו ליער אודם, ושם בין העצים היו גבעות שלג קטנות, שאריות ממה שהיה רק לפני יום יומיים ערימות רכות של שלג. אבל הי, אנחנו כבר שם, יש שלג, אז זה הזמן למלחמת שלג אחרונה לפני שכל השלג של השבוע נמס, ומפנה את עצמו לסופה אמיתית שתגיע כמובן בדיוק אחרי שאנחנו נעזוב (ואם אתם עוקבים אז אתם בטח יודעים שגם שנה שעברה השלג הגיע יום אחרי שאנחנו חזרנו הביתה).

ואי אפשר בלי מסלול באוטו בגשם

את הבוקר האחרון התחלנו במזג אוויר גשום. החלטנו לעשות כמה עצירות בדרך, ולוותר על כמה אחרות, שיצטרכו לחכות לימים בהירים יותר, שבהם רואים מעבר לעשרה מטרים קדימה. אבל איפה כן עצרנו?

מסלול קצרצר בתל אנפה – היו אמורים להיות שם נרקיסים אבל לא ראינו… ובכל זאת מסלול מעגלי קצר וחמוד של פחות מחצי שעה, עם נוף ירוק. בימים חמים זה נראה כמו מקום מושלם לפיקניק נחמד. נמצא ממש ביציאה מכפר סאלד.

המפקדה הסורית הנטושה – ראיתי המון תמונות של המבנה הנטוש הזה, אז אם כבר אנחנו באזור, לא נעצור? המבנה הנטוש והמתפרק נמצא מערבית לעיר קוניטרה ועל כביש 98, וכיום הוא חלק משביל אלי כהן (נקודה 7 בשביל), ומוקד משיכה למבקרים ולאנשים שרוצים תמונה של המדרגות בשביל הרשתות החברתיות. אפשר לעבור בין החדרים הנטושים במבנה שבחלקם כבר צומחים שיחים קטנים וכל הקירות מאוירים בציורי גרפיטי צבעוניים. וכמובן המדרגות, פוטוגניות גם ביום גשום…

תצפיות בדרך – אז מאגר בנטל נשאר לפעם הבאה ואת מצפה מבוא חמה אני מקווה לראות בטיול בשביל הגולן באביב. בינתיים הסתפקנו בעצירה קצרה במצפה סוסיתא, שבה אפשר היה להתרשם מהנוף, אבל בלי לראות את הכנרת. בימים בהירים יותר אני בטוחה שמדובר בתצפית מרשימה ביותר.

שלוש המלצות קולינריות

אם בעבר הייתי מתכננת את הסנדוויצ'ים שילוו אותנו לאורך היום, היום כבר ברור לי שאוכל הוא חלק מהטיול וצריך להגיע מוכנים, ועם אופציות קולינריות רלוונטיות. אז רשמתי לעצמי כמה נקודות עצירה בדרך וכמו תמיד לא הספקנו להגיע לכולן.

נדב קינוחים ברמת ישי – בדרך לגולן עצרנו ברמת ישי ונכנסנו לנדב קינוחים, מאפיה חמודה ועמוסה בקונים ומאפים. מאפים כידוע הם מזון שמצריך קיבה משלו, במיוחד כשהם באים בצורה של מקלות פרמזן, וגם קצת בראוניז, עוגיות פיננסייר, פרעצלים וסנדוויצ'ים.

קפה מעיונה בישוב עמיר  – אל בית הקפה הקטן הזה הגענו אחרי המסלול שעשינו בכפר סאלד. הוא נמצא בדיוק חמש דקות מהצימר. בעבר המקום שימש כמחסן תבואות ואחרי שיפוץ הפך לבית קפה חמוד עם אווירה נעימה ואוכל טעים. אפשר לומר בוודאות שהסנדוויצ'ים עם אבוקדו ועם טונה וגם הטוסט מאוד טעימים. אם אתם באזור ומחפשים מקום להפסקת אוכל, תיכנסו לשם.

הפודטראק של שימי בחיספין – בדרכינו הביתה החלטנו לנסוע דרומה דרך הגולן וממזרח לכנרת. כשהרעב הכה, חיפשנו מקום לאכול, ומסתבר שאין כל כך הרבה כאלה בצד הזה של הכנרת. ראינו בגוגל מפס שאת הפודטראק של שימי והחלטנו לעבור שם, למרות שהיינו ספקטיים בעניין בגלל הגשם. אבל המקום היה פתוח. שימי (אני מניחה שזה השם שלו כי ככה קוראים לפודטראק) מתפעל שתי משאיות אוכל צמודות. אחת מהן, שמגישה המבורגרים ומנות בשריות נוספות הייתה סגורה כשאנחנו הגענו (סגורה בימי ראשון) ובשנייה היה אוכל מגוון שהתאים לרצונות של כולנו – וופל בלגי על מקל, סנדוויצ'ים טעימים ופיש אנד צ'יפס שחוסל בשנייה. בזמן שחיכיתי בגשם ששימי יכין הכל (לבד!!) הוא סיפר לי שהוא עשה עלייה לפני חמש שנים מלוס אנג'לס ושמח על הבחירה לגור בחיספין. את האוכל הטעים שהכין אכלנו באוטו בגשם… בהחלט נקודה טובה וטעימה לעצירה, תרשמו לכם.

מילה לסיום

כמו בסוף של כל טיול, אני אומרת לעצמי שאנחנו לא מטיילים מספיק. שיש עוד הרבה נקודות במפה שעוד לא עצרנו בהן ויש עוד מה לראות. אז יש למה לצפות, רק צריך לתכנן ולקוות שלא יהיו בלת"מים. אבל גם איתם למדנו כבר להתמודד. וכמו כל דבר בתקופה האחרונה, הטיול הסתיים בבדיקת אנטיגן ביתי…

* הניוזלטר של מגזין 'מיס מנדלה' ישלח אליך ישירות לדוא"ל עם עדכונים על פוסטים חדשים. את ההרשמה לניוזלטר ניתן לבטל בכל עת.

חדש!!! הספר פינה משלך

סיפורים על נשים ומרחבי עבודה, עכשיו במבצע מיוחד וללא דמי משלוח! הזמינו עוד היום את העותק שלכן...

Facebook comments

השארת תגובה