נורבגיה בכפכפים / כבישי הנוף היפים של נורבגיה

עבר כבר די הרבה זמן מאז שחזרתי מטיול משפחתי בנורבגיה, והינה סוף סוף התיישבתי לכתוב קצת על המסלול שלנו, ובעיקר על כבישי הנוף של נורבגיה. נורבגיה היא לא קצה העולם, אך למרות זאת, אני עדיין לא מאמינה שהייתי שם, ועוד בקרוואן. ארצות סקנדינביה נראו לי תמיד כיעד רחוק, מהיעדים האלו שמגיעים אליהם רק בשייט בפנסיה. אבל עם השנים וההתקרבות שלי לדת הנורדית, התחלתי לחשוב בכיוון.

לפני שנה התחלנו לחשוב על כיוונים לטיול המשפחתי שלנו. הוחלט שנוסעים לחודש וחיפשנו מקומות שיתאימו לטיול כזה. כמובן שחשבנו על ניו זילנד, שהיא חלום שמרחף מעלינו מאז שהינו בה לפני די הרבה שנים וסימנו אותה בראש ובלב כגן עדן. אך הלוגיסטיקה לא הייתה לצדנו. החלטנו לבחור יעד שיזכיר לנו את הנוף הדרמטי, את המים, את המרחבים הלא צפופים והערים הגדולות שהסתכמו בחמש מאות תושבים. החלטנו על נורבגיה.

וכך בספונטניות יחסית קנינו כרטיסים כשלושה חודשים לפני והקו הספונטני המשיך כשהחלטנו ללא תכנון מוקדם לנסוע בקרוואן. את רשימת הציוד שצריך לארוז כתבנו כבר אז אך למעשה את תכנון הטיול עשיתי בסוף השבוע שלפני הנסיעה ואת האריזה כרגיל יום לפני. נסענו לשלושה וחצי שבועות וזה גם מספיק זמן וגם משאיר עוד הרבה טעם של עוד.

נורבגיה עם קרוואן

אם יש משהו שחייבים לנסות פעם אחת בחיים לפחות, זה טיול בקרוואן. זו חוויה. ואנחנו הגענו אליה עם ניסיון מהטיול שעשינו בארה"ב, אבל עדיין, עבר קצת זמן, המשפחה התרחבה ואתגרים חדשים ניצבו בפנינו, והם לא היו פשוטים. אבל מי לא אוהב אתגרים?

מאחר ואנחנו כבר מנוסים בטיולים משפחתיים ובטיולי קרוואן, אם יש משהו שאנחנו כבר יודעים, זה שלא נספיק לעולם יותר מחצי מהתכנון שלנו. ומאחר וזה המצב הוחלט לא להגיע לחלקים הצפוניים של נורבגיה, מה שהשאיר אותנו עם מסלול מעגלי כשהנקודה הצפונית ביותר שלו היא העיר Kristiansand וגם זה היה מעט אתגרי. חשוב לציין שבטיול קרוואן החוויה היא לפעמים הנסיעה עצמה ולא ההגעה לאתר מסוים. נסיעה בקרוואן בכבישי הנוף של נורבגיה מאפשרת המון עצירות לא מתוכננות בדרך במיוחד אם אתם לא מזמינים מקומות מראש (וגם ביולי אוגוסט לא תמיד חייבים).

מצוידים בכל מה שצריך וגם מה שלא, ואחרי ביקור מוצלח בסופר, יצאנו לדרך. השמש האירה לנו פנים ברוב הטיול אבל מאחר ומדובר במדינה צפונית שלא נהנית מחמסינים בדצמבר, היו פה ושם גם ימים גשומים בהם הקרוואן היה עבורנו מקום מחסה שלא תמיד הספיק לחמישה אנשים.

מסעות בנוף של נורבגיה

אז מה זה אומר בעצם, טיול בקרוואן? טיול בקרוואן זה אומר שאת ברוד טריפ. וככל שיש לך יותר זמן כך את מרגישה שאת הופכת להיות קצת מקומית, כבר יודעת איפה למצוא הכל בסופר, מתרגלת לנופים ובעיקר לא ממהרת. אין לאן למהר, החוויה נמצאת בכל מקום ובכל רגע. ולכל כיוון שלא מסתכלים רואים מים ונושמים ירוק. ומוכנים להישאר שם לתמיד או לפחות לעוד חודשיים.

שלושה וחצי שבועות הם מספיק זמן לצבור חוויות ומהחוויות האלו יכולות לצאת הרבה מילים שאפשר לחלוק כאן אתכן, אבל אחד הדברים שהיה כל כך מהנה בטיול, היו הנסיעות בכבישי הנוף של נורבגיה. למעשה כולה היא דרך נוף, עם כבישים שעוברים בין הרים, אגמים ושדות וכשעושים מסלול מעגלי נוסעים בלא מעט כאלו. אבל יש כמה שהיו קצת יותר מיוחדים וזה בא ביחד עם זה שהם היו גם הרבה יותר מפחידים. ופוטוגניים ממש!

כביש הנוף Aurlandsfjellet

לאחר ביקור בעיירה Flam עלינו על כביש נוף מהיפים של נורבגיה שזה גם אומר שהוא מפותל ומלחיץ לקרוואן. אורכו כחמישים קילומטרים הוא צר, וכל הזמן עוברות מכוניות, אבל כולם מאוד מתחשבים. אם אלו מכוניות קטנות או קרוואנים שעוצרים ונותנים לעבור. לאורך הדרך חיכו לנו נופים כל כך יפים והיינו חייבים לעצור, אם זה בשביל תצפית על הפיורד מלמעלה, מפלים קטנים או שלג לאורך הדרך. התרגלנו לפיתולים והתחשלנו לקראת הבאות. ומי שלא מעוניין לנסוע בדרך הנוף יכול לעשות את הדרך במנהרה הכי ארוכה בנורבגיה – 24 ק"מ!

כביש 55

המשכנו צפונה, הפעם לא בכביש שעולה לגבהים עם תצפיות לתהום אבל כן היו בו חלקים צרים ופיתולים והוא עובר בין שני פארקים גדולים בנורבגיה – ה- Jotunheimen וה- Jostedalsbreen. הוא נמשך כ-108 קילומטרים ונסענו כמעט לכל אורכו. גם בכביש זה יש אינספור מקומות עצירה יפים, מפלים, גשרים ומסלולים קטנים ואפשר לעצור לטייל ולהנות מהנוף או לעצור בבית קפה קטן ולשתות שוקו חם. אפשר לסטות מהדרך לכבישים אחרים (וגם הם צרים) ולהיכנס אל תוך הפארקים, אל עמקים עם מפלים או מסלולים לקרחונים כמו למשל וקרחון Nigardsbreen, עליו גם ניתן לטפס בתאום מראש. גם מפרצי החניה בהם עצרנו למנוחה היו תמיד עם נוף או גישה למים.

דרך הטרולים

כביש נוף של כמאה קילומטרים, מאזור פיורד גיירנגר צפונה. התמונות ברשת ובספר שלנו גרמו לי לחששות קלים לגבי הנסיעה בדרך הזו, אבל אחרי בירורים, ואחרי שהתנסינו בכמה כבישי נוף מפותלים על שפת התהום, כבר הרגשנו מנוסים (לא שאני נהגתי באיזשהו חלק של מסלול הזה). עזבנו את העיירה גריינגר ועשינו את דרכינו אל דרך הטרולים. בדרך יש נקודות עצירה מסודרות כולל מסלול הליכה נחמד לתצפית אשר ממנה רואים את הפיתולים שעומדים לפנינו ועדיין אפשר להתחרט. אבל איך תתחרטו כשאתם יודעים שעומדת לפניכם נסיעה בתוך נוף כזה דרמטי? פיתולים אחד אחרי השני, ובסיבובים יש מפלים עם כמויות עצומות של מים, וכשאין תהום משני הצדדים יש מרחבים בהם אפשר לעשות מסלולי הליכה, להיכנס למים או להעיף רחפן. בכל מקום שתבחרו לעצור תוכלו לבלות לפחות יום.

הדרך האטלנטית

כביש נוף הנמשך בין העיירה Karvag לעיירה Bud, אורכו 36 קילומטרים. הדעות לגבי הכביש הזה חלוקות ויש מי שאומר שאם כבר נסעתן בכמה מכבישי הנוף של נורבגיה, הדרך האטלנטית לא תוציא מכן קריאות התפעלות. אני מבינה על מה מדברים ויחד עם זאת הנסיעה לאורך הכביש הייתה חוויה. קודם כל, הגענו לאוקיינוס, והוא היה סוער ויפה. עצרנו בדרך בנקודות תצפית עם מסלולי הליכה קטנים, הסתכלנו על האוקיינוס ועל בתי הדייגים הקטנים לידו. עלינו על גשרים עצומים ואפילו עצרנו לנסות לדוג יחד עם עוד הרבה אנשים שנעמדו על אחד הגשרים בדרך ומילאו שקיות בדגים. בגלל השעה שבה נסענו פספסנו כמה דברים בדרך כמו ביקור במקום שעוסק בעישון דגים שנראה מעניין אבל עצם החוויה היא בנסיעה אז גם אם פספסנו, לא נורא.

 ויש עוד המון – וחוץ מהכבישים הללו היו עוד הרבה כבישים נוספים, אולי לא לכולם יש שם ותהילה אבל הם כל כך יפים! כבישים שעוברים על צלע הר וכבישים שעוברים בעמק לצד נחלים, מפותלים יותר או פחות ועם נקודות עצירה עוצרות נשימה. וקמפינגים בדרך שהם נקודה פסטורלית בתוך הנוף שהופכת את כל הטיול הזה לחוויה אחת גדולה ומשאירה טעם לעוד.