כבר למעלה משנה שאני רוצה להגיע למצדה. הזמנתי ודחיתי, ודחיתי שוב וביטלתי ואז התחרטתי והינה נסענו סוף סוף לחופשה ממש לפני שכל העומס של החג מתחיל. בשנה שבה חיכיתי וציפיתי, עמלתי על רשימה (אלא מה) של כל האופציות שיש באזור מצדה, אופציות שיספיקו גם לחופשה של שבועיים, רק ליתר בטחון שפתאום כולם יקומו בשבע או לחלופין, במקרה שיטילו וטו על חלק מהדברים אהיה מוכנה עם פלאן בי.
היום הראשון – עין בוקק וים המלח
את הדרך התחלנו באופן לא מפתיע כשעתיים לפחות אחרי מה שקיוויתי. אבל זה תמיד ככה. הפעם לא היה צורך לארוז את כל הבית כי את כל האוכל תכננתי שנאכל בחוץ. נסענו ישירות לעין בוקק כשבדרך אנחנו מתפעלים בכל פעם מהשינוי בנופים ומהבחירה שלנו לנסוע תמיד בתקופה שבה יש סופות חול או רוחות. שנה שעברה היינו ממש בתוך ענני חול אז השנה כבר היה שיפור. גם בחול וגם בשקט היחסי במושב האחורי. הגענו אל הירידות של ים המלח ובהתרגשות עקבנו אחרי העלייה בטמפרטורה. כשחנינו זה הראה 44 מעלות.
המסלול היומי: המסלול שבחרנו היה עין בוקק. מסלול מים, לא ארוך, ובסה"כ מתאים לשעה שהגענו כי למרות שהיה חם, חלק גדול מהמסלול היה מוצל וכל הפוגות המים היו ממש מצננות. היינו במסלול כשעתיים, עם עצירות לטבילה בבריכות בדרך. המסלול עצמו ממש לא קשה, יש הליכה במים וקצת טיפוס על אבנים אבל מאוד מתאים למשפחות. הילדים מאוד נהנו וכשהגענו אל המפל בסוף המסלול הם התגלשו שם וטבלו במים. המסלול הוכתר כהצלחה ועומר כבר אמר שהוא רוצה לקחת לשם את הילדים שלו.
מה אכלנו: כשסיימנו את המסלול כמובן התעורר רעב גדול. ירדנו לים המלח לטבול רגליים ובמקום לנסוע לאכול בעין גדי ישבנו לאכול בדוכן מקסיקני ממש ליד החוף, שם גילינו שכרובית בפירורי לחם היא מאכל פופולרי במקום. איזור המלונות נראה נטוש עקב החום וחשתי אוירה נוסטלגית של שנות השמונים.
איפה ישנו: בחרנו לישון באכסניית הנוער במצדה. בעבר ישנו באכסניה בעין גדי וזו בחירה מצוינת כי החדרים ממש בסדר, לא מדובר פה על צימר יוקרה אבל אם הכוונה היא לטייל אז זו בהחלט בחירה מצוינת וגם המיקום במצדה היה לנו מאוד נוח. בחדר יש מקרר קטן וקומקום, ארון מרווח ושירותים ומקלחון, יש גם מרפסת, וגם המחיר נוח. אם אתם מחפשים לינה באזור אז באמת כדאי. חוץ מהאוכל שזה פחות סבבה ולא בגלל שאני צריכה בופה מפואר עם 70 סוגי גבינות. ארוחת הבוקר לא הייתה וואו, אבל ארוחת הערב בהחלט לא הצדיקה את המחיר ומה לעשות שאחרי המקסיקני עוד היו רעבים…
היום השני – נחל ערוגות ועין גדי
המסלול היומי: לפני שנסענו התלבטתי בין נחל דויד לנחל ערוגות אבל המילים "המפל הנסתר" קנו אותי והחלטתי שננסה את נחל ערוגות. הגענו לשם לקראת עשר בבוקר, והטמפרטורה הייתה "רק" 27 מעלות כשהתחלנו. גם המסלול הזה מתאים למשפחות אם כי הוא ארוך יותר מהמסלול של היום הקודם וגם קצת יותר מאתגר. מיד אחרי תחילת המסלול יש כבר הזדמנות לטבול במים ויש גם מגלשה טבעית שנוצרה על האבנים. לפי צעקות הילדים אני יכולה לומר שכיף להתגלש בה. משם ממשיכים, קצת במים וקצת לא, עד שמתגלה המפל הנסתר, עמוק בתוך הקניון ועם בריכה עמוקה שבה אפשר לשחות. המקום לא היה כל כך עמוס, איכשהו באנו בטיימינג שהטיולים השנתיים בדיוק הלכו, אז אפשר היה לעצור לטבול ולאכול בשקט. לאורך המסלול אסור לאכול והאכילה מותרת רק באזור המפל הנסתר.
קצת עין גדי: אחרי המסלול עצרנו בעתיקות עין גדי, שם יש חפירות של בית כנסת קדום, עם רצפת פסיפס מרשימה. אפשר להתרשם מכל הפריטים שמצוירים בפסיפס וללמוד על משמעותם מהעלון של המקום שכולל את כל ההסברים. כשעמדנו בחניה, עדר יעלים בדיוק הגיע וחצה את הכביש בדילוגים – החיות האלה ממש מרשימות. עברו את הכביש ונשנשו להן קצת שיחים בזמן שכולם עוצרים ומתפעלים.
מה אכלנו: אכלנו את מה שהתכוונתי שנאכל יום קודם. נסענו לבאדולינה, מקום שממוקם בקצה הישוב, עם נוף מדברי, אופציות לינה באוהלים קטנים וגדולים ומסעדה נחמדה, עם אוירה טובה ופס קול מעולה, שהתאים לאווירת המדבר. האוכל היה טעים לכולם, כלל כמובן כרובית עם פירורי לחם, ונשארנו שם קצת לנוח לפני החזרה אל האכסניה.
היום השלישי – מצדה ושוב עין גדי
המסלול היומי: אחת הסיבות שבחרנו ללון באכסניה במצדה היא שביל הנחש – המסלול שהתכוונו לעשות בזריחה. בחמש ורבע בבוקר התייצבתי עם הבנות בתחילת המסלול ויחד עלינו 700 מדרגות, חלקן עם עששיות בחושך וחלקן כבר באור. נשמעו מעט תלונות בחושך, אבל בסופו של דבר הגענו למעלה תוך שלושת רבעי שעה. הזריחה עצמה לא הייתה מרשימה בגלל האובך, אבל החוויה של העלייה כן הייתה. והיה חם. המסלול עצמו לא מאוד קשה אבל כן מתיש, בכל זאת מדובר על עלייה שחלקה על אבנים ועפר וחלקה מדרגות. פחות מתאים בעיניי לילדים קטנים. לא בלתי אפשרי אבל עומר התחרט ברגע האחרון ואני חושבת שהוא צדק. הבטחתי לו שאעלה גם איתו בפעם אחרת, גם בשבילו וגם בשביל זריחה מרשימה יותר.
קצת עין גדי: קיבוץ עין גדי, כך אמרה השומרת בשער, הוא הישוב היחיד שהוא גם גן בוטני. עצרנו בחניה של מלון עין גדי, קנינו מפה שהיא חתיכת נייר במחיר שערורייתי ויצאנו לסיבוב בשבילי הקיבוץ. בכל פינה הציץ איזה פרח או שיח, כל מיני קקטוסים ועצים דוקרים והכל עם הסברים. במרכז הקיבוץ יש כמה עצי באובב מרשימים וכל הסיור הזה בין השבילים והצמחים הרגיש נוסטלגי למרות שמעולם לא גרתי בקיבוץ.
מה אכלנו: עוד אופציה נחמדה לעצירה לאוכל היא בחאן עין גדי. מקום חמוד עם אווירה טובה ואופציות לינה מגוונות, האחת מהן בתוך וואנים קטנים וצבעוניים שנותנים תחושה שקפצנו לרגע לשנות השישים. האוכל עצמו הוא בדיוק מה שצריך ברגעים האלה – שניצלונים, צ'יפס, סלט ופיצה יענו על הצורך של כל אחד. וגם קפה קר. בלי כרובית בפירורי לחם… אחרי ארוחה קצרה ומשחק סנוקר, ואחרי שחלקינו הרגשנו עייפות אחרי שקמנו בארבע וחצי בבוקר, יצאנו אל הדרך חזרה הביתה.
סיכום ושאריות לפעם הבאה
כמה חיכיתי שכבר נעשה איזה טיול עם מסלולי מים, ונעלה בזריחה למצדה! אז סוף סוף זה קרה ונראה שכולם נהנו. יש עוד המון דברים לעשות באזור, ואני משאירה לפעם הבאה את הסיור בארץ הבולענים, את מערות קומראן ואת עינות צוקים, יחד עם דברים נוספים שאפשר לעשות גם בחלקו הדרומי של ים המלח. פעם בשנה חופשה במדבר – זה מאסט.
מוזמנות לשתף גם בהמלצות שלכן… על חוויות נוספות עם כפכפים אפשר לקרוא כאן: נורבגיה בכפכפים / צפון בקטנה / ארה"ב בכפכפים / ניו זילנד בכפכפים / מה עושים עם הילדים בחופש / יוצאים מהסגר ישר לצפון / זמן מדבר / עמק המעיינות באוגוסט / צימרים מומלצים למשפחות / קפיצה קטנה לחיפה / סופ"ש עם קצת שלג בגולן
חדש!!! הספר פינה משלך
סיפורים על נשים ומרחבי עבודה, עכשיו במבצע מיוחד וללא דמי משלוח! הזמינו עוד היום את העותק שלכן...
עולם של נשים, פינות והשראה מחכה לך ממש כאן במגזין מיס מנדלה
הצטרפי לרשימת התפוצה ואשמח לשתף אותך בכל מה שקורה במגזין
*מבטיחה לא לשלוח ספאם
תודה שנרשמת. בקרוב תקבלי מייל לאישור הרישום.