מחתימה כרטיס / גילי יובל

גילי יובל היא שכירה נצחית. היא מנהלת עמותה פילנתרופית בבריטניה התומכת בתכניות חינוך של מוזיאוני האמנות בישראל, המחברת של הספר ״הפעם עם הקובץ״ ומרצה על עולם העבודה העכשווי.

מה חלמת להיות כשהיית קטנה?

"כשהייתי בת חמש אני חושבת שהיה שם חלום שיום אחד ייצא ספר ששמי מתנוסס מעל הכותרת שלו. בגיל ההתבגרות רציתי להיות עיתונאית."

תספרי קצת על התגלגלות הקריירה המקצועית שלך?

"באמת שרציתי להיות עיתונאית והתחלתי את הדרך מלמטה – הייתי מגיהה במקומון תוך כדי לימודי תקשורת ועיתונאות, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. מהר יחסית התקדמתי להיות עורכת מגזינים ומוספים מיוחדים ב'העיר'. בשלב מסוים עברתי להקים פורטל לייף סטייל והייתי מנהלת תוכן ואחראית על פרויקטים דיגיטליים מיוחדים. זה היה מאוד אינטנסיבי והיו בזה המון התרגשויות, אבל משהו בקצב ובעומס הרגיש לי לא מדויק. זה הביא אותי לעשות את אחד השינויים החשובים במסלול הקריירה שלי: התחלתי לעבוד עם מוזיאון העיצוב בחולון והשתלבתי בצוות המוזיאון בתור מנהלת תקשורת שיווקית. עבדתי על פרויקטים בינלאומיים נפלאים, על תערוכות מרגשות של אמנים מובילים (יוז׳י ימאמוטו, רון ארד) ועם קהילות העיצוב בישראל. זאת הייתה תקופה מעולה שפתחה לי את הראש והובילה אותי לחשוב על קריירה בינלאומית בתחום."

"טסתי ללונדון ללימודי תואר שני באוצרות וביקורת אמנות בסנטרל סיינט מרטינז ושם אני חיה עד היום. את התזה שלי כתבתי על נוכחות דיגיטלית של מוזיאונים ברשת ושאלת המקום של המוזיאון במאה ה-21. בסיום התואר מאוד רציתי להשתלב באחד מהמוזיאונים הגדולים בתחום של חוויות משתמש דיגיטליות אבל זה לא קרה. הרגשתי שזה נובע מחוסר ניסיון וקשרים והלכתי לעבוד כמנהלת דיגיטל במשרד אסטרטגיה שיווקית בתחום העיצוב. זאת הייתה חוויה איומה. לא מצאתי את עצמי מקצועית או תרבותית וכדי להפיג את התסכול התחלתי לשרבט שירים על עולם העבודה ועל הדברים הקטנים המאפיינים אותו. עם הזמן השירים תפסו תאוצה וקהל קוראים קבוע בעמוד הפייסבוק והעבד הזה הוא אני."

"עזבתי את המשרד ההוא והמשכתי לכתוב שירים על עולם העבודה. תוך שנה התחלתי לעבוד כמנהלת אירועים בעמותת הידידים הבריטית של מוזיאוני האמנות בישראל (BFAMI). היום אני מנהלת את העמותה ואחראית על כל אסטרטגיית גיוס הכספים שלנו, על פיתוח קשרי קהילה ושיתופי פעולה מסחריים עם גופים שונים ועל אירועי הגיוס שלנו, הכוללים גם טיולי אמנות בינלאומיים וגם ערבי גאלה ומכירות פומביות של יצירות אמנות. במקביל, אני בקשר עם כל מנהלי המוזיאונים בארץ ועם מחלקות החינוך לגבי פיתוח התכניות שהעמותה תומכת בהם. זה תפקיד מאתגר ומעניין שמשלב המון תשוקה לאמנות, הבנה של עולם המוזיאונים הישראלי והיכרות מעמיקה עם עולם הפילנתרופיה הבינלאומי. המוזיאונים בישראל מפתחים תכניות משנות מציאות ומשחקים תפקיד משמעותי במרקם החברתי בארץ ואני גאה שיש לעמותה חלק בזה."

מה מיוחד בעיסוק שלך?

"אני יושבת על חיבור מאוד מעניין: אמנות, כסף, חינוך. כל צלע במשולש הזה היא שונה לחלוטין ודורשת חשיבה אחרת. יש חלק ערכי, יש חלק יצירתי ויש חלק עסקי. יום אחד אני יכולה לשבת עם מנהל מוזיאון בישראל ולתת לו פידבק על תכנית החינוך השנתית ועל ניצול מיטבי של התקציב לרווחת אוכלוסייה מסוימת, ולמחרת לצאת לטיול של שלושה ימים בגלריות הכי נוצצות ובבתי האספנים הכי עשירים שיש. זה עולם מבלבל. באופן כללי עולם האמנות הוא עולם מבלבל. אבל מרתק!"

מה מיוחד בסביבת העבודה שלך?

"עד הקורונה המשרד שלי שכן בקומה 33 עם נוף משגע לכל לונדון. הוא היה מרחק 10 דקות טיוב מבתי המכירות הפומביות הגדולים (כריסטיז, סות׳ביס, פיליפס) שאיתם אנחנו משתפים פעולה באופן תדיר. זה היה מאוד נוח לפגישות. הקורונה הביאה אותנו לצמצום משמעותי של הוצאות והחלטנו להפסיק לשלם שם שכירות. חלק מהצוות עבר לעבוד מהבית ואני שכרתי דסק באזור קמדן במתחם של יוצרים מתחומים שונים. בתקופת הסגרים הייתי די היחידה באופן-ספייס אבל כבר תקופה שהמקום שוקק אנשים יצירתיים: מעצבי אופנה, צלמים ומעצבים גרפיים, בית ספר לשזירת פרחים(!), רוקחות סבונים טבעיים, וגם חברות סטארט-אפ (אחת מהם עושה משהו שקשור בפרות)."

מה את מרגישה שהעיסוק שלך עושה עבורך?

"אני אדם שמתבונן בנעשה סביבו ואז מגיב. אני חושבת שהימצאות בסביבה של אמנים ויוצרים בהחלט חידדה לי את זה. אני לא אמנית, אין לי אופי של אמנית וגם לא איכויות של אמנית, אבל יש לי יכולת להיות בסיטואציה ולהסתכל עליה מהצד בו זמנית – וזו לרוב תכונה שאני מעריכה באמנות טובה."

האם העבודה היא עבודה במשרד או עבודת שטח?

"לחלוטין שילוב בין שני אלה. באופן אישי – אין על שטח! אני מתה על הפקות, על צילומים, על פרויקטים, על טיולים וסיורים ואקשן שמתרחש, אבל ההצלחה של הפרויקטים האלה הדברים האלה תלויה בעבודת הכנה סדורה ובפולו אפים שמאפשרים למידה ושיפור לפעם הבאה. במלים אחרות: לפעמים אחרי אירוע פתיחה של תערוכה שכלל משלחות עיתונאים בינלאומיות, תדרוכים ולחץ, הייתי לוקחת יום במשרד ומזינה חשבוניות למערכת כדי להירגע וכדי להחזיק לעצמי תחושה של שליטה וסדר. זה מאזן אותי."

מה חשוב בעינייך בתפקיד שלך?

"יחסי אנוש מעולים. זה הדבר החשוב ביותר בגיוס כספים."

מה היתרונות מבחינתך בעבודה בתחום שלך כשכירה?

"מסגרת שאפשר לפרוץ. אני תמיד אומרת על עצמי שאני השכירה הכי עצמאית שאני מכירה. מתייחסת למקום העבודה שמעסיק אותי כאילו הוא העסק הפרטי שלי."

איך מקום העבודה דואג להתפתחות מקצועית שלך?

"הדבר העיקרי הוא חשיפה לאנשים מרתקים. רשת הקשרים שלי התפתחה מאוד הודות לעבודה הזו. הובלתי פרויקטים ואירועים עם אמנים בינלאומיים (מרינה אברמוביץ׳, אלכס ישראל, אדמונד דה-ואל ועוד) ואגב, גיליתי שהחלק שהכי מעניין אותי הוא דווקא לעבוד עם הצוותים שלהם – מנהלי סטודיו, המתאמים האמנותיים בגלריות, היועצים. מעבר לזה, ניתן לי המון חופש בתפקיד שלי לפתח אותו, אני בוחרת בעיקר לחזק יותר את הנוכחות הדיגיטלית של העמותה. הייתי שמחה לכלים נוספים בחלק הזה ואני מרגישה שיש לי עוד מה ללמוד בתחום."

גם לעבודה חלומית יש רגעים פחות זוהרים –איך את מתמודדת עם זה?

"כתבתי על זה ספר! לקחתי את הרגעים המשעממים, המתסכלים, היומיומיים והפכתי אותם לשירים קצרים, מצחיקים-מרירים. על שעמום בעבודה, על חיפוש אחר איזה מייל מרגש שיגיע באמצע היום, על הקומקום המשרדי, על קופסת האוכל המשעממת בארוחת הצהריים. פרסמתי אותם בפייסבוק והם זכו להזדהות מטורפת. פתחתי את 'והעבד הזה הוא אני' ואחרי חמש שנים החלטתי בתקופת הקורונה לאגד את מיטב השירים לספר."

ספרי על רגע בעל משמעות בקריירה שלך

"בסגר הראשון ילדתי את הבת השנייה שלי. בין הסגרים להתמודדות עם תינוקת חדשה והעובדה שהייתי בחופשת לידה היה לי ברור שאני צריכה לעשות 'משהו'. החלטתי להוציא את ספר השירים בהוצאה עצמית ובמימון המונים. רציתי לעשות דבר מהמם. משהו שיהיה מגניב, יפה, מתוחכם, ובעזרת העורכת שרון קנטור, המעצבת ניצן דרור והמאיירת תמר ידין פיתחנו את הקונספט של הספר. אלו היו ישיבות מרגשות ומעניינות ודרכן דיברנו על עבודה, על תפקידים, על משרדים, על נשיות. כל אחת הביאה איתה המון אל תוך זה. זה היה שילוב של דברים שאני מאוד אוהבת: שפה, עיצוב, ויזואליה, הומור."

"הספר יצא אחרי קמפיין מימון המונים אינטנסיבי בהדסטארט. הייתי בטוחה שאמכור 800 עותקים ואמשיך הלאה בחיי. גיליתי שיש לספר הזה ביקוש גדול והוא מעורר עניין, וגם שיש לי עוד הרבה מה להגיד על עולם העבודה בכל מיני פלטפורמות. כל הזמן יש אצלי משהו שמתפתח סביב העיסוק הזה המתרחש תוך כדי ניהול שוטף של פעילות העמותה. כמובן שיש דברים שנפגעו מזה. בעיקר שעות הפנאי שלי."

אילו תכונות הופכות אותך ליותר טובה בעבודה?

"הקשבה. אנשים רוצים שני דברים: שיראו אותם ושיקשיבו להם. אני טובה בלהקשיב."

איך נראה סדר היום שלך?

"האמת שכרגע הוא לא מרגש במיוחד. אני ישנה מעט מדי ומבלה יותר מדי זמן ברשתות חברתיות זה בטוח. ברגיל אני עובדת ממתחם העבודה ומדי פעם יוצאת לפגישות. אני חוזרת הביתה ואחרי שהבנות שלי הולכות לישון אני ממשיכה לעבוד כי תמיד יש משימות שנגררות ללילה. תמיד. יוצא לי יותר ויותר לטוס לטובת טיולי אמנות של העמותה או סיבובי הרצאות עבור הספר ואז הקושי האמיתי הוא בכאוס של סדר היום. אם זה טיול אמנות אז יש לו״ז מאוד צפוף של אירועים. אם זה מסע הרצאות אז זה מן שילוב של פגישות, הרצאות, משפחה ותמיד אני שוכחת שאני אמורה מתישהו לנוח."

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?

"את החופש להיות יצירתית."

מהי עבודת החלומות מבחינתך?

"עבודה של מישהו אחר. יש לי שיר על זה!"

אסור להשוות

כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל עֲבוֹדוֹת שֶׁל אֲחֵרִים

תָּמִיד זֶה מְשֻׁנֶּה:

קֹדֶם אֲנִי מִתְרברֶבֶת,

בַּסּוֹף מַתְחִילָה לְקַנֵּא:

איך אַחֲרֵי שֶׁהֵרַמְתִּי לְעַצְמִי

וסִפַּרְתִּי עַל הַגּ'וֹבּ

העבודה שלהם, האקזוטית,

נִשְׁמָעת הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב.

במה את גאה במיוחד בעבודתך?

"לפני שנה בשיא הסגרים והקורונה עצרתי את חופשת הלידה שלי למשך חודשיים כדי להרים פרויקט בעמותה שבו הצלחנו לרתום מוזיאונים ותורמים למאבק באלימות נגד נשים. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה עשינו אירוע אמנות שהדגש שלו היה הנושא הזה וזה כמובן בא בעקבות העלייה במקרי אלימות נגד נשים בקורונה. עם תינוקת בת חודשיים על הידיים הרמתי טלפונים לכמה מוזיאונים (שהיו סגורים והתמודדו עם קשיי הישרדות לא פשוטים) שנרתמו מיד. הקמנו פלטפורמה דיגיטלית והפקנו אירוע וירטואלי בינלאומי שמשך אליו אספנים ותורמים. הצלחנו לגייס בו סכום יפה שהועבר לתמיכה בחמש תכניות המוקדשות לנשים בסיכון ומופעלות על ידי מוזיאונים לאמנות ברחבי הארץ. היה כאן חיבור מושלם בין אמנות לבין עשייה חברתית למטרה חשובה והפרויקט כולו התנהל בצורה מאוד יעילה – בלי חריגות תקציבים ועם שמירה על סטנדרטים גבוהים. הייתה פה עבודה חדה מאוד על מסרים וזה עבד."

תספרי משהו עלייך מחוץ לשעות העבודה

"נראה לי שסיפרתי מספיק. פרויקט 'והעבד הזה הוא אני' זה משהו שהתחיל כתחביב והפך כרגע למשהו הרבה יותר גדול מזה. זה כיף ואדיר אבל באה עם זה אחריות גדולה ועומסים. אני תמיד מחפשת לעצמי פרויקטים שיזכירו לי שאני לא רק עובדת. לפני שלוש שנים למשל רצתי חצי מרתון ואני ממש רוצה לעשות את זה שוב. הפכתי מאדם ששונא לרוץ לאדם שהתאהב בזה. הלוואי והיה לי את הפנאי להיות שוב בכזה כושר."

אף פעם לא תתפסו אותי…

"יושבת עם צבע על הראש במספרה. אין לי סבלנות."

מה לא יודעים עלייך?

"שהייתי פוזלת בגיל שנתיים."