בתקופה האחרונה עלה אחוז המתבגרות בבית שלנו וכיאה למתבגרת, ברגע שהסטטוס משתנה פתאום החדר שלה נראה לה כמו חדר של

רק התחיל נובמבר אבל חנוכה כבר פה. עברו הימים שבהם חיכינו בהתרגשות לשבוע של הסופגניות והסופגניות נמצאות אתנו בערך שלושה

לפני שאני כותבת כתבה במדור החמישיה אני עושה חיפוש כדי לגלות מה חדש ועל איזה מוצר לא שמעתי, אבל הוא

תש"פ לא חייכה אלינו אבל אנחנו לא נכנעות מול אתגרים מורכבים גם אם אלו מגיפות עולמיות. זה הזמן לשמור על

בין אם אנחנו רוצים או לא, בין אם הספקנו משהו השנה או לא, ולמרות שנראה לנו שרק אתמול התחילה, השנה

הזמן עובר מהר, שנה מתחילה וכבר נגמרת, אבל איך עברו להן פתאום שש שנים וחצי? לפני שש שנים וחצי החלטתי

למרות שאני עובדת מהבית כבר די הרבה זמן, אני מרגישה שבתקופה הזו של הקורונה משהו היה טיפה שונה ולא רק

אני לא באמת עוקבת אחרי לו"ז החזרה לשגרה ומסתפקת בהודעות בקבוצת הגן לגבי תאריכים והנחיות. אבל חוזרים לאט. אפילו יצאתי

בלי ששמנו לב הגיע חודש דצמבר. אם ישאלו אותי לאן נעלמה השנה הזו ואיך היא עברה כל כך מהר, באמת

כשאני נזכרת בדירה שבה גרתי בתל אביב, קופצים לי לראש כל מיני דברים. הקרבה לפארק, המיקום המעולה, החניה שחיכתה למי

שנת הלימודים התחילה וכבר דיברנו על זה. והינה מעבר לפינה מחכה לנו התחלה נוספת, שנה חדשה תיכף מתחילה לה. זה

לפעמים אני מדמיינת שאני יושבת וכותבת ליד שולחן כתיבה שנמצא בלופט ניו יורקי מעוצב ולא על האי במטבח בישוב בשרון.