בין אם אנחנו רוצים או לא, בין אם הספקנו משהו השנה או לא, ולמרות שנראה לנו שרק אתמול התחילה, השנה עומדת להסתיים. אני בכלל חושבת

הזמן עובר מהר, שנה מתחילה וכבר נגמרת, אבל איך עברו להן פתאום שש שנים וחצי? לפני שש שנים וחצי החלטתי לעשות שינוי בקריירה. כבר סיפרתי

למרות שאני עובדת מהבית כבר די הרבה זמן, אני מרגישה שבתקופה הזו של הקורונה משהו היה טיפה שונה ולא רק כלכלית. לקח לי קצת זמן

אני לא באמת עוקבת אחרי לו"ז החזרה לשגרה ומסתפקת בהודעות בקבוצת הגן לגבי תאריכים והנחיות. אבל חוזרים לאט. אפילו יצאתי מגבולות הישוב בפעם הראשונה מזה

בלי ששמנו לב הגיע חודש דצמבר. אם ישאלו אותי לאן נעלמה השנה הזו ואיך היא עברה כל כך מהר, באמת שאין לי תשובות. רק עובדות.

כשאני נזכרת בדירה שבה גרתי בתל אביב, קופצים לי לראש כל מיני דברים. הקרבה לפארק, המיקום המעולה, החניה שחיכתה למי שחזר מאוחר יותר מעבודה וגם…

שנת הלימודים התחילה וכבר דיברנו על זה. והינה מעבר לפינה מחכה לנו התחלה נוספת, שנה חדשה תיכף מתחילה לה. זה הזמן לתכנן ולחלום ובעיקר לקוות

לפעמים אני מדמיינת שאני יושבת וכותבת ליד שולחן כתיבה שנמצא בלופט ניו יורקי מעוצב ולא על האי במטבח בישוב בשרון. לכל מי שמזדהה, הפוסט החדש