אני לא באמת עוקבת אחרי לו"ז החזרה לשגרה ומסתפקת בהודעות בקבוצת הגן לגבי תאריכים והנחיות. אבל חוזרים לאט. אפילו יצאתי מגבולות הישוב בפעם הראשונה מזה

בלי ששמנו לב הגיע חודש דצמבר. אם ישאלו אותי לאן נעלמה השנה הזו ואיך היא עברה כל כך מהר, באמת שאין לי תשובות. רק עובדות.

כשאני נזכרת בדירה שבה גרתי בתל אביב, קופצים לי לראש כל מיני דברים. הקרבה לפארק, המיקום המעולה, החניה שחיכתה למי שחזר מאוחר יותר מעבודה וגם…

שנת הלימודים התחילה וכבר דיברנו על זה. והינה מעבר לפינה מחכה לנו התחלה נוספת, שנה חדשה תיכף מתחילה לה. זה הזמן לתכנן ולחלום ובעיקר לקוות

לפעמים אני מדמיינת שאני יושבת וכותבת ליד שולחן כתיבה שנמצא בלופט ניו יורקי מעוצב ולא על האי במטבח בישוב בשרון. לכל מי שמזדהה, הפוסט החדש

כחלק מהעבודה במגזין יוצא לי להכיר לא מעט נשים בעלות עסקים. את חלקן אני מכירה רק וירטואלית ומחכה להזדמנות הראשונה להיפגש פנים אל פנים ולהכיר

החג שהכי חשוב לפינה שלנו הוא יום העצמאות. המדינה חוגגת את העצמאות שלה בזיקוקים ומנגלים וגם אנחנו חוגגות את העצמאות שלנו ואת העשייה היומיומית בעסק