כל הפוסטים במטיילת בכפכפים

עבר כבר יותר משבוע מאז שחזרתי מטיול הקמפינג שעשיתי עם הילדים ופתאום נזכרתי ששכחתי לכתוב עליו. וזה מחדל מאחר ומדובר על חוויה ראשונית וחשובה עבורי ועבורם. קודם כל כי אף

כבר למעלה משנה שאני רוצה להגיע למצדה. הזמנתי ודחיתי, ודחיתי שוב וביטלתי ואז התחרטתי והינה נסענו סוף סוף לחופשה ממש לפני שכל העומס של החג מתחיל. בשנה שבה חיכיתי וציפיתי,

כשאת מתכננת סופ"ש בתקופת קורונה, אין מצב לעבור מתחת לסולם או לראות חתול שחור ולא לירוק שלוש פעמים. הבלת"מים נושפים בעורף מהרגע שבוצעה ההזמנה ועד הרגע שמגיע הסוף של תקופת

חופשת חנוכה הגיעה מהר מידי, והקדימה את החורף שלא נראה באופק. אני ועומר כבר מזמן מדברים על טיול יומי של אמא ובן ואחרי ששקלנו כמה לוקיישנים, החלטנו שהיעד שלנו יהיה

שנת הקורונה והסגרים הייתה שנת הצימרים. במקום טיול בת מצווש, שייט, טיול משפחתי ועוד כמה דברים שתוכננו מעבר לגבולות הארץ, היו לנו באותה שנה טיולים מצפון ועד דרום הארץ, בהם

רגע לפני שמסתיים החופש הגדול ובמקום לחשוב על מה עושים היום עם הילדים, נחזור לחשוב על מה שמים בסנדוויצ'ים היום, אני רוצה לספר על הטיול שלנו לעמק המעיינות. הקיץ הזה

ברגע שהודיעו על התאריך של הבחירות (איזה? מי סופר…) סימנתי לעצמי הזדמנות לנסיעה. כי מה יותר טוב מיום שבו בטוח לא יהיה סגר, וגם נופל על הימים של חופשת הפסח

התקופה הזו, שנקרא לה בין הסגרים, נמשכת מהרגע שנגמר הסגר הראשון, שהיה אכן סגר ולא ריסון מהודק לבקשתך כמו אלו שאחריו. אני דואגת לא להתעדכן במה שקורה מסביב וניזונה בעיקר

לפני שנה רשמתי לי מטרה חדשה. לפתוח בלוג על טיולים. זה לא רעיון שצץ פתאום, השתעשעתי איתו במשך תקופה די ארוכה אבל כשחזרתי מהטיול שלנו לנורבגיה בקרוואן החלטתי שזהו, אני

החופש הגדול הגיע לסיומו ועוד שניה נצעד בצעדים קלילים את החזל"ש המבורך. אז אתן בטח שואלות את עצמכן איזה מין טיימינג זה לפרסם פוסט מלא המלצות על טיולים כיפיים עם