כל הפוסטים בהטיפים

לפני הרבה שנים שמעתי בפעם הראשונה את המונח שיווק שותפים. מיד התחלתי לדמיין רעש של מטבעות וירטואליים הנכנסים לחשבון הבנק שלי כשכל מה שאני צריכה לעשות זה להירשם לתוכניות הללו

הפוסטים עם המלצות לבתי קפה ברחבי העולם שבהם ניתן לעבוד לוקח אותי כל פעם למקום אחר ולחלום שבו אני נוסעת לי לנסיעת עבודה ומעבירה כמה שעות בעבודה (על מי אני

כשהייתי שכירה, השיחות על השכר שלי הסתכמו בראיונות עבודה ושיחות שנתיות ואולי עוד פה ושם ברמיזה. זה לא משהו שהתמודדתי איתו ביום יום. עם הפיכתי לעצמאית הנושא הפך למשמעותי יותר.

אני מסתכלת בחשבון האינסטגרם שלי שמתקרב לעשרת אלפים עוקבים ומתרגשת מהמחשבה על ה- swipe up, למרות שאני למודת ניסיון ויודעת שכמו שברגע שנכנסתי להייטק ביטלו את הנופשים בחו"ל, ברגע שאני

כבר כמה חודשים שאני נלחמת בחפצים המיותרים שיש בבית שלי. ויש כל כך הרבה. התחלתי למלא שקיות, לזרוק, להעביר הלאה, לתת לגן. אבל לא נראה שזה עוזר. הבלאגן חוגג וגם

לפני כארבע שנים החלטתי לפתוח בלוג. את המונח בלוג שמעתי פה ושם אבל עד שלא סידרתי לעצמי חופשת לידה, לא ממש התייחסתי אליו מלבד קריאה מועטה פה ושם. עם ההחלטה

לפני שנתיים או אולי קצת יותר נתקלתי בפעם הראשונה באחד הסטטוסים שכתבה מאירה ברנע גולדברג. אני לא זוכרת מה בדיוק היה כתוב שם אבל מאותו רגע אני עוקבת אחריה. מאירה