לפעמים בפרץ של נוסטלגיה אני קופצת אחורה בזמן, לאותה תקופה שבה נסענו לטיול בקרוואן ברחבי ארה"ב למשך שלושה חודשים. בימים שבהם טיסה נראית כמו חלום רחוק, נוסטלגיה היא כמו משכך כאבים. אפשר לסכם את הטיול בפוסט אחד או לפרט ב-6000 תמונות. את הפוסט הזה כתבתי כשמגזין "מיס מנדלה" היה בתחילת דרכו והיום, כשעברו בדיוק 12 שנה מהיום שיצאנו להרפתקה הזו, ישבתי להעלות קצת זיכרונות ולקוות שיש עוד טיולים כאלה לפני. או אפילו איזה סופ"ש, הכל הולך. אז מה היה לנו היום לפני 12 שנה?
הפעם הראשונה שרציתי לכתוב בלוג הייתה לפני די הרבה שנים, כשבהחלטה של הרגע (בערך) החלטנו לנסוע עם הילדים לטיול ארוך ברחבי ארצות הברית. זו הייתה דרך מצוינת לנצל את חופשת הלידה השנייה שלי ולהגשים חלום של טיול משפחתי ארוך בקרוואן.
מתחילים לתכנן את הטיול לארצות הברית בקרוואן
קניתי ספרים, והתחלתי לתכנן את המסלול שכלל את החוף המערבי ואת קנדה. דיברתי עם אנשים שטיילו במקומות האלו וחיפשתי גם המלצות באינטרנט. תוך כדי חיפוש הטיפים וההמלצות בכל מיני אתרים נתקלתי בכמה יומני מסע של משפחות וזוגות שנסעו וכתבו במהלך הטיול מה המסלול ומה עובר עליהם. זה היה בעיניי רעיון מצוין אז רציתי גם אני, אבל זה לא קרה. אז הסתפקתי בשליחת מיילים מפורטים עם תמונות למשפחה ולחברים ובקריאת היומנים של אנשים אחרים, בהם גם נעזרתי בהתאם למסלול שלנו. היה זוג אחד, שעברתי על כל החוויות שלו וכל פעם שהגענו למקום שגם הם היו בו ישר הייתי מחפשת את מה שהם אמרו על אותו מקום. קראתי להם "הזוג הזה".
מעבר ליומן מסע שכתבתי, יכלתי למלא עוד דפים שלמים עם חוויות.
כל פעם אמרתי לעצמי שיום אחד אכתוב בלוג ואספר שם את כל הפרטים של הטיול, איפה היינו ומה עשינו. מהנפקת הדרכונים ביום הטיסה עצמו עד לניסיון הנואש (והלא מוצלח) לדחוס קניות של שלושה חודשים לשש מזוודות. כי תכלס רציתי לכתוב בלוג. רציתי לחלוק חוויות, לתת עצות ומה לא?
והינה שש שנים אחרי זה סוף סוף פתחתי בלוג. לקח לו זמן. או שאולי לי לקח, אבל עשיתי את זה. אז החלטתי להקדיש פוסט לאותו רצון ישן לפתוח בלוג שמגולל את הסיפור של הטיול. לפעמים דברים קורים בסופו של דבר, וגישה אופטימית זו מעודדת אותי כשאני עוברת על רשימת ה- wish list המקצועית שלי לעתיד. היום, שש שנים אחרי שפתחתי את הבלוג אני כבר יודעת שמה שהרגשתי אז היה ההתחלה של הדבר הבא בחיי.
אז נתחיל.
איך הכל התחיל באמת
12 שנים לפני המסע הזה, כשנסענו שנינו לאורך החוף המערבי ועל פנינו חלפו עשרות קרוואנים.
תקציר
2 הורים
2 ילדות
2 עגלות
2 כסאות לתינוק
94 ימים
9000 מייל
10 מדינות
10 פארקים גדולים
6000 תמונות
אוגר אחד
יום הולדת אחד
הרים, חופים, מפלים, יערות ועוד
וולמארט, מייקלס, קארטרס ועוד
רכבת קיטור אחת
4 ימים בדיסנילנד
קרוואן אחד בגודל 32 פיט
מלון אחד בווגאס
6 מזוודות עם overweight
וקצת מעבר לתקציר
התלבטתי מה לספר על הטיול. יש יומן מסע והוא מלא בפרטים, בשמות של מקומות, תיאור של מסלולים וסיפורים על חיי היומיום בקרוואן. אבל בזמנו חשבתי שאולי זה טו מאץ' שש שנים אחרי, וגם אם לא, בטח ייקח לי שש שנים נוספות לכתוב. היום אני יודעת שזה אף פעם לא טו מאץ' ואף פעם לא מאוחר, אז גם אם עברו כבר 12 שנים מאז הטיול, אני עוד אפתח בלוג טיולים ואפרט בו הכל.
שום דבר לא הכין אותנו למפלצת הזו שחיכתה לנו בחניון הקרוואנים. גם אם הייתי מסמנת על הכביש 32 פיט, לא הייתי מגיעה מוכנה לבית הזה שחיכה לנו מוכן ומזומן לאכלס אותנו למשך 90 יום. יצאנו למסע עם תוכנית שכמובן סטינו ממנה ולא הספקנו את כולה, אבל החוויה הייתה עצומה. אחרי שלושה ימים של הצטיידות (שזה מילה אחרת לשופינג באאוטלט הקרוב לבית המלון שאליו הגענו) התנחלנו בקרוואן. בדקנו את כל הכפתורים, מה נפתח, איפה ישנים, איפה אוכלים, התארגנו עם כל הציוד (הרב) ונסענו ליעד הראשון – אף אחד לא צריך להסביר לך שלפני מסע כזה עושים עצירה בוואלמרט.
מצוידים במה שצריך (וגם כמה דברים שלא), יצאנו לדרך. בהחלטה משותפת הוחלט שאני אהיה נהג משנה, כזה שמכוון, מטפל בילדים, בודק את המסלול ואף פעם לא נוהג. אחרי רוורס אחד בחניה, זו נראתה החלטה מצוינת.
מה עושים שלושה חודשים בטיול בקרוואן בארצות הברית
טיול של שלושה חודשים מכסה חלק מאוד קטן מכל הנופים והפעילויות שיש לארצות הברית להציע. בכל פארק יש עשרות שבילים וקילומטרים שאפשר ללכת בהם. יש בה חופים אינסופיים עם כל כך הרבה פארקים לישון בהם. הרים, מפלים, עצי ענק, יערות גשם, דובים, אגמים ומה לא. די בהתחלה היה ברור שהמציאות לא מתכתבת עם התוכנית שלנו. נסיעות של יומיים נמשכו ארבעה ימים, מקומות שהיו רק נקודה למעבר התגלו כעצירות חובה במסלול. דיסנילנד הפך מ"נו, זה סתם לילדים קטנים" לחוויה של ארבעה ימים שכללה 4 שעות של חיפושים אחד אחרי השני. והכל ארוז בחבילה אחת של "חוויה משפחתית חד פעמית" (מומלץ פעם בעשור).
הטיול שלנו החל בדנבר שם לקחנו את הקרוואן. חצינו את קולורדו, ואיומינג ומונטנה וביקרנו בשלושה פארקים גדולים. המילה פארק בהחלט מקבלת משמעות חדשה אחרי שמבקרים בילוסטון. כי ככה זה כשאתה נוסע מעל ארבעים ק"מ ממקום למקום, מבריכת בוץ לגייזר ולמפלים ובדרך רואה כל מיני חיות שתורמות 500 פריימים לאוסף התמונות שלכם כשהן חוצות את הכביש מלפניכם. משם עברנו לחלקה המערבי של קנדה להנות מנופיה המדהימים והשקטים וגם כי הבטיחו שנראה שם דובים ונוכל ליישם את כל שיטות ההתמודדות עם דוב שפוגשים באמצע הדרך.
את הדרך חזרה לארצות הברית עשינו דרך מדינת וושינגטון שבה היו שיאים ואכזבות (אם רואים לוויתן ממרחק 5 ק"מ זה לא נחשב שייט לוויתנים, סורי). מדינת וושינגטון גם היוותה נקודת התחלה לאחד מהחלקים החשובים של הטיול, החוף המערבי, מלמעלה עד למטה. ביג לייק. ממש. כי אחרי שאתה מחבק עצי ענק (לכל המשפחה יחד אולי יש סיכוי), חונה בחניונים שהם ממש על החוף, מבין שאורגון זו מדינה שכדאי לבקר בה, מבקר במגדלורים ועושה וי על כל מיני מקומות שהיו אבן דרך בסדרת בברלי הילס 90210, אי אפשר שלא לרשום את זה ברשימת הכבישים הכי יפים ברזומה שלך.
כשהגענו לאזור לוס אנג'לס, המשימה העיקרית שלנו הייתה לבקר בכמה שיותר פארקי אטרקציות באזור, למרות שהיינו עם ילדה בת שלוש ותינוקת. לגולנד, סי וורלד וגן החיות של סן דייגו וכמובן דיסנילנד שהפתיע גם את הסקפטים בינינו. זמננו כבר היה די קצר, היה ברור שאריזונה נשארת על רצפת העריכה והדבר היחיד שנותר לנו לעשות לפני שנתחיל את המסע אל נקודת הסיום היה וגאס. כי בדרך לדנבר עוצרים בוגאס כדי להמר טיפה ולהתלהב מהמלונות (כי עם עגלה וילדה לא נותנים לך להמר). וגם כדי לישון במלון וגאס סטייל. ומשם חזרה לקרוואן לנסיעה של 1000 מייל ביומיים שהביאה אותנו חזרה לדנבר.
חושבים לנסוע? הינה כמה נקודות למחשבה
לוגיסטיקה
מי נוסע – כ-ו-ל-ם. זה כיף עם תינוקות, וגם עם ילדים קטנים או גדולים. זה כיף תמיד, גם בפנסיה.
מתי לנסוע – תלוי כמובן ביעד. אנחנו היינו מאוגוסט עד נובמבר מה שהסתדר מעולה עם מסלול שהחל סמוך לקנדה ונגמר בלאס ווגאס.
גודל קרוואן – לא חייבים את הכי גדול (ומישהו היה צריך לרמוז לנו את זה קודם) כי הוא מפלצת ויש כבישים יפים שבהם יש הגבלת אורך.
מה לארוז – בטח לא שש מזוודות. צריך לקחת הכל במידה. ואם חסר, תמיד אפשר לעשות השלמות במחירים משתלמים. הקניות בוולמארט סוגרות את כל הפינות האלו.
חיי הקרוואן – חיים די צפופים אבל מתרגלים מהר. הוא מצויד כמו בית, אבל יותר קטן ומאפשר שגרת יום די רגילה, כולל ארוחות ערב שוות ליד שולחן האוכל. אחרי נסיעות ארוכות מומלץ להתאוורר לבד כמה דקות.
לינה – פארקים וחופים מבודדים אבל גם חניונים מצוידים היטב. חניונים צפופים אבל גם חניונים ממש בתוך הטבע. ובשעת הצורך, לינה בחניונים של וולמארט.
אם אתם בסביבה
לגבי מקומות, את המובן מאליו נשאיר ללונלי פלנט, אבל אם אתם בסביבה יש כמה מקומות שהיו מפתיעים ומהנים.
אגם שלן (Chelan) – לפעמים נתפסים לאיזה פרט בספר, ככה הגענו לאגם הזה. אגם שלן ממוקם במדינת וושינגטון, בדיוק בדרך שלנו מקנדה חזרה לארצות הברית. בספר היה כתוב שהשייט באגם מאוד מרשים ושבחודשי הקיץ צריך להזמין מקום חודשים מראש. השתכנענו והגענו. השייט היה מאכזב דווקא אבל המקום היה פנוי יחסית והתגלה כגן עדן קטן שבו השמש כמעט תמיד זורחת (או לפחות בארבעת הימים ששהינו שם) והאגם רגוע וריק מאדם בתקופה שאחרי הקיץ. ממש נופש בתוך נופש.
אולימפיק פארק – מתי הייתה לכם הזדמנות לעלות על הר, לטייל ביערות גשם ולרוץ על חוף האוקיינוס והכל באותו פארק? אולימפיק פארק חברים, זה המקום. בצפון מדינת וושינגטון ובתחילת המסלול שלנו לאורך החוף המערבי עצרנו שם לשלושה ימים שהתברכו במזג אויר מצוין.
המצלמה לא הפסיקה לצלם, הינה כמה מהנופים:
קנדה – מהרגע שעברנו את הגבול האצבע הרגישה מאוד קפיצית על המצלמה. נראה איילים? ומה עם דובים? האם הירוק בקנדה אינסופי? כן, כן וכן! ומכל הטוב הזה יכולנו להנות באור כמעט עד לפני חצות. לפי כמות התמונות נראה שהיינו שם חודש, אבל למעשה עשרה ימים בהם קפצנו בין אגמים, והתנסינו בכל סוגי מזג האוויר – חום, קור, גשם ושלג.
והינה ההוכחות:
וזהו. הקרוואן חזר, עם שתי שריטות וצלחת שבורה, ואנחנו התחלנו במסע הביתה.
לפעמים חלומות מתגשמים. אני מקווה שטיול קרוואנים נוסף מחכה לי באופק. ובינתיים, על טיול הקרוואנים שלנו בנורבגיה קראתן? ומה עם הטיפים על טיול בקרוואן שיתאימו לכל לוקיישן?
במדור נשים ועסקים מתפרסמות כתבות על עסקים שונים. לקריאת כל הכתבות במדור לחצי כאן.
יש לך עסק ותרצי שאכתוב עליך? אשמח לספר לך על אפשרויות הפרסום במגזין.
מוזמנת להתקשר או לכתוב לי 053-6065120 / manu.biener.g@gmail.com
חדש!!! הספר פינה משלך
סיפורים על נשים ומרחבי עבודה, עכשיו במבצע מיוחד וללא דמי משלוח! הזמינו עוד היום את העותק שלכן...
מקסים וכל כך עושה חשק לטיול כזה..ואפילו אסתפק ברק 3 שבועות ארה"ב.