עצמאיות בחו"ל / החיים בברלין – ראיון עם דנה אבני

דנה אבני נשואה לחן ואמא לשני בנים מתוקים ושני בנים מזונבים. חיה בברלין בשש השנים האחרונות. בישראל עבדה בתחום העיצוב הגרפי, ובארבע השנים האחרונות היא עובדת כמקעקעת בסטודיו הביתי שלה.

מעבר בקלילות מפתיעה

"עברנו לפה אני, חן, שני מזונבים (כלבים) ושש מזוודות. לפני המעבר ביקרנו בברלין שמונה פעמים כתיירים והתאהבנו בה. אמרנו אחת לשני שכשנסיים את הלימודים נעבור לפה. עד היום אני לא מאמינה באיזו קלילות החלטנו וביצענו. זה לא תמיד פשוט, וצריכים להיות מוכנים לאתגרים שבדרך. אבל אם זה החלום אני בעד ללכת על זה."

מתחילים להגשים חלומות: "בארץ עבדנו כעצמאיים בתחום העיצוב הגרפי. עבדנו קשה אבל מאוד נהנינו. לברלין עברנו עם כמות לקוחות מכובדת מישראל שנתנה לנו את האופציה לא לחפש לקוחות חדשים במיקום הגאוגרפי החדש. מהר מאוד מיצינו והרגשנו לא מסופקים ובעיקר הותשנו מלרדוף אחרי לקוחות שצריכים לשלם על העבודה שביצענו עבורם (לא כולם כמובן). ודיברנו והחלטנו להגשים את עצמינו וכמובן את החלום הענק המשותף שלנו להיות הורים. חן מגשים את עצמו במטבח ומכין אוכל ממש טעים. אני הגשמתי חלום ישן להיות מקעקעת וביחד הגשמנו את החלום להיות הורים פעמיים. מודים על זה כל יום."

לעבוד עצמאי זה לא קל: "זו החלטה וזה לא מתאים לכל אחד. אני מרגישה שזה בדיוק מה שמתאים לי. לא יכולה לדמיין את עצמי עובדת בין ארבע קירות כשמישהו אומר לי מה לעשות, מתי ואיך. אני בוסית מאוד קשוחה לעצמי והמשמעת העצמית שלי כמו סרגל. להיות עצמאי זה מאתגר מכל כך הרבה בחינות אבל זו ההחלטה הנכונה עבורי. יצא לי לקבל לא מעט פניות עם שאלות לגביי התחום ולגבי טיפים רלוונטיים ואני תמיד עונה ונותנת בשמחה."

להיות עצמאית בחו"ל

"אני עובדת בסטודיו בייתי חם ונעים. זה בדיוק מה שחלמתי עליו – לקעקע אנשים כמו שאני הייתי רוצה להתקעקע. במקום שקט ונעים מלא בסבלנות ואחת על אחד."

מה את הכי אוהבת בעיסוק שלך?

"אני מאוד אוהבת את התחום שבחרתי להיות חלק ממנו! אני מסופקת מהעשייה, מהיצירה, מהתהליך. אני אוהבת את ההכרות עם האנשים ואוהבת לשמוע את הסיפורים מאחורי הקעקוע בין אם זה לקוח חדש או לקוח חוזר. יש לי המון לקוחות שהם הרבה מעבר ללקוח ואני מודה על זה כל יום. עד שהקורונה נכנסה לנו לחיים היינו מבקרים בארץ כל שלושה חודשים והייתי פוגשת לקוחות ישראלים מדהימים שבחרו להתקעקע אצלי. אני עוד לא מעכלת שאנשים בוחרים בי לחרוט להם על הגוף. כל קעקוע מרגש אותי כל פעם מחדש! והפרגון שאני מקבלת הוא כל כך לא מובן מאליו. אני מלאת הכרת תודה, ומחכה שנחזור לשגרת טיסות סבירה ואוכל לחבק את הלקוחות הישראלים שלי."

מי הלקוחות שלך?

"אני מקעקעת כמעט ארבע שנים. בהתחלה לקוחותיי היו ישראלים שחיים בברלין ועם הזמן הצטרפו ישראלים שביקרו פה ואז גם אירופאים. שלא בימי קורונה הלקוחות שלי מתחלקים חצי חצי בין ישראלים ואירופאים. במציאות קורונה הם בעיקר אירופאים."

מה הכי קשה בלהיות עצמאית בחו"ל?

"להיות עצמאי, ולא משנה מה המיקום הגאוגרפי, מלמד המון. אני חושבת שלא מעט עצמאים יסכימו איתי. אתה לומד שזו עבודה שלא מוגדרת בכמות שעות עבודה, עבודה סביב השעון. כשאתה עצמאי אתה איש אחד שעוסק בהמון תחומים של העסק שלך. אני לא חושבת שזה שינה אצלי משהו מלבד העובדה שלמדתי כל תקופה להוסיף לעצמי עוד מקצוע בתוך, ובעיקר הלכתי עם תחושת הבטן שלי. לקח לי תקופה לא קצרה לגבש לעצמי מי אני בעסק שלי ומה הפנים שלי. והחלום המקצועי שלי זה להישאר מרוגשת ומסופקת מתהליך היצירה של כל קעקוע."

מה עם שיתופי פעולה ישראליים?

"כשעבדתי בתחום הגרפיקה עשינו המון שיתופי פעולה עם מותגים מוכרים. איירתי לספרים ועוד. מאז שעברתי לקעקועים זה פחות על הפרק. היה לנו תכנון לחזור לגור בארץ אבל אז התחילה הקורונה, וכרגע מרגיש לי שהעולם כל כך לא יציב ועדיף לא לעשות צעדים גדולים. כל יום משהו משתנה וכרגע הכי נכון עבור הילדים שלי ועבורנו פשוט להישאר במקום."

המלח בברלין לא מלוח…

"החיים בברלין מביאים איתם המון פלוסים וגם לא מעט מינוסים. אבל ביננו, בתוך מציאות הקורונה הכל מתערבב ויש הבנה אחת גדולה ועיקרית שמה שחשוב זה שכולנו בריאים וכל השאר זה שטויות."

החיים בברלין: "החיסרון העיקרי זה כמובן המרחק מהמשפחה. ברלין נמצאת רק כארבע שעות טיסה מישראל ועם זאת זה לא פשוט, ותקופת הקורונה הפכה את הגעגוע לכאב פיזי בלתי נסבל. יש עוד כל מיני חסרונות: המלח פה לא מלוח, הבירוקרטיה מתישה, המנטליות ועוד. לעומת זאת יש את היתרונות הרבים וביניהם החשיפה לשפות ולתרבויות, מערכת החינוך והתנאים הסוציאליים, עלויות המחייה, המרחבים, חופשת הלידה שנמשכת 14 חודשים (גם הבעל יכול לקחת), התחבורה ויתרונות רבים נוספים."

שגרה היא שגרה בכל מקום: "אני חושבת שכמו כל אמא שגרת היום יום עם הילדודס זה לקום איתם. הלבשות. צחצוח שיניים. ארוחת בוקר. גנים ואז עבודה. הכנת סקיצות. מיילים. איסוף גנים. גן שעשועים. ארוחת ערב מקלחות והתרסקות על הספה. חשוב להגיד שכל יום קצת שונה כי אני וחן חולקים את משימות ההורות. אנחנו לא מוותרים על זמן איכות עם הילדים בעד שום מחיר."

חיי קהילה: "הסביבה התומכת שלנו נמצאת פה. החברים הקרובים הם באופן טבעי ישראלים שהפכו למשפחה לכל החיים. אני חלק מקהילת נשים ישראליות מדהימה וזו ברכה כשאתה מהגר וגם כשלא."