הצצה לסטודיו / אביטל בר און איזקוב

ההיכרות שלי עם אביטל בר און איזקוב החלה כמו היכרויות רבות וטובות אחרות – בפייסבוק. איך הוא יודע להכניס לחיי אנשים מעניינים. באותה תקופה חיפשתי פינות עבודה מעניינות בשביל הספר שלי ומאיה חבקין, הצלמת של הספר המליצה על אביטל כי הן חברות. מהתמונות ניתן היה לראות שמדובר בסטודיו מיוחד ומאוד מואר ולאחר כמה שבועות הגענו כדי לצלם אותו.

בילינו שם כשעתיים, מאיה צלמה ואביטל שיתפה אותנו בחוויות וסיפורים. על חיים בחו"ל, על אמנות ועוד. על קירות הסטודיו מוצגות עבודות שלה, קולאז'ים מיוחדים שחייבים להתעמק בהם ועל המדפים ספרים ומזכרות. הסטודיו של אביטל מופיע בספר "פינה משלך – סיפורים על נשים ומרחבי עבודה" ועכשיו אתן מוזמנות לקרוא עוד קצת עליו ולהכיר את אביטל גם כאן.

ש': תספרי קצת על עצמך ועל הצד היצירתי שבך  

ת': אני לא זוכרת את עצמי כילדה יצירתית במיוחד או לפחות לא קיבלתי פידבק כזה. אבל הסתכלתי בקנאה על מי שניחן ביכולות האלה. לא ידעתי לצייר, לא הייתי חזקה במלאכות אבל אהבתי לצלם. אבא שלי צילם הרבה, בעיקר צילומים משפחתיים ובעיני זה היה מרגש להסתכל בעדשה ולצלם. אני זוכרת שבגיל צעיר הייתי שומעת מוסיקה ומדמיינת סרטים קצרים בסגנון הפרסומות שראיתי בטלוויזיה. גרנו בבריסל ובמילאנו כך שמגיל צעיר הייתי חשופה לפרסומות , למוסיקה ולאמנות במוזיאונים ובכנסיות. הדברים נטמעו ובשלב מאוחר יחסית בחיי והרבה בזכות אימי הבנתי שאמן יכול לבוא לידי ביטוי במדיות שונות ולאו דווקא בציור קלאסי. החשיפה לאמנים קונספטואליים כמו קריסטו, לריקוד מודרני של בז'אר ועוד, פתחה בפני דרך חשובה להבנת עולם האמנות ולדרך שלי.

ש': קצת על הדרך שעברת ועל מה שאת עושה היום

ת': תמיד פלרטטי עם צילום. רציתי ללמוד צילום אבל בזמנו לא היו הרבה אפשרויות והן היו יקרות אז צילמתי והתנסיתי לבד. בשלב כלשהו אבא שלי אמר "…נו אביטל תעשי תואר, לא חשוב במה…" אז זנחתי את פנטזיית הצילום ולמדתי תולדות האמנות וספרות ושפה צרפתית באוניברסיטת ת"א. שני מקצועות שמאוד אהבתי. ניסיתי לבדוק את האופציה של עבודה במוזיאון אבל אפשרויות העבודה היו מועטות אז עברתי לעסוק באהבה נוספת שלי ולמדתי עיצוב פנים. עבדתי בתחום שנים רבות ובשנים האחרונות בעיקר בעיצוב חנויות. בשלב כלשהו עזבתי הכל, סידרתי לי סטודיו ובמקביל לצילום התחלתי לעשות קולאז'ים וכך אני ממשיכה עד היום רק שבדרך התחלתי לעשות מיצבים, לעבוד גם בווידאו ועוד.

ש': קצת מידע על החלל בסטודיו 

ת': החלל ממוקם בקומה השנייה של הבית ונותן לי הרבה פרטיות, אור והשראה. חלל מאוד נעים, לא גדול אבל מספיק כדי לאפשר לי לעבוד ולהעביר סדנאות.

ש': מה את הכי אוהבת בסטודיו?

ת': את החלונות הגדולים! אני מבלה הרבה זמן בבהייה בשמים והתחביב הגדול שלי זה לראות עננים ולהקות ציפורים שעפות בדיוק מעל הבית, במיוחד בסתיו כששקנאים עוברים בול מעלי.

ש': מה הפריט שכל אדם יצירתי צריך שיהיה בסטודיו שלו?

ת': משהו אישי שיקר לליבו. שאפשר לאחוז בו או להביט בו ולהיזכר ברגעים טובים שמרחיבים את הלב.

ש': האם הסטודיו השתנה לאורך הזמן?

ת': כשבנינו את הסטודיו הנוכחי, אהבתי שהחלל והקירות היו דיי ריקים. היה לי שולחן עבודה שעליו יצרתי קולאז'ים ושולחן מחשב. מאחר והיה לי חלל גדול, ולא במקרה, התחלתי ללמד יותר ולכן נוסף עוד שולחן ואחר כך עוד שולחן… דברים אישיים כמו פטיפון ותקליטים שעברו יחד איתי מהסטודיו הקודם הועברו למקום אחר לטובת חומרים ששימשו אותי בסטודיו והחלל הריק שהתמלא בעוד ועוד ספרים, מגזינים, תמונות, עבודות שנתלו על הקירות, גלויות ומזכרות, והוא הפך לקולאז' אחד עשיר וגדול.

ש': מה היית משנה או מוסיפה לסטודיו?

ת': הייתי רוצה למתוח את החלל הקיים, עוד מטר מכל צד. פעם עבדתי בסטודיו ממש קטן שהיה חדר הכביסה שלנו. היה לי שולחן עבודה ומדפים, יצרתי בעיקר קולאז'ים ולאחר שעבדתי באינטנסיביות לקראת תערוכה היו נערמים על השולחן ועל הרצפה כל כך הרבה דברים שהיה לוקח לי הרבה זמן עד שהייתי מתחילה לארגן אותו מחדש. הסטודיו שלי כיום הפך בעיני רוחי למעין מעבדה גדולה שבה אני מתנסה בטכניקות שונות. אהבתי את השם Collage Lab שמתמקד אמנם רק בקולאז' אבל מעודד גם אותי להיכנס לעומק הטכניקה, להיסטוריה שלה ולסגנונות שלה. לפעמים שם זה דבר חשוב, הוא משקף משהו אבל מחייב גם לעמוד מאחורי זה ולכן הייתי רוצה שיהיה לי עוד מרחב לעבודה on going , יותר פינות פנויות בסטודיו לעבוד בטכניקות שונות מבלי שאצטרך לארגן את הסטודיו מחדש.

ש': כמה שעות את מבלה בו?

ת': ישנם ימים שרק שלוש שעות, כמספר השעות בהם אני מלמדת ויש ימים שאני בסטודיו רוב היום. הסטודיו הוא חלק מהבית שלי כך שהוא זמין עבורי, לשתות כוס קפה, לראות סדרות במחשב, לעבוד וכו'… 

ש': איך שומרים על הסדר בסטודיו?

ת': הסטודיו הקודם שלי היה רוב הזמן מבולגן אבל בסטודיו הזה אני מקיימת סדנאות ופגישות עבודה אז בלית ברירה הוא מאורגן כמעט תמיד וחוץ מזה שהתמכרתי לסדר שבו כך שגם אם אין לי סדנאות, כמו למשל עכשיו בסגר, אני נהנית מהסדר והשקט שזה נותן לי.

ש': תספרי קצת על סדר היום של הסטודיו מתחילת היום…

ת': יש לי מכונת קפה בסטודיו שמבחינתי זה פריט סופר חשוב, כך שברוב הפעמים אני שותה את הקפה בסטודיו או בדק. בדרך כלל אני גם מצלמת את הקפה או משהו שתופס לי את העין ואחר כך מתחילה לעבוד. אם יש סדנא אז מארגנת ואם לא, אני מתפנה לזמן מחשב בתקווה שלא אצא מריכוז ואגיע גם לעבוד על קולאז' או על פרוייקט אחר. העובדה שהסטודיו בבית יוצרת הרבה הסחות דעת לכן אחה"צ אני משתדלת לחזור לעבוד בסטודיו או לפחות להיות בו כדי לא להתנתק לגמרי מהעבודה.

ש': באיזו סדנא היית רוצה להשתתף ולמה?

ת': סדנת צילום, כנראה טבע דומם או צילום אוכל. צילום הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. לדעתי אין יום שאני לא מצלמת בסמרטפון או בלומיקס שלי. זה עוזר לי להירגע ומעורר בי השראה. אני אוהבת טבע דומם וגם בעבודות הקולאז' שלי אני בוחנת וחוקרת את הנושא הזה כל הזמן, לכן נראה לי טבעי שזה מה שאלמד בצילום.

ש': פרוייקט מרגש או מעניין שעשית לאחרונה?

ת': סטופ מושן בשם Banana Republic –איך לשמור על איזון ברפובליקת בננות.  המצב הפוליטי – קורונאי – ונשי במדינה מעסיק אותי ומעורר בי הרבה אמוציות שמוצאות את דרכן גם לאמנות שלי. קיבלתי משכנה עטיפה עם דימויים של בננות וקניתי ביד שניה ספר משנות ה- 60 עם דוגמנית שמדגימה תרגילי התעמלות ופתאום השתעשעתי עם הדימוי שלה עושה תרגילים על בננה…

ש': מאיפה מגיעה ההשראה שלך?

ת': מכל דבר בערך. מאוכל, מצילום, מסרטים דוקומנטריים, מתפאורה של בלט, מהטבע, מאמנים אחרים.

ש': המלצה על יוצר שאת אוהבת את העבודה שלו: 

ת': קריסטו, דיוויד הוקני, Andy Goldsworthy A שהוא גאון ביכולת שלו ליצור אמנות עם אלמנטים מן הטבע.

ש': עצה שקיבלת לאורך הדרך

ת': העצה הכי טובה שקיבלתי היא להיות עקבית גם כשנראה ששום דבר לא מתפתח. בהתחשב בעובדה שאני נוטה להתלהב מהרבה דברים ולעסוק בהרבה תחומים הבנתי בשלב כלשהו שאני צריכה לעשות מאמץ ולהתמקד בתחום מסוים או פרויקט ספציפי, ולהמשיך לעבוד, לחקור, לשתף אנשים ולא להיבהל כשאני הולכת לאיבוד ומרגישה ששום דבר לא זז. עצה חשובה נוספת שקיבלתי הייתה להתייחס לאמנות שלי ולסדנאות כאל עסק ולא לראות את עצמי כאמנית שמדי פעם מעבירה סדנא.

ש': בסטודיו של מי היית רוצה לבקר?

ת': בחדר העבודה של צ'יהולי, אמן הזכוכית המופלא. ראיתי מיצב מופלא שלו במגדל דוד בירושלים מיד אחרי שילדתי את בתי הבכורה וזה בהחלט השאיר עלי רושם. אם קריסטו היה בחיים גם אצלו הייתי מבקרת. העבודות שלו הן אבן דרך חשובה בהתפתחות האמנותית שלי. בכיתה י"ב הלכתי עם אמא שלי לתערוכה שלו במוזיאון לאמנות מודרנית בבריסל וההבנה שאפשר לכסות מבנה בבד וזו אמנות לא פחות טובה וחשובה מאמנים קלאסיים כדוגמת ברוייגל שהוצג באגף המקביל, זכורה לי עד היום.

ש': מה השעה הכי כיפית בסטודיו?

ת': בבוקר, כמה שיותר מוקדם. אני מכינה לעצמי קפה בסטודיו, יושבת במרפסת ואחר כך מתחילה לעבוד בריכוז עד שכולם מתעוררים.