כל הפוסטים במטיילת בכפכפים

לפעמים בפרץ של נוסטלגיה אני קופצת אחורה בזמן, לאותה תקופה שבה נסענו לטיול בקרוואן ברחבי ארה"ב למשך שלושה חודשים. בימים שבהם טיסה נראית כמו חלום רחוק, נוסטלגיה היא כמו משכך

לפני כמה שבועות עשיתי את דרכי לתל אביב עם עומר לבילוי בוקר של אמא ובן. כבר כמה זמן שהוא מתלונן שמשעמם לו בשבת ואני די מתעצלת לחפש תעסוקה, וגם עסוקה

עבר כבר די הרבה זמן מאז שחזרתי מטיול משפחתי בנורבגיה, והינה סוף סוף התיישבתי לכתוב קצת על המסלול שלנו, ובעיקר על כבישי הנוף של נורבגיה. נורבגיה היא לא קצה העולם,

אז נסעתי שוב פעם ללונדון. וכבר חזרתי. וכבר שכחתי. הנסיעה הקודמת שלי הייתה יום אחרי שסיימתי (בהצלחה!!!) את קמפיין מימון ההמונים שלי והפעם נסעתי שבוע אחרי ההשקה של הספר שהוצאתי

באיחור קליל ואופנתי חשבתי לכתוב פה כמה טיפים על ברצלונה. אז נכון שהייתי בה לפני שנה בדיוק, אבל כמו כל הערים האירופאיות האחרות – שום דבר לא השתנה בה בשנה

כמו רובנו, גם אני עצרתי בנחלת בנימין להסתכל לרגע איך אמן זכוכית יוצר פסלונים קטנים בצורת חיות או ביקרתי אי שם באירופה במפעל או חנות בהם מתקיימות הדגמות של ניפוח

יכול להיות ששמתם לב שאת שנת 2018 התחלתי בכל הכוח בכל מה שקשור לשיווק עצמי. אני מרגישה שאני יכולה לכתוב ספר על מה שקרה בחודשים ינואר פברואר וזה יהיה שייך

אני אוהבת טיולים שקשורים למים. לא רפטינג, צלילות או סקי מים. לא צניחה או צליחה שקשורה לאיזשהו מקור מים. או בקיצור, האהבה שלי למים היא לא אתגרית. אני אוהבת מפלים,