טור אישי / מה שאת אוהבת
לפעמים אני חושבת על מנו הילדה (זו אני, כן?) יושבת ומציירת צורות בשיעור כדי להצליח להתרכז, מכינה את הברכות הכי מושקעות שיכולה, משרטטת הכל במדוייק ובמקביל (ואולי קצת אחר כך)
לפעמים אני חושבת על מנו הילדה (זו אני, כן?) יושבת ומציירת צורות בשיעור כדי להצליח להתרכז, מכינה את הברכות הכי מושקעות שיכולה, משרטטת הכל במדוייק ובמקביל (ואולי קצת אחר כך)
זה מתחיל בניצוץ. ראית פוסט על זה בפייסבוק, חברה סיפרה או שלחה לך תמונה, קראת על זה איפשהו וישר ידעת שאת חייבת גם. הסדנאות האלו שאת פשוט חייבת להגיע אליהן.
לפני כמה זמן כתבה לי מישהי, שאם יחסינו הם רק בפייסוש, המצב לא טוב. באמת??? מאז שיש לי מערכות יחסים חדשות בפייסבוק, המצב לא יכול להיות טוב יותר. כבן אדם
עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שהסתובבתי סתם כך ברחובות תל אביב בשעות הערב. כשמצאתי חניה קרובה וטובה מידי, כל מה שנותר לי היה להסתובב קצת ברחובות ולחכות בסבלנות עד השעה
לפעמים אני שואלת את עצמי, למה אנחנו קוראים סיפורים על טיולים של אחרים? האם הם הבסיס לטיול שלנו, האם אנחנו מקווים למצוא משהו נסתר בין השורות שיעשה לנו את הטיול,
השנה החדשה תופסת אותי לא מוכנה. לא הספקתי כל מה שרציתי בשנה שעברה, והרבה תוכניות הן עדיין רק שורה במחברת (מעוצבת או מאויירת ולא רק מחברת אחת…). אולי רציתי יותר
למצוא חניה מעולה. לחצות כמה רחובות ולהגיע לפלורנטין. להעביר שלוש שעות בכיף. להכיר וליצור. לצאת משם בהתלהבות, עם פוטנציאל להתמכרות. לקנות סנדביץ' שווה. להתלבט שוב איזה ידיות לקנות לארון
בימים האחרונים אנחנו בשלבי הסתגלות אחרונים. לגן, לבית ספר, לעבודה. לחזרה לשגרה, לשעת שינה מוקדמת ושעון מעורר בבוקר. לא קל להסתגל אחרי חודשיים שבהם בילינו כמעט ללא כל מסגרת. החופש
עד כמה אתם שולטים בתכולת התיק שלכם? עד כמה אתם יודעים ברגע נתון אם מה שאתם חושבים שיש שם אכן נמצא? השבוע שכחתי את הארנק בבית פעמיים. בשני המקרים הוא
עמדתי מול קיר הכניסה לחברת Cloudlock בקומה ה-20 ברוטשילד 3 ולא יכלתי לעזוב וללכת משם. הכי אובייקטיבית וגם הכי לא, מה שהשארתי שם היה אחד הדברים הכי יפים שיצרתי, והתוצאה
עולם של נשים, פינות והשראה מחכה לך ממש כאן במגזין מיס מנדלה
הצטרפי לרשימת התפוצה ואשמח לשתף אותך בכל מה שקורה במגזין
*מבטיחה לא לשלוח ספאם
תודה שנרשמת. בקרוב תקבלי מייל לאישור הרישום.