כשאני שומעת את המילה פנסיה אני מדחיקה. אני שמה את המכתבים במקום מיוחד – ערימת הדברים שלעולם לא אפתח. כי למה שאפתח? מה לה ולי?

מאחר ואני נתקלת בקושי מסוים לעשות רק משהו אחד כל פעם, אני לא ממש מצליחה לעשות פעילות שדורשת ממני לשבת בשקט, לא לחשוב על כלום

בימים שבהם הזמן הוא אחד מהמשאבים שהכי חסר לנו ביום יום ואנחנו מנסות לדחוס ליום אחד תכניות של לפחות שבוע, מחמם את הלב לראות שיש

את קרן הכרתי דרך פינת העבודה שלה. אני אוהבת את ההיכרויות האלו. יום אחד ראיתי שפינת העבודה שלה הפכה מפינה זוגית בעסק משותף, לפינה אישית

לאחרונה אני מבקרת בניו יורק כל חודש לפחות פעם אחת. טוב, לא בדיוק. למעשה יהיה יותר מדויק לומר שאני נפגשת עם חן (אנני) דודקביץ' שגרה

אני לא זוכרת איך הכרתי את מיכאלה לראשונה. זה היה דרך הפייסבוק, את זה אני יודעת. התכתבנו פה ושם וידעתי שהמפגש קרוב. לקח קצת זמן

אני משתייכת לקבוצה גדולה של אנשים בכל הגילאים שאומרים יותר מידי פעמים את המשפט 'גם אני רוצה כזה'. בקבוצה הזו נמצאים גם הילדים שלי, שיודעים