כל הפוסטים בהאוספים

כשהפכתי לאמא, החלטתי לעשות אלבום לתינוקת שלי. נכנסתי ובדקתי וגיליתי המון דפים ומדבקות ורקעים. ישר הזמנתי לעצמי כמות שתספיק למספר ילדים עד החתונה, וחלק מהדפים עדיין מונחים על אחד המדפים

יש ימים, במיוחד בחורף, בהם אני רוצה להגיד תודה לבית שלי. שהוא מכיל אותי כמעט 24/7 ולאורך כל שעות היממה החשוכות. מגיעה לו איזו מתנה קטנה או תשומת לב, איזה

רק התחיל נובמבר אבל חנוכה עוד שנייה פה. עברו הימים שבהם חיכינו בהתרגשות לשבוע של הסופגניות והסופגניות נמצאות אתנו בערך שלושה חודשים בכל שנה. אז אם כבר התארגנתם על סופגנייה

על מדף כלי הרחצה שלי תמיד יש מקום לסבונים הרגילים, המיוחדים, שנעשים בעבודת יד ובאהבה, ובכתבה החדשה אתן מוזמנות להתרשם ולהכיר סבונים של עסקים עם סיפורים מיוחדים ולהתחדש, או לפנק

לפני שפתחתי את המגזין חשבתי שהכיוון החדש שלי בחיים יהיה קשור במסמרים וחוטי רקמה ואחר כך ברקמה על נייר. חוץ מהרבה לבבות ומנדלות רקמתי גם תעודות לידה ויש להן מקום

רקמה היא אחד התחביבים שתמיד האמנתי שיהיה לי את הזמן בשבילו. ולמרות שזה עוד לא קרה, אני מאמינה שזה עוד מחכה לי בעתיד. חוטי הרקמה כבר אצלי וגם המחטים והחישוקים,

כשאתן עוצמות עיניים האם אתן מדמיינות לפעמים שיש מעליכן איזה מובייל שהרוח עוברת דרכו והוא משמיע איזה רחש שהופך את הזמן לאינסופי ומשכיח מכן את העובדה שביממה יש רק 24

יש לכן חמסה בבית? מחקרים סטטיסטיים מראים שבכל בית יש בממוצע 2.37 חמסות. אז אם מספר החמסות אצלכן מתחת לממוצע הזה, זה הזמן להתחדש. וגם אם אין באמת מחקרים כאלו,

איפה היו כל המארזים האלו לפני איקס שנים? הייתי רוצה לחזור אחורה בזמן ולשלוח את הכתבה הזו לתפוצה המתאימה כדי שגם לי יהיו מתנות לידה כאלה… אבל בינתיים מגישה לכן

אחד הדברים שחסרים אצלי בבית זה כריות. עוד לא הצלחתי להחליט מה אני רוצה שיהיה על הספה. אני מתלבטת בין צבעוניות לשחור לבן עם קצת ורוד, או אולי קצת ירוק.