האורחת הפעם בפינת העבודה השבועית היא אורי רייזנר. אורי ואני – אנחנו שידוך של הפייסבוק, ואחד שאני מאוד שמחה שקרה. הכרתי אותה אחרי שגיליתי את המחברות שלה ברשת והתאהבתי באיורים שלי. אז הזמנתי אותה לביקור ומאז פה ןשם אנחנו מדברות או מתייעצות. ובאותו הזמן אני והבנות שלי כותבות המחברות המאויירות שלה.
כמה זמן הצקתי לה לשלוח לי תמונה… אבל ידעתי שיש למה לחכות 🙂
מוזמנים להכיר את אורי ואת הפינה שלה:
ש': תספרי עליך בשני משפטים
ת': אורי רייזנר, מאיירת ומעצבת מוצרי נייר (WHAT ABOUT – paper adventure). אחרי שסיימתי את לימודי העיצוב הבנתי מהר מאד שאני לא נהנית לעבוד מול לקוחות, לא בתור שכירה ולא בתור עצמאית. ממש במקרה עיצבתי סידרת כרטיסים לחברת מוצרי נייר ובעקבות זה החלטתי להוציא סדרת כרטיסים עם רעיונות שלי, שמאז ועד היום נמכרים ברשת גדולה. בשלב מסויים הבנתי שגם בעיצוב כרטיסי ברכה יש סוג של חזרה וקיבעון של הלקוח. איך לנסח בעדינות? השתעממתי. רציתי לעשות דברים אחרים שלא תלויים בדרישות של לקוח או כפופים לאיזושהי מוסכמות. התחלתי לאייר בלי לייעד את האיורים למטרה מסויימת. באחת הפעמים לקחתי איור שלי והפכתי אותו לכריכה של מחברת ספירלה. היתה התלהבות מסביב אז המשכתי לעבוד בכיוון והוצאתי סדרה של מחברות שבהמשך מכרתי ב"אופיס דיפו". עד היום המחברות שלי "עטופות" בסיפור, כלומר האיור של הכריכה לא חוזר על עצמו מקדימה ומאחור, אלה ממשיך. בשנתיים האחרונות נחשפתי באופן אישי לקהל שלי, המכירות נעשות לא רק דרך חנויות אלא גם בירידים ובאינטרנט. אני מאד משתדלת ומתעקשת להישאר בתחום הנייר ולנסות ליצור דברים חדשים, בתקופה האחרונה מתמקדת בעיקר בעיצוב ערכות יחודיות של מחברות עם תוספות שהופכות את השימוש בהן לממוקד וחוויתי יותר, כמו יומנים סודיים ומחברות הרפתקה.
ש': מה הסגנון של הפינה?
ת': אפשר להגיד שחוץ מהריצוף שנבחר במיוחד בשביל חדר העבודה בתהליך בניית הבית (מרצפות בטון עם הבלטה שמיועדות בדרך כלל לריצוף חוץ) כל הדברים בפינה הם דברים שנקנו ונאספו לפני שעברנו לבית, במשך השנים שגרנו בדירות שכורות. שולחן אדום במחיר מצחיק משוק הפשפשים? קניתי. ארונית מגירות קטנה שמצאתי מתחת לבנין? אספתי. רגלי עץ מאיקאה שיתאימו לי לשולחן העבודה, גם אם שנים יחכו ארוזים במחסן? תביאו גם. בעצם החדר מורכב מאוסף של דברים שאהבתי, בעיקר וינטג', שבסופו של דבר מצאו את עצמם יחד בחדר העבודה.
ש': האם פינת העבודה נמצאת בחלל משלה או שהיא חלק מחלל אחר?
ת': הפינה היא בעצם חדר עבודה שנלקח בחשבון כחלק מתכנון הבית, אין לה דלת ויש לה פתח גדול מאד שפונה לסלון ולפינת האוכל ואפשר לראות דרכו גם את הגינה. היה לי חשוב שאוכל לשבת לעבוד גם כשהילדים נמצאים בבית, לראות אותם גם אם הם משחקים בחצר ולהיות זמינה כשהם צריכים אותי. בפועל לקח לי זמן להסביר להם שלמרות הגישה הנוחה אלי, הם צריכים לאפשר לי לעבוד כשאני בחדר.
ש': מה לדעתך חייבים בכל פינת עבודה?
ת': אין לי תשובה חד משמעית, אבל בשבילי ה"מה" הוא יותר בתחושה, מקום שבו יהיה לי נח פיזית אבל גם ויזואלית.
ש': אם אני אציץ במגירות שלך אני אמצא מלא…..
ת': במגירות שלי יש (רגע, אבדוק) מלאי בלתי מוגבל של עפרונות, מחקים, דפי מדפסת, ושאר מוצרי "משרד" בסיסיים, די משעמם בעצם. אני אוהבת לאייר עם עפרונות מחודדים וחדשים, זה מסתדר מעולה עם העובדה שברגע שאני מוציאה עפרון חדש מהאריזה לא עוברות יותר מ 12 שעות והוא מוצא את עצמו בקלמר של אחד הילדים, אז אני מוציאה לי חדש. סימביוזה.
ש': כמה שעות את יושבת בפינה?
ת': בימים שאני עובדת מול המחשב אני מתחילה את היום כשהילדים יוצאים מהבית ומסיימת כשאני צריכה לאסוף אותם, בערך שש שעות ביום. משמרת שלישית מתחילה אחרי שהילדים הולכים לישון – אריזות של הזמנות ועבודה על איורים חדשים וסקיצות – נעשים לעיתים רחוקות בחדר העבודה, בדרך כלל בסלון, כי אחרי כל כך הרבה שעות עבודה לבד אני חייבת לעשות את זה עם מישהו לידי, אפילו אם זו רק הטלויזיה.
ש': מה היית רוצה להוסיף לפינה?
ת': הייתי רוצה לחבר סוף סוף את כל מכשירי החשמל לרשת, נמאס לי מהחוטים החשופים. עניין של כמה שעות עבודה שנדחה כבר מעל שלוש שנים.
ש': כל כמה זמן יש שינויים בפינה?
ת': . אין הרבה שינויים בפינה, גם בגלל שהבית מבחינתי עדיין חדש ויש המון חללים שצריכים תשומת לב, וגם ובעיקר בגלל שאני קונה לא לפי צורך (כי אז אין סיכוי שאמצא את מה שאני רוצה) אלא כשאני רואה משהו שאני אוהבת, באופן אקראי. הדבר האחרון שנקנה היא כוננית הוינטאג' שאפילו לא חיפשתי, היא הוצעה למכירה בפייסבוק וחשבתי שתתאים לאחד החדרים בקומה העליונה. בפועל היא היתה גדולה מדי כדי להעלות אותה במדרגות אז פשוט השארתי אותה בחדר העבודה. אני אוהבת אותה מאד ורואים אותה ישר כשנכנסים לבית, אז אני שמחה שכך התגלגלו הדברים.
ש': מה הפריט האהוב עליך / המיוחד בפינה?
ת': כדי לא להצטייר כקרת לב אגיד שאני מאד אוהבת את התמונות והציורים של הילדים, שהם סוג של תערוכה מתחלפת על קירות החדר ונחמד לי להסתכל עליהם במשך היום. (האמת היא שאני גם קשורה באופן מוזר מאד למחשב שלי, ולא רק בגלל שכל מה שאני עושה נמצא בו…) אבל אני חושבת שאם אני צריכה לבחור משהו אחד שמאפיין את הפינה ויהיה לי קשה לוותר עליו זו תהיה דווקא הרצפה: כמו שסיפרתי בחרתי אותה במיוחד לחדר העבודה ואני גם מצלמת עליה הרבה דברים כך שהיא הפכה להיות ממש משהו שמאפיין אותי.
ש': האם את צריכה שקט בזמן העבודה או מעדיפה רעשי רקע/מוסיקה?
ת': . אני צריכה שקט. וחייבת מוסיקה.
*צילום – אורי רייזנר
רוצים להכיר את אורי?
מוזמנים לאתר החדש שלה! http://he.whataboutpaper.com
מה היה לנו עד עכשיו?
1# – הפינה של יערה ציקורל
2# – הפינה של רוני קנטור
3# – הפינה של סיון ליבנה חכים
4# – הפינה של רויטל כהני
5# – הפינה של נטעלי ידין רגוניס
6# – הפינה של דפנה ברקת
7# – הפינה של אורי רייזנר
8# – הפינה של סימה יוסף
9# – הפינה של מיכל מרקו
10# – הפינה של אפרת שגיא
11# – הפינה של אבישג שאר ישוב
12# – הפינה של יעל פרידלר
13# – הפינה של רונה קינן פיש
14# – הפינה של יהודית גורן
15# – הפינה של רויטל רודצקי
16# – הפינה של שלי פרימן
17# – הפינה של שירה גנני
18# – הפינה של קרן אורן
19# – הפינה של שני פלמאי
20# – הפינה של לימור קלר
21# – הפינה של סיון קונוולינה
22# – הפינה של דפנה טור
23# – הפינה של איילת שוורץ
24# – הפינה של אליאור בר און
25# – הפינה של עמנואלה בינר
תודה שאתן קוראות, תודה על התגובות כאן בבלוג ובכלל, בזכותכן אני כל הזמן עסוקה במחשבות ובעשייה וגם בהיכרויות חדשות…
נשתמע בקרוב,
מיס מנדלה
ממש יפה ,איורים יפים ,כיף לעיניים
את יודעת שמאז פינת העבודה שלי השתנתה, חזרה לבית, מענין כמה אנשים יש להם כבר שינוי (: החיים דינמיים
שבת שלום לך