מספרת סיפורים בחומר / ראיון עם עדנה פיורקו

בכפר תבור נמצא סטודיו מיוחד, הסטודיו של עדנה פיורקו. עדנה, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית ועם ניסיון רב בתחום, עוסקת בשנים האחרונות בפיסול בחומר. את הסיפורים והעבר שלה וגם את ההשראה מהסביבה מכניסה עדנה בדרכה הנפלאה אל תוך המוצרים שלה. לקראת היריד של נתנאלה שמתקיים בסוף השבוע הקרוב בחולון ובו היא משתתפת לראשונה, עדנה מספרת ומשתפת על היצירה והדרך שלה.

הדרך אל הפיסול בחומר

"בילדותי חלמתי להיות דבורה עומר. לספר סיפורים שאחרים לא יוכלו להניח מידם, כפי שאני לא יכולתי להניח מידיי את ספריה של עומר, כילדה. כיום אני רואה את עצמי כאמנית שמספרת סיפורים בחומר."

אל האמנות הגיעה עדנה לאחר שנים של עבודה בשב"ס. הייתה לה עבודה מרתקת, דינמית ומאתגרת ובמשך השנים התקדמה לתפקידי הדרכה וניהול. היא הרגישה שהיא עושה משהו משמעותי, אבל זו הייתה עבודה תובענית, בסביבה מאוד גברית וסמכותית, שלא לומר אלימה.

איך הכל התחיל?

"בוקר אחד, התעוררתי ולא הייתי מסוגלת ללבוש את המדים. אז כבר הייתי עמוק בדיכאון. עזבתי את השב"ס ולא ידעתי מה אעשה, רק ידעתי שאני רוצה להפסיק לטפל באחרים. קריאת ההשכמה באה באמצעות בעלי שאמר לי "לא אכפת לי מה תעשי. תעשי משהו שאת אוהבת, רק תקומי מהספה". באותו שבוע, בעיתוי מושלם, הלכתי עם בני לחוג הקרמיקה שלו לשיעור משותף של הורים וילדים. נגעתי בחומר והתאהבתי. התחלתי לפסל במתנ"ס. ואז על השולחן במטבח. בנינו סטודיו, אני הלכתי ללמוד באופן מסודר והתחלתי לנשום גם כן באופן מסודר. לא חשבתי שאהפוך את זה לעסק. זה היה משהו שנועד לרפא אותי."

ואז זה הפך לעסק

"נפתחתי לעולם כמו ילד הלומד ללכת מחדש והתחלתי להעביר חוגים ולמכור קצת מהבית. פתחתי חנות באטסי שחוגגת היום כבר חמש שנים ומעל 600 מכירות ובהמשך הצטרפתי לקואופרטיב של קרמיקאים ביפו, שם מכרתי את העבודות שלי במשך חמש שנים. היום אני שותפה במיזם חדש של נשים גליליות יוצרות, בעכו העתיקה – גלריה אותה מנהלות עשר נשים בשותפות ובה אנו מציגות את עבודותינו ומוכרות אותן. במשך השנים, השתתפתי בתערוכות רבות בארץ, ולאחרונה גם בחו"ל – בלונדון וברומא."

יצירה עם סיפור אישי

"אני כמעט ולא מתכננת מה אצור, אלא נותנת לידיי לעבוד והיצירה עולה מתוך צורך פנימי ונותנת ביטוי לתחושה העכשווית שלי. אני מתרגשת כשאנשים מביטים ביצירה שלי ומיד מספרים לי סיפור אישי שלהם שעולה להם כאסוציאציה. זה הפידבק הכי טוב שאני יכולה לקבל."

מה מיוחד במוצרים שלך?

"אני מפסלת בחומר (חימר) פסלי דמויות ומיניאטורות של בתים, מגדלורים וסירות. הדמויות בדרך כלל מלוות בסיפור ספציפי שקשור לחיי, ילדותי, מערכות יחסים, פנטזיה. הבתים קשורים להיסטוריה שלי כילדה, למעברים רבים שחוויתי כילדה ולתחושת חוסר שייכות. המגדלורים והסירות משלימים את סיפור הארעיות בעולם, חיפוש חוף המבטחים מחד, וההתנדנדות על הגלים מאידך. למעט מקרים מיוחדים, אין מוצר שאני עושה פעמיים. בדרך כלל היצירה שאני הכי אוהבת זו היצירה האחרונה שהוצאתי מתחת לידיי!"

טקסטורות: "במשך שנים רבות ליווה אותי היעדר משמעותי של תחושת בית ואני מוצאת את עצמי עסוקה הרבה בהתבוננות בבתים ישנים, סימני הזמן שלהם, חלודה אן כתמי רטיבות. כל טקסטורה של קיר או מרזב חלוד ורב חיבורים, יכולים למשוך את תשומת לבי. אני מצלמת אותם בדמיוני ונוטלת מהם השראה ליצירתי."

סדקים: "אני יוצרת לא אחת בתים עם סדקים מכוונים, מתוך מחשבה שגם בתים (כבני אדם) אינם נטולי פגמים. שריטות, סדקים או כתמים מעידים על אופי ויתרה מזאת, על ההיסטוריה של הבית (האדם). הם שלמים כך בעיני הרבה יותר מאשר יצירה חלקה ומושלמת למראית עין."

השראה: "ההשראה שלי מגיעה לרוב מאירועי חיים, מערכות יחסים ונופים אורבניים. חוסר שלמות באנשים או במבנים, מרתקת אותי. אני יכולה ללכת ברחוב ולהיתקע עם המבט על אדם או בית שיש בהם משהו שונה. זו יכולה להיות הבעת פנים או שבר בפינת חלון. אני יכולה לספר סיפור שלם על דמות, פרי דמיוני או משהו שגרעין של אמת מן ההיסטוריה שלי נעוץ בו."

לקוחות: "הלקוחות שלי הם בדרך כלל נשים בגילאי 35-65 שאוהבות ומעריכות אמנות ועבודת יד, את היצירה החד-פעמית (לעומת מוצרים תעשייתיים) ובעיקר אמנות אישית שהן יכולות לראות בה את המשמעות שהן עצמן מחפשות. הכי אני נרגשת מלקוחות חוזרים שתמיד מוצאים אצלי מתנה מרגשת לעצמם או לאדם יקר להם."

סטודיו: "בין הסטודיו שלי לבית מפרידות רק כמה מדרגות, אבל המעבר אליו הוא כמו מעבר לארץ אחרת. ממלכה קסומה. אני יכולה לעבוד בו שעות ולשכוח את עצמי לחלוטין. הוא מבולגן, הוא מאובק והמקום הכי שמח ואהוב עלי בעולם כולו. יש ימים שאני עובדת בו גם עשר שעות. חשוב לי שיהיה בו חומר. עם כל השאר אסתדר. אני אוהבת לקנות כלים חדשים, אוספת מיני גרוטאות שמשמשות אותי להטבעת טקסטורות מעניינות בחומר ועוד."

שגרה: "אני אוהבת לקום בבוקר ולרדת עם כוס קפה אל הסטודיו. אני בודקת אילו עבודות התייצבו או התייבשו, מדליקה את הרדיו, בוחרת חומר ואז צוללת אל היצירה. מחוץ לסטודיו יש לי עץ שקד שעליו חיים זוג יונקי דבש. יש ימים שאחד מהם נכנס במעוף מרהיב, עושה סיבוב סביב החדר ויוצא. כשזה קורה, יש לי חיוך על הפנים במשך יום שלם!"

חלומות ותובנות בעצמאות

מה בעינייך הדבר הכי מהנה בעבודה כאומנית? "אני אוהבת את המגע של החומר בידיי, החל מן המרקם והלחות ועד לאופן שבו הוא מתעצב תחת ידיי. אני אוהבת את היכולת ליצור דבר שלם מחומר שלפני רגע היה ערימה של בוץ. אני אוהבת הכי מהכל, לפתוח את התנור הקרמי בסיום תהליך השריפה. זה כמו להציץ למערת האוצרות של השודדים מהסיפור על עלי בבא. כל מה שהיה אפור אבקתי מט, הופך ברגע הפתיחה של מכסה התנור לאוצר שלם, צבעוני, מבריק (בחלקו) ומנצנץ."

במה את גאה במיוחד בעבודתך? "אני גאה במיוחד באותנטיות של יצירתי. בהלך הרוח שהיא מבטאת. אני גאה ביכולת של יצירותיי לשמח את המתבוננים בהן."

תספרי על מיזם מיוחד שלקחת בו חלק: "לפני כחודשיים הקמתי יחד עם עוד תשע נשים יוצרות חנות גלריה במבנה ישן ויפהפה בעכו העתיקה. אנו מנהלות ביחד את הגלריה, עובדות בה במשמרות, יוצרות שיתופי פעולה עם האוכלוסייה המקומית ומוכרות בה את האמנות שלנו. בקרוב נארח בה גם תערוכות מתחלפות של אמנים נוספים ובחזוננו נקיים בה מדי פעם פעילות ושיח יוצרות עם נשים מקומיות. זה מיזם שיצרנו ברוחנו והגשמנו צעד אחר צעד, תוך התמודדות עם אתגרים רבים בדרך."

איך את פועלת לטובת ההתפתחות המקצועית שלך? "אני לומדת מהידע ברשת, אני מנהלת שיחות עם יוצרים נוספים, אני מתנסה בסדנאות אמן ועורכת ניסויים על החומר בעצמי. הידע רב כל כך וזמין, אז אני רק פותחת את זרועותיי רחב ככל הניתן, בניסיון לקלוט כמה שיותר ממנו."

מה למדת על עצמך כיוצרת עצמאית? "למדתי להקשיב לעצמי, לעשות את מה שנכון בעיני. לא להיכנע לתכתיבים או בקשות של אחרים, כי אז היצירה לא יוצאת באותה רמה כמו זו שיוצאת לי מהבטן. הזמנות אני לוקחת במשורה וגם אז רק עם מי שנותן לי יד חופשית לעשות את הפרשנות שלי לבקשה. עושה באהבה או שלא עושה בכלל."

יש חלום מקצועי שאת רוצה להגשים? "חלום שבוער בי הוא להציג בתערוכות ביפן ובניו יורק"

איך עשית את זה – עשר התובנות שלך

"בחרתי להיות שמחה. מי שעוקב אחרי הפוסטים שלי, מכיר את אלה שבהם אני עורכת רשימה של דברים שאני מוקירה תודה עליהם, דווקא ברגעים מתסכלים או בלתי מוכרים לי."

"אני מראה את עצמי בפרונט! אחרי שנים של שתיקה, התחבאות, הסתרה, טיפול באחרים. אני כותבת את חלומותיי ומפרסמת אותם בעולם, מספרת את סיפוריי ומתקשרת עם אנשים באמצעות הסיפור שלי. ככה הגיעו אלי הפניות מן הגלריות בלונדון וברומא."

"אני מספקת לקהל שלי יצירה איכותית אבל גם מקשרת את היצירה לחיים שלי, למצבים שאני חווה ומספקת חוויה שלמה שבה סך החלקים עולה על השלם."

"אני פותחת את הלב והסטודיו שלי באהבה לאנשים שמבקשים לבוא להכיר, נותנת מידע בנדיבות ומשתדלת לעזור. אני מאמינה שלפזר טוב רק יוצר עוד ועוד מעגלים של טוב. אני לא מצפה לתמורה."

"אני נענית לאתגרים ולהזדמנויות."

"אני משתפת גם בחוויות פחות נעימות, מודה בכישלון ומקווה שאנשים ילמדו ממני ולא יצטרכו להתנסות בעצמם. אני מביטה בעצמי במראה ומרגישה שלמה, גם אם לא מושלמת. אני מקבלת את עצמי ולפיכך לא עסוקה יותר במה אחרים יחשבו עלי."

"אני לומדת. כל הזמן."

"יצרתי סביבי קבוצת חברות תומכות, עצמאיות, שאני יכולה לשתף ולהיעזר בהן, כפי שאני עוזרת ומייעצת להן ככל יכולתי."

"אני פונה, שואלת, שולחת, מוכנה גם לקבל "לא" כתשובה. פעם לא יכולתי."

"אני מזכירה לעצמי להודות כל יום על מה שטוב ולא מקבלת את הטוב כמובן מאליו."