הצצה לסטודיו – אמנות בקשיבות של מיכאלה מנדה ינקו

אני לא זוכרת איך הכרתי את מיכאלה לראשונה. זה היה דרך הפייסבוק, את זה אני יודעת. התכתבנו פה ושם וידעתי שהמפגש קרוב. לקח קצת זמן אבל לשמחתי לאחרונה זה קרה, ונפגשנו כחלק מפרויקט פינות העבודה של המגזין. כך הייתה לי הזדמנות לבלות כמה שעות בסטודיו ולהכיר כל פינה ופינה בו, לדבר עם מיכאלה ולהכיר, ולצאת עם השאלה הגדולה: 'למה בחרתי בנושא הזה של פינות עבודה'. אני עדיין חושבת על זה עם עצמי…

היום מיכאלה, וסטודיו 'אמנות בקשיבות' מתארחים כאן במגזין ואתן מוזמנות להכיר את אותה ולהציץ קצת למה שקורה בסטודיו.

ש': משפט עליך ועל הצד היצירתי שבך

ת': שמי מיכאלה מנדה ינקו והיצירתיות מעסיקה אותי מאז ומתמיד. הייתי ילדה ביישנית ומופנמת והציור, יחד עם הקריאה, היווה לי מקום בטוח ואהוב. בילדותי ובנעוריי הלכתי לחוגי ציור ובבית הספר תמיד שרבטתי בזמן השיעורים והיו לי יומנים קטנים שהייתי כותבת ומדביקה בהם. בתיכון מדי פעם הייתי מרימה ראש מהנייר עליו הייתי רכונה עם קולקציה של עטים נובעים מפלסטיק ומעירה משהו בכיתה ואז חוזרת לציורים.

בגיל עשרים התחלתי לתרגל בודהיזם. חיפשתי את עצמי גם מקצועית ולאחר לימודים של תולדות האמנות, אנימציה וגרפיקה שלא השלמתי, הגעתי בהמלצתה של שושנה היימן ז״ל לחוג לאמנות-יצירה באוניברסיטת חיפה שכללו לימודי תולדות האמנות וכן סדנאות יצירה בהנחיית אמנים כמו ציבי גבע, מיכה אולמן, דורצ׳ין, פיליפ רנצר ורבים וטובים אחרים. במקביל למדתי בחוג למצטיינים שאפשר לי לבחור קורסים שעניינו אותי. טעמתי פילוסופיה, ספרות והרחבתי בתולדות האמנות ובעיקר זכורים לי הקורסים של יואל הופמן שלימד על שירת הייקו ועל זן בודהיזם.

בגיל 27 התחלתי ללמוד תרפיה באמנות, מקצוע שהיה צעיר מאד בארץ. הלימודים היו מסע בו התוודעתי לחיבור בין הטיפול לאמנות וקיוויתי ששפת האמנות שאני כל כך אוהבת ומכירה באופן אינטימי עשויה לאפשר לי גם לגעת ולהיטיב עם חייהם של אחרים. סיימתי את התואר השני בלסלי קולג׳ בשנת 1999. לאורך השנים מאז עבדתי כתרפיסטית באמנות במשרד החינוך ובמקביל נישאתי לטל, הקיבוצניק שהחזיר לי את האמונה באהבה, ונולדו לנו אמיתי (13) ויסמין (10).

לפני שלוש שנים פתחתי את הסטודיו קודם כל עבור עצמי, כחדר משלי, וכמרחב טיפולי ומרחב לסדנאות. שם הסטודיו משלב אמנות עם קשיבות, השם העברי למיינדפולנס, והלך הרוח שאני מנסה להביא לטיפול.

ש': תספרי קצת על הדרך שעברת אל היצירה

ת': גדלתי בבית שהיה מלא אמנות, סבי ז״ל הוא מרסל ינקו, צייר ואדריכל שקיבל פרס ישראל על מפעל חיים באמנות וזכה להוקרה ולהכרה בינלאומית על היותו חלק ממייסדי תנועת הדאדא. הרבה ממי שאני ומתפיסתי לגבי אמנות יונק משורשים אלה.

חיפשתי להשתמש באמנות כדי להרבות טוב בעולם והמשכתי ללימודי המשך של תרפיה מבוססת מיינדפולנס, בעקבותיהם זכיתי להכרה כפסיכותרפיסטית. אני שואפת לשלב את האמנות כשפת ביטוי והבעה עצמית עם שפת הטיפול הפסיכותרפויטי ועם בודהיזם. שלושת העולמות האלה מרתקים אותי ואני מחפשת את האינטגרציה קודם כל בתוכי. אני רואה את המשולש הזה כשלושה קדקודים שמשלימים זה את זה ויוצרים פוטנציאל ריפוי חדש.

אני מכירה מקרוב את הבלוק היצירתי ויש לי תקופות שאני יוצרת יותר ותקופות שאני יוצרת פחות. כשהכרתי את חגית אזולאי רוזאנס המקסימה ועשיתי אצלה קורס יומני אמנות art journal  של שישה מפגשים נפתח בי מעיין יצירתי שמפכה מאז בחדווה. ביחד עם מדיטציית המיינדפולנס הרגשתי שמצאתי דרך לעקוף את הביקורת העצמית המפותחת שלי ולאפשר לעצמי ליהנות ולבטא את עצמי. למדתי גם אצל האמנית אורלי אבינרי וכיום אני מעבירה סדנאות לשחרור יצירתי כדי להעביר את הבשורה הלאה.

ש': איך היית מתארת את החלל בסטודיו ?

ת': הסטודיו בקיבוץ ברקאי מכיל שולחן ארוך ויציב, ארון לחומרים ועוד שולחנות שניתן לפתוח לסדנאות מרובות משתתפים. התקנתי קיר גואש לאחרונה שניתן לצייר מולו בעמידה ויש פינת קולאז׳ עם ניירות למחזור והדבקה, שפופרות אקריליק הושט היד וגע בן ומדפים פתוחים שעליהם מדגם מייצג של חומרים (סוגים שונים של צבעים, סוגי דבק, מכחולים וכלים). בסטודיו יש גם ספרייה ענקית של ספרי אמנות ועיון.

בשנה האחרונה נחשפתי לרעיונותיה של נונה אורבך, אמנית, מורה ומטפלת באמנות, לגבי הקמת סטודיו פתוח, בהשראת שיטת Reggio Emilia  שמעודדת עצמאות חקירה וסקרנות אצל ילדים ובכלל והושפעתי מגישתה. היא מרתקת אותי בשל ההתייחסות לחומרי אמנות כבעלי תכונות נפשיות. למה אנחנו בוחרות חומר מסוים? מה התכונות שלו שמושכות אותנו? הכוונה לא לניתוח פרשני אלא להבנה עמוקה שהחומר הוא רוח ואין הפרדה ביניהם.

בסטודיו אני מטפלת בילדים, נוער ונשים בשיחה, אמנות ומיינדפולנס בהתאמה אישית וכן מלווה תהליכי יצירה לכן במדפים התחתונים יש חומרים שיקרצו לילדים ובמדפים העליונים למבוגרים, אם כי לא בהכרח. העיקר עבורי שהבחירה של החומרים תיעשה בהושטת יד, מתוך רצון שמערב את החושים ואינו תמיד מודע או מעובד. 

ש': מה את הכי אוהבת בסטודיו?

ת': אני אוהבת את האפשרות להיות ב״חדר משלי״ בתוך נוף כפרי, הרחק מהמולת הבית (מרגישה גם קצת אשמה לפעמים לגבי זה). אני אוהבת את השקט וציוץ הציפורים, את עץ התאנה בחלון שמזכיר לי את העונות המתחלפות, את אוסף הספרים שלי שהוא חלק אינטגרלי ממי שאני ואת היכולת לשלוף ספר מתאים להמחיש נקודה מסוימת. אני אוהבת את חומרי האמנות שלי. אני אוהבת לשמוע ג׳אז וליצור ולתת למחשבות לנדוד ולהיכנס למצב תודעה אחר.

ש': מה הפריט שכל אדם יצירתי צריך שיהיה בסטודיו שלו?

ת': וואו, אין לי מושג. אני חושבת שאור. מאד היה חשוב לי אור שאיננו תאורת ניאון או לד ויצרתי תאורה חמה ונעימה.

ש': האם הסטודיו השתנה לאורך הזמן?

ת': אני נמצאת שנה בסטודיו הנוכחי. הוא השתנה כשהחלטתי להפוך אותו לסטודיו פתוח שהחומרים בו נגישים ופתוחים בחלקם. זו הזדמנות להגיד תודה לנונה אורבך על ההשראה וההבנה שהסטודיו משתנה כל הזמן בהתאם לצרכים המשתנים. הסטודיו הוא כלי עבודה שיש צורך לשכלל עוד ועוד.

ש': מה היית משנה או מוסיפה לסטודיו?

ת': הייתי מוסיפה מגירות רחבות לניירות וציורים וגם ספה או כורסה נפתחת שאוכל להשתרע עליה עם ספר או לחלום בהקיץ כשאני נמצאת בסטודיו שעות ארוכות. 

ש': כמה שעות את מבלה בו?

ת': כמעט כל יום מספר שעות. תמיד שואפת ליותר… 

ש': תספרי קצת על מה שקורה בסטודיו במהלך היום:

ת': הסטודיו הוא חלל היצירה הפרטי שלי וכמו כן מתקיימים בו טיפולים באמנות ובמיינדפולנס בשעות ובימים קבועים. מלבד זאת מתקיימות סדנאות לשחרור יצירתי ופגישות לשיתופי פעולה עתידיים והיכרות עם קולגות וא.נשים מעניינות/ים. 

ש': באיזו סדנא היית רוצה להשתתף ולמה?

ת': יש לי המון רצון לפתח את האמנות שלי ולהתנסות בסדנאות אמנות מכל הסוגים בארץ ובעולם, במקביל יש הרבה ימי עיון מרתקים בתחומי הפסיכותרפיה והטיפול באמנות, וכמובן ריטריטים וקורסים בודהיסטיים. שלושת הכיוונים מושכים אותי ואני מקווה להמשיך להתפתח בשלושתם.

ש': פרוייקט מרגש או מעניין שעשית לאחרונה:

ת': בעת האחרונה אני מושקעת מאד בטיפולים ומטבע הדברים אין אפשרות לחלוק זאת עם אחרים. יש בטיפולים הרבה רגעים מרגשים של קשר וחיבור וגם של שינוי ופרידה. בעידן הנוכחי שמשתפות ומשתפים בו כל כך הרבה, המרחב הטיפולי נשאר חסוי והמתח הזה בין גלוי לחבוי מרתק בעיניי.

אומנות בקשיבות מיינדפולנס

ש': מאיפה מגיעה ההשראה?

ת': מדיטציית המיינדפולנס עוזרת לי להבחין בפרטים ביומיום שבאופן רגיל לא הייתי מתעכבת עליהם ולמצוא בהם השראה. אני מקבלת הרבה השראה מעלעול בספרי שירה. כמו כן עוקבת אחרי דפים, קבוצות ואמנים/יות באינטרנט. וגם מעלעלת בספרי אמנות 

ש': המלצה על בלוג / מגזין יצירה:

ת': המגזין ההולנדי היפיפה Flow.

בנוסף לשאלות ששאלתי את מיכאלה, ניתן להתרשם מחלל הסטודיו גם דרך התמונות שכאן בפוסט.

אפשר לקרוא עוד ולהכיר בדף הפייסבוק  של הסטודיו.

תודה מיכאלה שהתארחת כאן במדור! לשאר הכתבות במדור 'הצצה לסטודיו' הקליקו כאן

צילום: אלה פאוסט

סידור, ארגון וסטיילינג: דפנה ברקת (טיפים של דפנה לארגון וסידור – כאן)

***מכירים את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…

Facebook comments
אולי תרצו לקרוא גם...

תגובה אחת

  1. הילה לוי, תלתלים בלוג אופנה הגב

    איזה סטודיו נפלא. מקבלת השראה רק מלהסתכל אליו

השארת תגובה