למצוא חניה מעולה. לחצות כמה רחובות ולהגיע לפלורנטין. להעביר שלוש שעות בכיף. להכיר וליצור. לצאת משם בהתלהבות, עם פוטנציאל להתמכרות. לקנות סנדביץ' שווה. להתלבט שוב איזה ידיות לקנות לארון

פינת העבודה שלנו היא ממש כמונו. משתנה עם הזמן, מתאימה את עצמה למציאות שמשתנה, לצרכים חדשים ולתוכניות עתידיות. הפינה של עינב שניטמן הופיעה בפרוייקט פינות העבודה של מיס מנדלה כבר

בימים האחרונים אנחנו בשלבי הסתגלות אחרונים. לגן, לבית ספר, לעבודה. לחזרה לשגרה, לשעת שינה מוקדמת ושעון מעורר בבוקר. לא קל להסתגל אחרי חודשיים שבהם בילינו כמעט ללא כל מסגרת. החופש

תחילת שנת לימודים בפתח, סוף של חופש מתקרב. וביניהם הבלוג דיי. הוא השני שלי, כי לפני כן לא הייתי כותבת מספיק כדי להרגיש ממש בלוגרית. אחד הדברים שאני אוהבת וחייבת

עד כמה אתם שולטים בתכולת התיק שלכם? עד כמה אתם יודעים ברגע נתון אם מה שאתם חושבים שיש שם אכן נמצא? השבוע שכחתי את הארנק בבית פעמיים. בשני המקרים הוא

האורחת הפעם בפינת העבודה השבועית היא סימה יוסף. את סימה היכרתי למעשה דרך פינת העבודה שלה אותה פרסמה באחת הקבוצות בהן אני חברה. ישר כתבתי לה ושיתפתי בפרוייקט שלי ועכשיו

עמדתי מול קיר הכניסה לחברת Cloudlock בקומה ה-20 ברוטשילד 3 ולא יכלתי לעזוב וללכת משם. הכי אובייקטיבית וגם הכי לא, מה שהשארתי שם היה אחד הדברים הכי יפים שיצרתי, והתוצאה

בסיומו של כל שבוע, אנחנו מקבלים מייל מהגן. המייל כולל הודעות חשובות, פירוט של מה נעשה השבוע ותמונות. מעבר מהיר על המייל מביא אותי למסקנה שעומר מספיק די הרבה במהלך

יש חברויות שמתחילות בבי"ס, יש כאלו בצבא ויש את אלו שמתחילות ממקום העבודה. אבל אני… אני עובדת בבית. ואל תבינו אותי לא נכון, אני נהנית מכל רגע (חוץ מקיפול כביסות)

הסטודיו. המרחב הזה ממנו אנחנו שואבים השראה ובו יוצרים ומבלים חלק ניכר מהזמן שלנו. המקום בו נמצאים חפצים וחומרים שאנחנו אוספים ומתחדשים בהם כל הזמן. ממש עולם ומלואו. אז מה