כל הפוסטים של עמנואלה בינר

אני מעבירה את רוב היום שלי בבית. העבודה, הילדים, לפעמים גם פגישות או סיעור מוחות (חלקו עם עצמי). נוח לי, למרות כל מטלות הבית שקורצות לי מכל פינה. אני לא

אני אוהבת טיולים שקשורים למים. לא רפטינג, צלילות או סקי מים. לא צניחה או צליחה שקשורה לאיזשהו מקור מים. או בקיצור, האהבה שלי למים היא לא אתגרית. אני אוהבת מפלים,

הסיפור הזה מתחיל בלילה חשוך בשדה תעופה נטוש. נשמע כאילו נלקח מספר מתח על סיפור בלשי, במיוחד לאור העובדה שמדובר פה על לונדון. אבל אין פה שום תעלומה בלשית, ושדה

בקיץ אני תמיד חושבת על שינויים. בעצם, לא רק בקיץ. אבל כשמסתיימת עוד שנת לימודים, אני יודעת שזה הזמן לעשות סדר קצת יותר יסודי. לזרוק מה שלא צריך, לשמור את

כשהחלטתי בלב שאני רוצה לעשות שינוי בחיים, בעודי מתקתקת מספרים בטבלאות אקסליות אינסופיות, דבר ראשון שעשיתי היה לקנות לעצמי יומן מתנה. יומן אמיתי. עם דפים וימים וכריכה עבה. מיד הכנסתי

את אליאור הכרתי במקרה, כשראיתי תמונה של אחת העבודות שלה עם לבד. אני אוהבת לשוטט ולחפש דברים חדשים, ולפעמים אני גם חופרת קצת בפרופיל של הנשים שיוצרות אותן. וכך יצא