לשוק הפשפשים הגעתי לראשונה בגיל שלושים ועד היום לא ברור לי איך זה הגיוני שחיכיתי כל כך הרבה הזמן. אבל מה זה חשוב? רב הפעמים בהן ביקרתי בשוק היו ללא מטרה מסויימת. גם אם אמרתי לעצמי שאנסה למצוא איזה רהיט שאולי אקנה ואשפץ, בסופו של דבר ויתרתי בתירוץ שהאוטו חונה רחוק.
השבוע הגעתי שוב, אך הפעם לפגישה. לפני הפגישה הסתובבתי מעט בשוק וברחובות הסמוכים לו וגיליתי מקומות חדשים. כעבור שלוש שעות, בדרך הביתה, כבר היה לי ברור שהביקור בשוק הפשפשים יזכה לפוסט בשני חלקים.
אז הינה אנחנו מתחילים:
חלק א' – פגישה לא מקרית בשוק הפשפשים
אביטל, חגית ודקלה.
3 נשים
3 יוצרות/מעצבות
3 אמהות לשלושה ילדים
3 בנות 39
3 דיירות של מעוד אביב/הדר יוסף
3 לייט בלומריות שזהו להן הסטודיו הראשון בחיים, וכולן עברו תהליך גיבוש עצמי מאז כניסתן אליו.
את דקלה אני מכירה כבר די הרבה שנים. אפילו למדנו באותו בית ספר. בפעם הראשונה שהגעתי לסטודיו שלה, עוד הייתי חורשת את הרחובות עם מספר 3 בעגלה, והיא הייתה רגע לפני לידה.
השבוע הייתה הפעם השניה. הסטודיו בו דקלה מבלה חלק ניכר מהיום הוא סטודיו בן דוסא. בסטודיו עובדות ויוצרות אביטל, חגית ודקלה, כל אחת בתחומה. ישבנו לשיחה בקומה העליונה של הסטודיו, הכרנו ותכננו תוכניות.
סטודיו בן דוסא ממוקם ליד שוק הפשפשים ביפו והוא מרחב לעבודה אישית לכל אחת בתחום שלה – חידוש רהיטים, טקסטיל, הדפסים וציורים. לסטודיו הן הגיעו כשלוש יוצרות עצמאיות שחיפשו לחלוק מקום מטעמים פרקטיים, ורק כעבור שנה שבה חלקו את החלל כשותפות נולד ״סטודיו בן דוסא״ שמאחד את הפעילויות שלהן. כחלק מהפעילות, הוחלט לפתוח את הסטודיו לסדנאות, בהן יעבירו קצת מהידע שלהן בתחומים שונים וגם יארחו סדנאות אורח של יוצרות אחרות. הסדנאות יערכו במרחב המשותף שבין פינות העבודה שבסטודיו ותוכלו להציץ ולקבל מהן השראה.
שילוב של הידע והכישורים שלהם הניב מספר רעיונות לסדנאות, אותם תוכלו לראות כאן ולקרוא עליהם כאן:
ב-15/1 גם אני אקח חלק בפעילות הזו ואתארח עם סדנת המנדלות שלי בטכניקת string art.
דיברנו על הסטודיו, ועכשיו נכיר את הדיירות:
הפינה של אביטל
תספרי קצת על הדרך שלך
"למדתי עיצוב מוצר ונסעתי לחילופי סטודנטים בצ'ילה שם התמחתי בתחום של טקסטיל (אריגה, הדפס וצביעת בדים). לאחר סיום לימודי נסעתי לצ'ילה לשנתיים, שם למדתי תחריט ותצריב אצל אמן תחריט בשם חורחה מרטינז בוש.
חשקתי בסטודיו עצמאי במשך הרבה זמן אבל לא היה לי את האומץ לעזוב עבודה וללכת על קריירה עצמאית.
מעניין אותי לעבוד עם אנשים ולהכיר אנשים מרקעים שונים. אני אוהבת להשתמש באומנות על מנת למצוא את המכנה המשותף בין כולנו ולהנות יחד מתהליך היצירה. השנה יש לי תמהיל מאוד מגוון של עבודות בין אם זה עבודה מול קהילות בעלות צרכים מיוחדים ובין אם זה פרויקטים של אמנות בקהילה עם אוכלוסיות מרקעים שונים.
העבודה בסטודיו מאפשת לי ליצור באופן חופשי ולהזמין אנשים לחלוק איתי את החוויה. למדתי שהדברים לרב נראים מורכבים הרבה יותר ממה שהם באמת. הכי קשה זה להגדיר לך מה בדיוק אתה רוצה אבל אם אתה נאמן לעצמך ומצליח לנסח את עצמך באופן מדויק, אומר את זה בקול רם, הדברים מתחילים לקרות באופן טבעי."
כמה זמן את מבלה בסטודיו?
"אני מבלה יום מלא אחד בסטודיו ועוד שני ימים של גיחות קצרות. אני עובדת רב ימות השבוע ומאוד מחכה לימי סטודיו שלי ובייחוד ליום סטודיו המלא שלי."
תספרי קצת על פינת העבודה שלך
"את השולחן המהמם הזה קיבלתי (בהשאלה) מדיקלה ביום הראשון שנכנסתי לסטודיו. זה השולחן הכי יפה שאי פעם עבדתי עליו ואני מאוהבת בו. השולחן עצום ויש בו מקום להכל. על אף הנטיה שלי לעבוד בבלגאן הוא מצליח להכיל הכל ותמיד להאיר לי פנים. על השולחן יש מזכרות מעוררות השראה עבורי שהולכות איתי כבר הרבה שנים."
תספרי לי על חלום שלך:
"אני עובדת עם אוכלוסיה עם צרכים מיוחדים כמעצבת מוצר וכמו כן עושה פרויקטים של אמנות בקהילה. החלום שלי הוא ליצור חלל משותף ליצירה שיאפשר מרחב יצירה משותף לאנשים מרקעים שונים. מקום בו באמצעות יצירה נוכל להרגיש כולנו שווים."
"חופש יצירה מוחלט. היכולת להתנסות בלי לחשוש שמישהו אחר ישלם את המחיר על הטעויות שלי."
"אני מעבירה סדנאות בתחום של הדפס – הדפס טקסטיל, חותמות ודפוס רשת באמצעים ביתיים. כמו כן, אני מעבירה סדנאות בתחום הליבוד. ליבוד מחט וליבוד רטוב (קעריות, סבונים). הנושא האהוב עלי הוא טקסטיל וגם תחריט ותצריב במכבש דפוס על נייר."
לאיזו סדנא היית רוצה ללכת?
"אני אשמח ללכת לסדנאות בובנאות."
פינה אהובה בשוק הפשפשים
"פינה אהובה בשוק הפשפשים זה כמובן השקשוקה של סנטו ברחוב בית אשל. מקום פשוט שמכין טוניסאי, שקשוקה ומיץ גזר."
הפינה של חגית
תספרי קצת על הדרך שלך
"למדתי תיאטרון בבית הספר למשחק בפאריז ועסקתי מספר שנים בתחום. לאחר כמה שנים הלכתי עם חברה לחוג תפירה ומאז לא עזבתי את הטקסטיל. בהמשך, למדתי בשנקר בלימודי חוץ כדי להרחיב את הידע שלי בתחום.
העולם הזה הוא קסום ועונה לי על הצורך היצירתי ליצור כל דבר כמעט וגם על האהבה הגדולה שלי לבגדים. עולם התפירה לא היה זר לי ובסלון ביתי מכונת התפירה היתה נוכחת. היתה אוירה של יצירה ותפירה ואימי היתה תופרת לנו ולה בגדים.
כיום יש לי מותג לבגדים וטקסטיל לבית שבו אני מעצבת, יוצרת, גוזרת ותופרת כל פריט.
אני מאד מאמינה בעשייה פרטנית ונותנת חשיבות רבה לאיכות הבד ולגיזרה. בין היתר אני עובדת בטכניקה של רקמה עם מכונת תפירה."
כמה זמן את מבלה בסטודיו?
"בימים טובים שאין חופשות בית ספר ואף אחד לא חולה אני מגיעה לסטודיו ארבע – חמש פעמים בשבוע וחוזרת לפני הפקקים."
תספרי קצת על פינת העבודה שלך
"בפינת העבודה תמיד יש קוצץ ,סיכות וחוטים וכמובן מכונת תפירה. אני משתדלת תמיד לסדר את השולחן לפני שאני יוצאת כי כיף לחזור כשמסודר."
תספרי על חלום שלך:
"אני שם 🙂
מבחינת המותג שלי הייתי רוצה שיותר ויותר נשים יכירו אותו ויאהבו אותו ולגבי הסדנאות שתהיה תנועה של סדאות בסטודיו, המקום באמת נעים והאנרגיה הטובה ביננו ניכרת באיכות של המקום"
"להגשים בכל יום את החלום שלי."
איזה סדנאות את תעבירי בסטודיו?
אני אעביר את סדנאות התפירה ובהמשך גם סדנת אריגה.
פינה אהובה בשוק הפשפשים
"יש את הקציצות המעולות בקצה שוק הפשפשים ואת חאן מנולי שיש להם חומוס מעולה."
הפינה של דקלה
תספרי קצת על הדרך שלך
"מאז שאני זוכרת את עצמי פחות או יותר אהבתי חפצים ישנים, עם עבר ומראה של פעם. הבית של סבא וסבתא תמיד כישף אותי. בסביבות גיל 25 התחלתי לאסוף חפצים מהרחוב ולחדש אותם בדירת הגג שחלקתי עם בן זוגי במרכז ת״א (בימים שבהם עוד היו זורקים וינטאג׳… ובשוק הפשפשים באמת היו פשפשים) בהמשך עברתי קורס רסטורציה לרהיטים, ואף עבדתי כשוליה תקופה קצרה באחת מהחנויות המובילות בשוק הפשפשים של היום.
לאחר מכן עשיתי הפסקה ארוכה, נולדו לי שני ילדים ולמדתי נטורופתיה. כשסיימתי את הלימודים קנינו בית וכשעסקתי בעיצוב הבית, בבחירת ובחידוש הרהיטים – היה ברור לי שהאש שבוערת בי מובילה רק לכיוון אחד , ופתחתי את סטודיו ״חיית וינטאג׳״ שעוסק בהלבשת הבית תוך דגש על איתור וחידוש רהיטי וינטאג׳.
אביטל וחגית הגיעו בהמשך, בתחילה כדי לחלוק בעלויות סטודיו משותפות ובהמשך כאמור התגבשנו כחלל סדנאות ומקום משותף."
כמה זמן את מבלה בסטודיו?
"בגדול: כמה שאפשר. בקטן: אני אמא לשלושה, הקטן הוא תינוק שחוגג שנה עוד מעט. אז אני פה כמעט כל יום מ 9:30 עד 14:30 ואז אני חוזרת להיות אמא עם סינר, שניצלים, ו-3 ילדים אהובים שיודעים להביא ת׳סעיף כשצריך."
תספרי קצת על פינת העבודה שלך
"יש לי שתי פינות עבודה. יש לי את הפינה בה אני מחדשת רהיטים בסטודיו ונפגשת עם לקוחות (המכונה בפי כל הסלון) ואת הפינה בבית בה אני עושה את כל ענייניי המחשב, ניירת וגם מקבלת השראה מכל רחבי המרשתת. אני אוהבת לשבת בפינה הזאת שמצד אחד שלה מציץ דקל, בפינה השנייה טפט ומולי שולחן קומפקטי שיש בו כל מה שאני צריכה."
תספרי על חלום שלך:
"אז שניים – אחד, להמשיך לגדול כחלק מקולקטיב של נשים יוצרות שביחד מתחזקות חלל , נעזרות ומקבלות השראה זו מזו, בדומה למה שיש לנו עכשיו בסטודיו רק במימדים גדולים ומגוונים יותר. ושנית – שהקולקטיב הזה יהיה ליד הבית שלי… למרות שיפו, השוק ודרום תל אביב מספקים את כל מה שאני צריכה כמעט בכל תחום שהוא"
"וואו. שאלה קשה… התשובה היא כנראה, בין השאר, לפעול בחופשיות מוחלטת בתוך הגבולות הקיימים."
איזה סדנאות את תעבירי בסטודיו?
"סדנא לייצור מסגרות עצמי (אני מאוד אוהבת מסגרות ומאוד קשה למצוא כאלו בישראל) וסדנא ליצירת מחזיק עציצים ממקרמה."
לאיזו סדנא היית רוצה ללכת?
"עוד לא עשיתי סדנת טרנספר להעברת תמונה ודי בא לי על זה"
פינה אהובה בשוק הפשפשים
"שאפה, הבית קפה. אם בא לי להתפנק ולהרגיש בבית בו זמנית אז שם. וכמובן כל חברי האלטעזאכנים…"
אחרי שהיכרנו כל אחת מהיוצרות, נכיר אותן עכשיו כצוות…
איך זה לחלוק סטודיו עם שותפות?
אביטל: "אני מרגישה מאוד ברת מזל עם השותפות שלי. שלושתינו אמהות לשלושה בפחות או יותר אותם הגילאים. אנחנו מחוברות שלא רק בענייני סטודיו. אני מרגישה שאנחנו משלימות האחת את השניה בידע שלנו. כל אחת מגיעה מתחום אחר וזה תענוג גדול. אנחנו לומדות הרבה אחת מהשניה. אני מאוד מעריכה את הטעם שלהם ושמחה שאני יכולה לשמוע את דעתן על העבודה שלי."
חגית: "מאד כיף לחלוק את הסטודיו. אנחנו מאד אוהבות לצחוק ביחד, לספר וגם יודעות להתרכז ולעבוד. תמיד אנחנו אומרות ש'לא כל כך נעים לראות סטודיו סגור' ושכשמגיעים לסטודיו ורואים מרחוק דלת אדומה זה אומר שהסטודיו פתוח וזה עושה נעים בלב. מאד כיף לעבוד ביחד, כל אחת עוסקת בתחום אחר ויוצרת דברים אחרים, 88 fm מתנגן ברקע ויש רגעים של פטפוט וגם רגעים של שקט וריכוז בעשייה שלנו. דיקלה עובדת למטה אביטל ואני עובדות למעלה בגלריה, ואנחנו לא מתחילות לעבוד בלי ישיבת תה קצרה ועדכונים."
דקלה: "זה נהדר. גם לפני שהפכנו לסטודיו בן דוסא זה היה נפלא. לקבל פידבק, לתת פידבק, להעביר ידע והשראה מתחום לתחום, לפתוח אחת לשנייה הזדמנויות. לצאת מהמסגרת של יוצרת או מעצבת לבד בסטודיו."
באיזה נושאים אתן מתיעצות עם השותפות?
אביטל: "אנחנו מראות אחת לשניה את העבודות שלנו על בסיס קבוע ומתיעצות כל הזמן. שותות בצמא את ההערות. אני חושבת שזה מעלה את הרמה של העבודה של כל אחת מאיתנו."
חגית: "כל חולצה ,שמלה או שרשרת שאני עושה ישר אני שואלת מה הן חושבות ולפעמים הפריט לא נכנס לקולקציה."
דקלה: "כמעט הכל – מה הן חושבות על הצבע של הרהיט/ הבד של הספה/ שילובים וכו׳."
אחד מהדברים שקשה להתעלם ממנו כשנמצאים איתן בסטודיו, הוא שמאוד כיף שם. כיף להיות עצמאית אבל בחברה, לקבל פידבק מיידי וסתם לדבר ולהתייעץ. לא צריך לקבוע פגישה ולהיפגש באמצע ולא צריך לחפש חניה. זה יתרון מאוד גדול בעיניי אז מה הפלא שבראש כבר ניסיתי לחשוב עם מי אני רוצה להקים סטודיו כזה משלי?
אבל עד אז, אמשיך להתארח עם הסדנאות בחללים יצירתיים של אחרים.
אז שימו לב, הסדנאות של מיס מנדלה יוצאות לדרך באופן רשמי!
אתם מוזמנים להציץ לפינות עבודה נוספות גם בבלוגשלי בפייסבוק ובלוח המושקע שלי בפינטרסט.
ולסיום – הבלוג שלי מתמקד בעיקר בפינות עבודה, ובנשים עצמאיות/יצירתיות. מכירות כאלו? פינות או נשים… אשמח לשמוע ואשמח לקרוא את ההערות שלכן.
אתן גם מוזמנות להירשם ולקבל עדכונים על פרסומים חדשים בבלוג, אשמח שתמשיכו לעקוב ולקרוא.
תודה שאתן כאן, קוראות ומגיבות 🙂
נשתמע בקרוב,
מיס מנדלה
* כל התמונות בפוסט עוצבו/צולמו ע"י אביטל, חגית ודקלה.
איזה פוסט מקסים.
נפלא לטייל איתך ככה בין סמטאות השוק, להציץ לפינות קסומות, להכיר נשים יוצרות. תענוג. תודה. (מוזמנת גם לביקור בממלכה הקסומה והמבולגנת שלי:-).
הי יונת, תודה רבה על התגובה. אני שמחה שאהבת את הפוסט, מאוד רציתי להעביר לקוראים את התחושות שלי מהפגישה בסטודיו. אני אשמח לראות את הממלכה שלך, למה שלא תשלחי לי תמונות? ואני אשמח לבקר…
מגניב..לא הכרתי אותן..והערה קטנה שכותבת לך בפרטי 🙂
תודה ליאת, אני שמחה שאהבת 🙂
מקסים וכיף לטייל איתך בשוק בכלל כל הפוסט מעניין מאוד
תודה אמא 🙂