טור אישי / פוסט אופטימי לשנה טובה

השנה החדשה תופסת אותי לא מוכנה. לא הספקתי כל מה שרציתי בשנה שעברה, והרבה תוכניות הן עדיין רק שורה במחברת (מעוצבת או מאויירת ולא רק מחברת אחת…). אולי רציתי יותר מידי? כנראה. התחלתי לרשום על דף את כל המשימות ואת כל מה שאני רוצה להספיק במהלך השבוע, ולא נשאר מקום בדף.

ובכל זאת…

השנה האחרונה הייתה שנה טובה. למדתי לא מעט דברים על עצמאות. למדתי על בירוקרטיה, למדתי על חברות, למדתי על עצמי, למדתי על פרגון (וגם על לא…). למדתי להכין דברים חדשים לתפריט הצהרים ושיכללתי את יכולות המולטיטסקינג שלי בצורה משמעותית. למדתי מה אני אוהבת יותר ומה פחות ושצריך לעשות את שניהם. צילמתי יותר מידי דברים וחנקתי את הזכרון של הטלפון יותר מידי פעמים. ואין לי תלונות (כמעט…)

אבל מה שכן, עוד לא למדתי להיות מספיק מאורגנת עם הזמן שלי. אני רוצה להספיק יותר מידי, במעט מידי זמן, ואני מתאכזבת. בחופש בגדול בחרתי להשקיע בעיקר בילדים (כבר כתבתי על זה כאן) ועכשיו כשנגמר החופש, חזרנו מחו"ל וחזרנו לשגרה בבית, אני עוד לא מצליחה להיכנס לשגרה של עבודה.

קורה גם לכן?

הכביסה צועקת מהסל, הכלים עושים קולות מהכיור, יש הרבה פרוייקטים לא גמורים אצלי בבית ואצל מיס מנדלה. ולמרות שאני משקיעה בכל אלו, יש דברים לא מתקדמים כפי שהייתי רוצה. אז ממש לפני החג אמרתי לעצמי 'די!'

החלטתי שהשבוע אני מרפה קצת מהמטלות מסביב, ועושה משהו אחר. אחרי החגים אני בטוחה שהכל יחזור למסלול ואעבוד על כל הפרוייקטים שלי במרץ.

אז מה עשיתי?

דבר ראשון רמזתי לחברה בלוגרית על מצבי ותוך כמה דקות ניהלנו שיחה טלפונית שכבר התחילה להחזיר אותי לפסים. מסתבר שיש עוד אנשים שהם בתקופת 'נתחיל עם זה אחרי החגים'. אחרי שסיימנו לדבר לא הספקתי להתלבט מה לעשות (או לא לעשות) עכשיו וכבר הופיעה הזדמנות לקפה עם חברה שמזמן רציתי לפגוש אבל לא הצלחתי (גם בלוגרית). זו פעם ראשונה שממש ישבנו לדבר ושמחתי על כך. דייט שלישי, גם הוא בבית קפה הגיע למחרת בבוקר והפעם עם חמודה בת שמונה עם כאב גרון.

אחרי שתי השיחות הראשונות מהסעיף הקודם קיבלתי שתי החלטות. בתקופה האחרונה אני חושבת הרבה על יצירה, מחפשת רעיונות מעניינים ויצירתיים ואת כולם רושמת אבל לא מוצאת זמן להוציא לפועל.אז ההחלטה הראשונה הייתה להוציא את כל הדפים הצבעוניים והחותכנים, הוואשי טייפ והחותמות, להוציא הכל ולהניח על שולחן פינת האוכל וכשיחזרו שתי התלמידות להציע להן שנעביר את היום בהכנת ברכות לראש השנה. תוך כמה דקות השולחן התמלא בברכות, הרצפה בשאריות והרעיון הוכח כמוצלח ביותר.

ההחלטה השניה הייתה לארגן מחדש את פינת העבודה שלי… התחלתי להזיז רהיטים, לרוקן מגירות, להחליף מדפים ישנים בחדשים, לזרוק הרבה דברים שהונחו עמוק עמוק בתוך מגירות וכבר שכחתי שהם קיימים. פינת העבודה מקבלת צורה חדשה והסידור החדש אפילו מפנה שטח חדש על הקיר מה שאומר שזה הזמן להתחדש באיזה פריט חדש לפינה שלי, אולי לוח מגנטי שעליו המלצתי לכן כאן או כאן.

אז מה בסוף?

בסוף לא עשיתי הרבה. או שאולי כן?

הכנתי את השטח לשנה הקרובה, היכרתי בחשיבות של חברות לעבודה העצמאית ובחשיבות של זמן עם עצמי ועם הבנות, ותוך כדי כל אלו, פתאום הופיעה הצעה מעניינת… לפעמים צריך לנקות את הראש, להירגע ולנוח כדי לפנות מקום לדברים הטובים.

אז שנה טובה לכולכן, תודה שאתן קוראות ועוקבות. כיף לי להיות כאן ויש לי כל כך הרבה תוכניות לשנה הקרובה, אבל מבטיחה גם לעצור ולנוח, לשאוף אויר, להסתכל קצת מסביב ואז להמשיך.

ממני באהבה,

מיס מנדלה

***מכירים את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…