סיפור על ספרים, מסמרים וציפור אחת

אחד הדברים שלמדתי על עולם הבלוגים ממש בהתחלה היה על שיתוף פעולה. לא זוכרת איפה בדיוק שמעתי על שיתופי פעולה לראשונה אך אני זוכרת שבאותו רגע התחילו לרוץ לי בראש כל מיני רעיונות. המחשבה שלכולנו גם מטרות משותפות הוסיפה מנה גדושה של אופטימיות למחשבות שלי. כששגרת היום היא בעיקר עבודה עצמאית מול המחשב או היצירה, שיתופי פעולה הם כמו זריקות מרץ בצורת פגישות עבודה עם נשים מוערכות או פרוייקטים משותפים עם נשים יצירתיות, ששוברות את השגרה ופותחות הזדמנויות חדשות.

הכל התחיל מאננס

ההיכרות שלי עם קרן פרגו החלה מאננס. כן, הכרנו בעקיפין לפני כן במעצמת הפייסבוק, שם שיתפתי את פינת העבודה שלה, אבל נוצר בינינו קשר בעקבות חיבתינו לאננס. שלה מצוייר על גבי דפים מספרים ישנים ושלי רקום על נייר עם חוטי רקמה. בעקבות החיבה לאננס הגיעה שיחת טלפון, פגישה קצרה (מידי) ופרוייקט. ואת כל זה תגלו כאן בהמשך.

לפני הכל, תכירו את קרן….

היא מתגוררת בקיבוץ מעין צבי, בוגרת המכון הטכנולוגי חולון, שם למדה עיצוב תעשייתי ואמנות.
בנוסף, למדה גם אופנה ותדמיתנות ועסקה בזה כ-12 שנים. בעבר עסקה קצת בהום סטיילינג, אבל בעיקר בעיצוב וטקסטיל. היה לה עסק לעיצוב תיקים בשם "גברת מה את מסתכלת" והיא השתתפתה בבוטיק המעצבים בדיזינגוף סנטר באופן קבוע ופעמיים בשנה בשוק המעצבים הגדול.

ש': איפה היה מרכז הכובד של העבודה שלך – האם עבדת במשרד, בבית, בדרכים?

ת': תמיד היה לי סטודיו/חדר חומרים/מחסן מכיוון שידעתי שאזדקק לאחד כזה כדי ליצור. גם בתקופות שעבדתי בהן כשכירה (באל-על) יצרתי ועיצבתי כעיסוק צדדי, אבל כבר אז הבנתי שתמיד אצטרך "חדר משלי".
ש': תספרי קצת על הסטודיו שבו את עובדת ויוצרת

ת': הסטודיו שלי נמצא בנשקיה הישנה בקיבוץ, רוקנתי אותה מנשקים משנת תרפפ"ו (נמסרו לצבא, לא לדאוג) ואלונקות. כשמו כן הוא: "הסטודיו בנשקיה" מעין צבי. הוא קטן ואינטימי ואני נהנית מכל רגע בו.

ש': איך הגעת להתעסקות עם הספרים?

ת': תמיד התגעגעתי לשדה האמנות ומשהו גרם לי לחזור: מצאתי ספר מפורק של טשרניחובסקי, זרוק ליד הפח, לקחתי אותו כי היה צפוי לרדת גשם והרגשתי שכדאי להציל אותו אף על פי שהוא לא יכול לשבת על מדף כשרוב דפיו תלושים. מכיוון שאני באה מעולם של טקסטיל ועיצוב תעשייתי רציתי לתפור את הדפים, ליצור מהם גופי תאורה, אך הדפים ישנים ומתפוררים ולא עומדים בעומס המחט. במקביל זיהיתי שהקסם שלהם עומד בפני עצמו, וכדאי להציג אותם כמו שהם, להדגיש את הטקסטים והאיורים המיוחדים. מאז, בשבילי הקיבוץ אני אוספת ספרים עזובים, מצהיבים, מתפוררים, מפורקים, שהודפסו בארץ או הובאו לכאן מהגולה, עם הקדשה מרגשת לעולים האמיצים ומגלה בכל פעם מחדש סיפור שלם של משפחה, של אומה, באותה ערימה.

ש': בהרבה מעבודותייך מופיעות ציפורים. למה בחרת דווקא בנושא הזה?

ת': מצאתי המון מגדירי ציפורים ישנים ואני נהנית להסתכל בהם ולשאוב מהם השראה ובנוסף, אני חברה בפייסבוק בקבוצות של צלמי ציפורים בהן יש צילומים מרהיבים שתמיד עושים לי חשק לצייר.
אני אוהבת לחבר להם בני זוג- שזה אלמנט מומלץ גם עפ"י הפנג שוואי.

ש': יש עוד אנשים יצירתיים בבית?

הבכורה שלי אוהבת לבקר בסטודיו, להמליץ, להעיר ולפרגן. באתי מבית יצירתי, אמא שלי לימדה אמייל וקרמיקה ויש לי סבתא סופר-דופר יצירתית שידעה לעשות הכל: לרקום, לתפור, לאהוב ולבשל.

ש': למה השילוב של המסמרים והחוטים? 

ת': אז ככה, הספרים שנזרקים הם סימן לקידמה, מאז המצאת האינטרנט ירד הצורך בהם, לצד הספרים נזרקות גם מגירות, אני אוספת רק מגירות עץ של פעם, גם הן מסמלות מסורת קפדנית של נגרות איכותית, שגם היא פסה מן העולם. השינוי הגלובלי- שמייתר את הצורך בספרים, מייתר את ה"צורך" בנגרות-קראפט איכותית, ומכאן התחברתי גם אל מלאכות ישנות כמו רקמה, סריגה ובמקרה שלך- המסמרים והחוטים.

כשקרן העלתה את הרעיון לפרוייקט משותף מאוד שמחתי. אני אוהבת את היצירתיות שבה – שאותה יצא לי להכיר רק מפוסטים בפייסבוק, והרעיון לשלב את היצירה של שתינו נשמע מצויין. סוף סוף הצלחנו לדבר בטלפון ואחרי שלמדנו קצת אחת על השניה הוחלט על פרוייקט שישלב את הציורים של קרן על גבי דפי ספרים ישנים ואת העבודה עם מסמרים וחוטים שלי.

איך מתחילים?

לאחר שיחתנו ניסיתי לחשוב איך אשלב את המסמרים והחוטים ביצירתה, כך שהתוצאה הסופית תהיה שילוב מעניין של שתי הטכניקות, שנותן ביטוי גם לכל אחת בנפרד. אבל רק אחרי שהיא סיימה את חלקה והביאה אלי את הציור המוכן על גבי דפי הספרים הישנים, רק אז התחלתי לתכנן וגם לדמיין לאיזה כיוון יתקדם הפרוייקט.

דבר ראשון – המסמרים. בזמן האחרון השתמשתי הרבה במסמרי פלדה שחורים. ניתן למצוא אותם באורכים קצרים וזה מתאים למשטחים שאני עובדת עליהם. המשטח של קרן היה עבה יותר וגם מעץ מלא וכך לא הייתי מוגבלת באורך המסמרים. כדי להשתלב במראה המיושן של דפי הספרים התחדשתי במלאי עצום של מסמרים כסופים לא מושלמים, שנראים אפילו טיפה משומשים.

דבר שני – במה להתמקד. התלבטתי. אפשר להוסיף לציור אין סוף מסמרים. אבל בחרתי להתמקד בכנף ולהבליט אותה משאר הציור. אחרי שהתחלתי בעבודה, הסתכלתי על הציור ועל הפריטים שעל דפי הספרים הישנים והחלטתי להדגיש כמה מהם, וזאת באמצעות עיגול העשוי כולו מסמרים (שעם הוספת החוטים יהפוך באופן לא מתוכנן למנדלה). לאורך כל העבודה על הפרוייקט השתדלתי לא לקבע את המחשבה על רעיון מסויים אלא לנסות לתת למחשבות לזרום ולהתאים את התוצאה אליהן. התוצאה הסופית הייתה עירוב של תיכנון ודינמיות ולימדה אותי שאפשר ואפילו כדאי לחרוג מהמסגרת שקבעתי לעצמי, בלי לחשוש מהתוצאה.

דבר שלישי – הצבעים. כשהגיע השלב לבחור את הצבעים, פתאום מאוד רציתי שיהיו לפני לפחות עוד שניים שלושה ציורים של קרן, כדי שאוכל לעשות כל אחד מהם יחיד ומיוחד בצבעים אחרים. לבסוף בחרתי בגוונים שאני תמיד אוהבת – סגול וכחול. עם ההתקדמות בהעברת החוטים החלטתי להוסיף גם גוונים ירוקים/צהובים ובסוף גם נגיעה אחרונה של אדום במקור הציפור, וכך גם בשלב הזה בחרתי לא להצמד לתכנון אלא לאפשר לעצמי ולפרוייקט לקחת אותי למקומות אחרים.

להנות ממה שאתה עושה

אני לא יודעת מה אתם חושבים על בילוי בדפיקת מסמרים, אך תרשו לי לספר לכם, שלא הייתם מאמינים כמה זה מהנה ומרגיע. ככל שאני מכינה יותר פריטים בטכניקה הזו, אני מוצאת את עצמי שוקעת בפעולת הפטיש, עובדת בצורה מאוד אוטומטית של שליפת מסמר מצנצנת המסמרים האינסופית ונעיצתו (בקצב שגם אני מופתעת ממנו כל פעם מחדש), ומאפשרת לעצמי להפליג במחשבות על כל מיני תוכניות עתידיות על פרוייקטים מעניינים, מוצרים חדשים ופוסטים שאני חושבת לכתוב. וגם על תכנון של הלוגיסטיקה שמצפה לי עם חזרת הילדים הביתה.

קצת יותר מ-300 מסמרים עד שאני מגיעה לשלב הצבעים, ולאט לאט הציפור מקבלת צבע וגם אופי והופכת למה שהייתה אמורה להיות – פרוייקט מקסים ומשותף, אולי אחד מרבים. אני מבינה עכשיו יותר טוב את כוחו של שיתוף הפעולה, שפותח בפניך עולמות חדשים ונותן הזדמנות להכניס לחייך אנשים חדשים. מעוניינים בתמונה? פרטים נוספים לקראת סוף הפוסט.

ועד שאני וקרן ניפגש שוב, אני בטוחה שאתם רוצים לדעת עליה עוד פרטים, אז הינה כמה עובדות יצירתיות:

ש': תספרי על פרויקט מעניין שעשית

ציירתי עבור זוג שהביא לי ספרים ישנים מדירת הסבים שנפטרו, הם רצו ליצור המשכיות ולתת חיים חדשים לספרים עתיקים מפורקים וקרועים, שכבר לא ישבו על המדף. תהליך ההדבקה על הקנווס משמר את הדף המתפורר.

ש': ספר מיוחד באוסף הספרים שלך

יש לי ספרים בני מאה שנה, מהוצאה לאור מברלין בשמות עבריים כגון : KEDEM וכו'. מצאתי די הרבה כאלו ששם ההוצאה עברי והכותב/ת יהודי/ה. מעורר מחשבה על מצב התרבות בברלין אז ועל מה עלה בגורל ההוצאה.

ש': תספרי על פרויקט שהיית רוצה לעשות

אני מציירת לרוב במפגש אישי ואינטימי לאנשים פרטיים, אך מעניין אותי לצייר עבור חברה גדולה או מפעל, ליצור עבורם עבודה שיש לה רובד נוסף ברקע, אפילו רישום הלוגו שלהם בעבודת יד יכולה להיות מרגשת על מצע היסטורי של המקום.

ש': איזו יוצרת את אוהבת?

הציירת נירה בן חור, אמנית מופשט ופיגורטיבי שמדייקת בבחירת הצבעים, אני תמיד נהנית לראות עבודות שלה.

ש': מה הפריט האהוב עליך?

הפריט האהוב עלי זו המגירה האהובה עלי, הדפים מספר של ביאליק שמצאתי ללא כריכה כך שאנני יודעת את שנת ההוצאה לאור, אך לפי הגלופות ששימשו בהדפסה אני מנחשת שהוא בן יותר ממאה שנה, כל דף אוצר.

 

ש': מה עוד יש על הקירות בבית שלך?

אני אספנית גובלנים, מעריצה את הסבלנות של הרוקמות ונהנת להסתכל על זה בכל פעם מחדש.

ש': ולסיום – חלום שיש לך?

כמו כולם, טיול מסביב לעולם. אמן. לא? (אני מצטרפת)

מחפשים פריט מיוחד לקירות הבית?

מאז שסיימתי, ניצבת התמונה באחד מחדרי הבית שלי ומחכה לפוסט הזה, בו תכירו אותה, ואולי היא תגיע לקיר של אחד הקוראים. למעוניינים לרכוש את התמונה, מחירה הוא 600 ש"ח וניתן לפנות אלי לקבלת פרטים נוספים.

אפשר לקרוא עוד ולהכיר את קרן כאן. ולהתרשם מהתיקים שעיצבה בעבר כאן.

תודה שאתם קוראים ומגיבים ונשתמע בקרוב,

מיס מנדלה

***מכירים את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…