בסופו של דבר, החופש ניצח. והוא התחיל בשינה עמוקה של בוקר.
השגרה היומיומית שלנו מלאה ועמוסה. עבודה, סידורים, חוגים, איסופים, פיזורים ולוגיסטיקות נוספות שכולן חלק מהחיים השוטפים בתא המשפחתי. ברוב השנים מאז סיימתי ללמוד הייתי שכירה, ובשנים בהן הייתי שכירה וגם אמא חוויתי חופשים גדולים שהם סידור אחד גדול. המשרות בהן עבדתי לא באמת הבחינו בין חופש לשגרה וכך גם בחופשים מצאתי את עצמי לעיתים בדרך הביתה לקראת החושך. בהתחלה זה לא הפריע לי, מכורה לעבודה שכמותי, כי גם ככה הייתי מחוברת באינפוזיה למחשב שלי (ובבוא הזמן גם לטלפון), ובודקת אם לא התמוטט העולם האקסלי בחצי שעה שבה הייתי באוטו בדרך הביתה.
לאט לאט, הבנות גדלו. השעות המעטות של אחה"צ כבר לא הספיקו להן, וגם לא לי. אז עכשיו אני עובדת מהבית. מחלקת את הזמן המועט בין כל המשימות של הבית והעבודה כל יום מחדש.
אבל באנו לכאן לדבר על חופש. ובחופש הזה היה לנו בעיקר חופש. חופש לא לעשות כלום. לא התרחקנו הרבה מהבית, לא ביקרנו באטרקציות מומלצות ולא היינו חיות מוזיאונים. כן היינו הרבה בבית, בבריכה, קצת בים ובסוף קצת בחו"ל. התייחסתי אליו כהזדמנות חד פעמית ולא לקחתי אותו כמובן מאליו. כי אולי בשנה הבאה אהיה במקום אחר, ולא אוכל לקחת את הפסק זמן הזה.
ממש ביום שהוא התחיל סיימתי פרוייקט של הכנת הלוגו של קרן שביט עם חוטים ומסמרים. מהרגע שהתחלתי אותו עבדתי במרץ גם כדי לסיים עד פתיחת החנות של קרן וגם לסיים לפני תחילת החופש הגדול. שני הדברים הללו קרו באותו יום, ה-30.6 ועמדתי במשימה.
אחד הדברים הכי כיפיים בחודש יולי הוא כמובן בריכה ריקה בימי חול. כבר כמה שנים שאנחנו מנויים בבריכה הכיפית במושב בית יהושע ומשתדלים להצדיק אותו… לא האמנתי שזה יקרה, אבל השנה אפילו הצלחתי לשבת ולקרוא שם ספר.
עוד פעילות מהנה ביותר הייתה רביצה בחוף מכמורת. למרות שתכננתי לא מעט פעמים, לא הצלחתי להגיע אליו עד החופש, ולהתנסות במה שנקרא 'לא לעשות כלום שעתיים'. כמות הפעמים המועטה שאני מגיעה לים יכולה להטעות אבל האמת היא שאני אוהבת אותו, את הים. לא באה לשם כדי לשחות, ולא, אני אפילו לא קרובה לכתיבת משפט שהמילה סאפ נמצאת בתוכו, אבל אין יותר מרגיע מלשבת מול הגלים. ביקורים תכופים יותר בים בהחלט נמצאים בווישליסט שלי לשנה הקרובה.
אמנם 24 שעות בלבד מכל החופש הזה, אבל התנדבות לבשל במחנה קיץ של הצופים היא בהחלט חוויה מוצלחת. ואל תדמיינו אותי בטיגונים, אני בעניין של חיתוך ירקות כבר שנה שנייה. ואל תגידו שאני מנסה לחוות את הצופים דרך הילדים, אני יודעת את זה בעצמי וכבר מתכננת להגיע גם בשנים הקרובות.
החום היה תירוץ להישאר קרובים לבית ולמזגן, או לפחות לבריכה, אז נרשם רק טיול אחד קצר לצפון וכל הרשימות של טיולים שכדאי לעשות עם הילדים יצטרכו לחכות לשנה הבאה. האם גם אצלכן התארגנות הבוקר לטיולים נמשכת שלוש שעות? נקודה לשיפור.
בין כל הפעילויות האלו פתאום שמתי לב שלא נותר מספיק זמן ליצירה, מזל שהתכוננתי לכך עם קייטנת יצירה שתוכננה מראש לתחילת אוגוסט, וענתה על כל צרכי היצירה שלנו ויותר. בקייטנה עבדנו קשה ולא נחנו לרגע מהיצירה, דפקנו מסמרים, השחלנו חוטים, גזרנו, והדבקנו כל היום (טוב, רק עד הצהרים). למרות שרשמתי לי את הרעיונות ליצירה כבר מראש הכל היה הרבה יותר דינמי והתוצרים היו מעט שונים מהמתוכנן, אבל גם אני יצאתי מהקייטנה עם רעיונות חדשים, ואני מחכה ליישם אותם בקרוב.
היו גם סרטים, וחברים ומסיבות פיג'מות, ובסוף, החופש המשפחתי, הבייחדנס של כולנו, כולל מי שהיה בעבודה כל הזמן הזה ומי ששיחק בחול בגן, טיול של שבועיים באיזור היער השחור בגרמניה. שבועיים של שקט בנוף ירוק, תערובת של שדות תירס (הצטלמנו) ויקבים (הצטלמנו גם שם), של מסלולים ומפלים עם רכבות הרים, של עיירות ציוריות וחנויות מזכרות. כמות התמונות האינסופית שצילמנו בהחלט מצדיקה פוסט בנושא.
אני לא מרגישה שהחופש נותן לי מוטיבציה פתאומית להתחיל את השנה החדשה ולהמשיך בכיוונים שכבר התחלתי, המוטיבציה הייתה ונשארה אבל נתתי לה קצת חופש כדי שלא תעלם. בין לבין עשיתי קצת רשימות, כתבתי פוסטים ורעיונות לפוסטים במחברת ייעודית, ביקשתי הצעות מחיר וגם שלחתי. התחלתי לחשוב על פרוייקטים עתידיים ושיתופי פעולה וגם ביליתי יום אחד על סט צילומים כיפי.
אז אם יש את האפשרות בחיינו העצמאיים לקחת הפסקה קטנה, אל תוותרו על זה. על הזמן המשותף עם כל מי שאוהבים. אני לא צובעת כאן את כל הרגעים בוורוד, בסופו של דבר מדובר פה עם חודשיים שלמים, אבל אם הייתי צריכה לבחור, הייתי עושה את אותם הדברים שוב. ואולי הולכת יותר לים.
אז שתהיה שנה מצויינת לכולן, כל אחת בדרכה. שתוכניות יצאו לפועל על הצד הטוב ביותר, שרעיונות חדשים יצוצו אחרי החגים כי תכל'ס, עד אז אנחנו עדיין בסוג של חופש…
אשמח לדעת איך ביליתן את הקיץ ואיך היה השילוב בין עבודה כעצמאיות וחופשה עם ילדים אצלכן 🙂
תודה שאתם קוראים ומגיבים ונשתמע בקרוב,
מיס מנדלה
***מכירים את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…
אחד הפוסטים האותנטיים שלך.
איי לייק איט!
אוהבת את הכתיבה בגובה העיניים! מקסים 🙂
איזה כיף לקרוא פוסט קצת שונה בבלוג שלך.. מאוד נהנתי!
תודה 🙂 אני עדיין מתקשה בפוסטים האישיים יותר אבל מידי פעם לא מוותרת לעצמי
תודה ליאת, אני שמחה שאהבת את הפוסט, ומעריכה את תגובותייך לאורך כל הדרך 🙂
תודה קרן!
אני מרגישה שכל פוסט נוגע בדרך כלשהיא בפינת העבודה שלי, גם אם זה מדבר על התרחקות ממנה 🙂
מקסים ומעורר מחשבה!
תודה רבה 🙂