מותר לחלום על פינות של אחרות

מכורה לשנות השמונים, אוהבת נוסטלגיה, יש לה רעיונות שיאחדו את המשפחה או יגרמו לכן להזיל דמעה. איך לא שמעתי עליה קודם? כבר סיפרתי כאן בעבר על החיבה שלי להיכרויות דרך הפייסבוק ומה ערכן בעיניי.  אז במקרה של נעמה אורבך מדובר ממש במקריות. אני חושבת שאני לא היחידה שקראה את הפוסט שנעמה כתבה על סבתא שלה, ועצרה לרגע ואמרה – וואו!

אחרי שאמרתי וואו

נכנסתי לבלוג, שנכיר. טוב היא עוד לא הכירה אותי כי הייתי אחת מכל כך הרבה נשים שהגיבו ושיתפו את הפוסט הנפלא שכתבה. אבל אני מהמתמידות. המשכתי להתעדכן ולהתפעל מהכתיבה שלה ומהנושאים שבחרה להביא לבלוג. לקרוא על העיתון 'אחותי ואני' ועל המשחקים המשפחתיים, ללמוד שאפשר לסדר את החדר עם הילדים בכיף (לא יישמתי עדיין). שאלתי בעדינות על פינת עבודה. התלהבתי מהמוצרים המקסימים שנעמה מכינה. עד לפה החלק שלי.

ונעמה? היא לא שלחה פינת עבודה. אבל גם פה, אני מהמתמידות וגם מהסבלניות. ואומרים ששני אלו משתלמים בסופו של דבר.

והינה לאט לאט התחילה להתהוות פינת העבודה של נעמה ואנחנו, נעמה ואני כותבות שני פוסטים על כך במקביל!

מחשבות על פינה

יש פינות שאני מחכה להן. אני יודעת שהן בתהליך התפתחות ועוד לא מוכנות. התהליך הזה לוקח לפעמים קצת זמן כי עבודה שוטפת ופינה מסודרת לא תמיד הולכות יד ביד. כשחיכיתי לפינה של נעמה ניסיתי לחשוב איך היא תראה. מהיכרות עם הבלוג של נעמה וגם פגישה לא מספיק ארוכה או אינטימית איתה, דמיינתי איך הסיפורים שלה תופסים כל אחד מקום קטן בפינה. אולי תמונה ששימשה אותה באחד הפוסטים תהיה תלויה על הקיר? אולי קופסת א-ב קטנה ומקסימה תהיה מפוזרת על השולחן? אני בטוחה שכל המגירות שלה יהיו מלאות באוספים נפלאים של ניירות וכרטיסים שמזכירים לי את הילדות שלי ושל כולנו.

הפינה שלה תהיה אחת ויחידה, והיא תהיה צירוף של כל אותם דברים שנעמה אוהבת והם חלק ממנה. כל פריט שיגיע לשם פשוט חייב להיות חלק מהפינה.

נעמה היא מעצבת גרפית, בעלת סטודיו 'נעמה מגשימת מתנות' לעיצוב מתנות מיוחדות בהתאמה אישית, ובעלת הבלוג 'סימני דרך' שבו היא כותבת על הורות יצירתית, משפחתיות, נוסטלגיה, עיצוב והשראה, ומספרת על מתנות מיוחדות שהיא יוצרת לאנשים הקרובים לה או ללקוחותיה. בת זוג של אורי ויחד הם הורים לשני בנים חמודים בני 7.5 ו-4.5, עליהם היא מנסה כל מיני רעיונות שיש לה לבלוג. לפעמים זה מצליח, ולפעמים ממש לא. בכל מקרה הם אוהבים להיות מעורבים במתנות שהיא מכינה, והכי אוהבים לשייף חותמות עץ ולהחליק אותן! נעמה אוהבת לתת להם משימות ולספר להם למי מיועדת כל מתנה. את היום שלה היא אוהבת להתחיל עם קפה (חברה טובה זה בונוס משובח), ובסוף היום חייבת לקרוא ספר כדי להירדם. ליד המיטה שלה תמצאו ערימה של ספרי נוער וילדים, והם לא שייכים לילדיה.

הפינה מוכנה

פינת עבודה מסמלת עבור כל אחת משהו אחר. יש מי שהפינה היא המקום השקט או הפרקטי שבו היא עובדת. יש מי שהפינה היא מקום מעוצב ומוקפד שהסדר בה נשמר לארוך כל היום. ויש עוד כל כך הרבה, ככה זה כשמדובר במשהו שבקלות יכול להפוך למקום הכי אישי.

הסתכלתי על התמונות שנעמה שלחה לי, תמונות של הפינה, מוכנה שתכירו אותה ותאהבו אותה. וכל מה שחשבתי שיהיה בה, חיכה שם – על השולחן ועל הקירות וגם במגירות.

אני רוצה שתכירו את הפינה הזו יותר טוב. ונעמה הסכימה לספר עליה…

שלושה דברים על הפינה

'אני אוהבת להיות מוקפת בתמונות וחפצים אהובים וחובבת נוסטלגיה, אז אפשר לומר שהסגנון של הפינה קצת נוסטלגי, חמים ונעים בגלל כל החפצים, ואולי קצת עמוס. הדברים שסביבי נותנים לי השראה ואני יכולה לבהות פתאום באחת התמונות שתלויות, להיזכר במשהו ולחשוב על רעיון לפוסט חדש.'

'הפינה שלי היא בחדר העבודה שלי. כל החדר הוא הפינה שלי והדבר הכי טוב בו זה שיש לו דלת. בדירה הקודמת שלנו עבדתי בחצי חדר שהיה פתוח לסלון, בלי דלת, ובן זוגי חלק איתי שולחן. בשלב מסוים זה היה די סיוט, לא היה מקום לכלום. הייתי ממש זקוקה לחדר משלי, פיזית ומטאפורית. כשעברנו בית, מבחינתי שיא השיאים היה הדלת של החדר שלי. עד היום אני נהנית מהעובדה שהילדים שלי יכולים להיות למטה עם אבא ואני יכולה להגיד "אמא עובדת!", לסגור את הדלת ולהמשיך בשלי. תענוג. יש כמובן גם ימים שהילדים שלי נהנים גם הם מפינת העבודה שלי. שניהם אוהבים מאוד לעבוד לצידי. משהו בחלל הזה, בחפצים ובאוספים שלי פשוט מושך אותם. הרצפה מלאה לרוב בגזרי ניירות, טושים מפוזרים וניירות מותחלים. הדרך הכי טובה לגרום להם לעבוד בריכוז לידי זה להכין להם משרד קטן וזמני משל עצמם. להכניס לקופסה ציוד משרדי, דבק, מספרים, פנקס, עפרונות – ולתת להם להתחיל בעבודה. במקרה של הילדים שלי זה יהפוך בדרך כלל למשרד לחקר דינוזאורים או למשרד בלשי כלשהו.'

'הייתי רוצה להוסיף לפינה רשת מתכת מקסימה, שאפשר לתלות עליה דברים ולהחליף אותם מדי פעם. זה מושלם בשביל מישהי כמוני, שאוהבת שתלויים סביבה המון דברים אבל שונאת את המאמץ והדיוק שכרוכים בתליית תמונות ודפיקת מסמרים. ובכלל – אני תמיד אוהבת להוסיף חפצים קטנים וחומרי משרד יפים למגירת אביזרי הצילום שלי.'

שלושה דברים על חפצים

'כשהייתי ילדה היה לי ולאחותי שולחן ציור ענק והמון מגירות מתחתיו. אני חושבת שהרהיט הגדול הזה שידר לי שליצור זה דבר חשוב ומוערך בבית שלנו, ובאמת הייתי ילדה שכל הזמן מציירת ויוצרת. החוויה של ישיבה מול שולחן גדול ובעל עומק, כזה שנוח לפרוש עליו נייר גדול, ויש עליו מקום לכל הטושים והגירים, שהכל נוח ונגיש, נחרטה לי בגוף, וכשיצרתי חלל עבודה היה לי ברור שאני רוצה פלטת עץ ענקית על רגלי "חמורים".  אני חייבת שיהיה לי הרבה מקום לדברים שסביבי. המכשירים הבסיסיים בעבודה שלי הם כמובן המחשב, הסורק והמצלמה שלי. מעבר לזה חשוב לי שהחפצים שאני אוהבת יהיו סביבי. מזכרות מהחיים, תמונות משפחתיות, עבודות שהכנתי. הזיכרונות השונים ותחושת ההצטברות של החפצים והתמונות נותנים לי תחושת חמימות והנאה.'

'המגירות שלי מלאות באביזרים וחומרים שונים שאספתי במשך השנים ומשמשים אותי בצילומי המוצרים שלי או בצילומים לבלוג. הרבה ניירות שנשארו לי ממתנות שהכנתי. מחברות, יומנים ישנים, המון מזכרות מהילדות ומהתיכון. דברים מפעם מעוררים בי השראה ורצון ליצור איתם משהו חדש.'

'יש כמה פריטים שמצאנו בבוידעם של חמותי שאני מאוד אוהבת. מזוודה ישנה של אל על עם אוסף המפיות שלה מילדות (כתבתי על זה פוסט) ואת מכונת הכתיבה הירקרקה שגם אותה מצאנו בבוידעם.'

שלושה דברים על שגרה

'אני עובדת בין 9 לארבע בערך, ולפעמים גם בערב יושבת בה, לקרוא בלוגים, לחפש השראה ולהכין את היום הבא. לפינה שלי יש דלת למרפסת קטנה שבה אני עושה עבודות יותר מלכלכות כמו דבק ספריי. ואם אני צריכה לצלם זה קורה בדרך כלל בחצר שלנו, כך שהעבודה שלי מתרכזת בפינה הזו אבל מתפרשת על כל הבית. האתגר הגדול בעבודה מהבית זה להתעלם בעקביות מהמדיח והכביסה שנערמת. אני משתדלת.'

'השינויים בפינה הם מעטים. כאמור, אני שונאת לתלות תמונות, וכשאני כבר עושה את זה, רוב הסיכויים שלא יהיו שינויים על הקירות במשך חודשים ארוכים… מה שכן משתנה בגלים זו מידת הבלגן. בדרך כלל הוא הולך ומצטבר עד שאי אפשר יותר ואני נתקפת באמוק עד שכל החדר מסודר.'

'הזמן שלי מתחלק בין שעות שקטות, שבהן אני כותבת, קוראת, חושבת ומעצבת, לבין זמנים שבהם אני עושה דברים שהם בעלי אופי יותר טכני, ואז אני אוהבת לשמוע פודקאסטים, ראיונות עם אנשים, את טל ברמן ואביעד קיסוס או סתם מוזיקה ביו טיוב.'

פינת קריאה

לפני קצת יותר משבוע סיפרתי לכן שאני רוצה להתמיד בקריאת פוסטים ולמצוא זמן בשגרת היומיום העמוסה, וגם לספר לכן על פוסטים שכדאי לקרוא. אז היכרנו כאן את נעמה, ואת הבלוג שלה, ואני מצרפת לכן את ההמלצות שלי לחמישה פוסטים נפלאים מתוך הבלוג. הבחירה לא פשוטה, כי כדאי לקרוא הכל, אבל הינה:

תשע נכדות לובשות את הבגדים של סבתא – 
איך אפשר בלי הפוסט הזה, הפוסט שבעצם הכיר לי את נעמה ואת הבלוג שלה?

לחגוג את אחותי: מתנה מיוחדת במינה – 
פוסט מדהים על מתנה נפלאה שכולנו, כן כולנו רוצות לקבל והוא ישר נתן לי רעיון…

יש לך את זה ביותר נוסטלגי– 
פוסט על הילדות של כולנו שמלאה באוספים

סיפורו של שולחן שיעורי הבית – 
פוסט על יצירת מקום אישי ומיוחד עטוף בנוסטלגיה האישית של נעמה

אוצר מכתבי אהבה לילד שלנו – 
פוסט שאני רוצה ליישם מיום ההולדת הבא אצלינו

רוצים להכיר את נעמה?

מוזמנים להכיר אותה בפייסבוק וגם להיכנס לדף העסקי שלה, בו תוכלו להתרשם מהמתנות שהיא מעצבת.

*כל התמונות בפוסט צולמו ע"י נעמה

לכבוד יום ההולדת הראשון של הבלוג של נעמה, היא מזמינה את הקוראות שלה לפוסט עם סיור צילומי בסטודיו. מוזמנות להיכנס לבלוג שלה ולראות תמונות נוספות של הסטודיו ופינת העבודה.

תודה שאתן קוראות, תודה על התגובות כאן בבלוג ובכלל, בזכותכן אני כל הזמן עסוקה במחשבות ובעשייה וגם בהיכרויות חדשות…

נשתמע בקרוב,
מיס מנדלה

***מכירים את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…