מתי בפעם האחרונה נתתן בית חם למגירת עץ מלא עזובה שמצאתן בפינת הגיזום? או הפכתן חתיכת בד או עץ ישנה למזכרת או לפריט שמקשט איזה מדף? יש ימים שאני עוברת ברחובות הסמוכים לביתי ומקווה שאוצר קטן יפול לידי. זה יכול להיות שק עם כסף (רצוי לא מטמון שהיה קבור באדמה מימי התורכים) אבל יש סיכוי גבוה יותר שזו תהיה מגירה ישנה, שבדמיוני תהפוך מיד לספריה קטנה או מגש מעוצב.
אז בינתיים יש לי רעיונות ויש לי מגירות. וזהו
אולי כבר שיתפתי אתכן בעבר בעובדה שאני מתלהבת טבעית. כן, ממש. אם אני רואה משהו שאני אוהבת, אני לא שומרת על פוקר פייס, וישר משתפת את מי שאחראי לדבר. בזמן האחרון הוספתי לזה פיצ'ר חדש – אני גם מצלמת. כל כך הרבה עד שמישהו שאל אותי כבר אם אני מצלמת כדי להכין כזה בבית. הוא כנראה לא מתלהב טבעי…
לפני כחודשיים, ביקרתי ביריד האביב של נתנאלה. זה בהחלט מקום עם פוטנציאל גבוה למתלהבות טבעיות. בשבילי הירידים הם הזדמנות נפלאה. לשופינג, כן, אבל לא רק. הזדמנות לפגוש פנים אל פנים נשים שהכרתי בדרך המסורתית (פייסבוק) וגם לגלות מוצרים חדשים שלא הכרתי.
הפעם אני והמצלמה עשינו מחקר קטן, איך אפשר לתת חיים חדשים לפריטים ישנים, שאפשר לשלוף אותם מהבוידעם ולהפוך אותם למה שנרצה. יפה זה בטוח יהיה.
חדש, חדיש ובעיקר מחודש
יש לזה שם. Upcycling. מיחדוש. מיחדוש הוא התהליך של הפיכת חומרי פסולת או מוצרים חסרי שימוש למוצרים או חומרים חדשים בעלי ערך סביבתי גבוה יותר. המונח הוטבע לראשונה בשנת 1994, כך סיפרה לי מיכל ויטל. מיכל היא יזמית עיצוב, מרצה, וכותבת ב- Upcyclish ולפעמים גם ב-xnet. בנוסף, היא גם מובילה סיורי עיצוב בארץ ובהולנד.
מה עוד למדתי על מיחדוש ממיכל?
המיחדוש בצמיחה – כמות המוצרים הרבים שאנחנו קונים וזורקים הולכת וגדלה ומכאן שהפסולת גדלה ולכן אנחנו רואים ביטויים הולכים וגוברים של מיחדוש. כמובן שגם הרשתות החברתיות כמו פינטרסט ואתרים כמו איקאה האקרס עוזרים להפצת הרעיונות.
מיחדוש ותנועת ההאטה – תנועות האטה הן קונטרה לקצב המהיר שאנו חווים בחיים והן באות לידי ביטוי במזון שאנחנו אוכלים, אופנה, מוצרי צריכה וקוסמטיקה. בין אם זה ממניעים אידאולוגיים, כלכליים או כתרבות פנאי חדשה הרבה מאוד אנשים מעדיפים לקנות פחות ולעשות יותר ואז הם ממחדשים – מוצאים דברים זרוקים וישנים ברחוב והופכים אותם לפריטי עיצוב שימושיים לבית כמו למשל מגירות שהופכות למדפים, דלת ארון ושולחן ישן שהופכים לספסל ועוד.
המיחדוש הוא טרנד – קשת של אנשים משתפת פעולה עם טרנד המיחדוש: מעצבים, אדריכלים ואמנים. הרבה אמנים עושים שימוש במיחדוש גם אם לא מציינים זאת או מודעים לכך. יוצרים לא בהכרח עושים זאת מתוך אג׳נדה סביבתית אלא פשוט כי שפע הפסולת מעורר אותם וזמין עבורם, ולאו דווקא בגלל קשר לנושא הסביבתי. בישראל, אולי יותר ממקמות אחרים יש קשר ישיר בין מיחדוש ואמנות כי יש קווי דמיון לסגנון בתולדות האמנות הישראלי שנקרא ״דלות החומר״.
הקסם במיחדוש – הקסם בעיניה של מיכל נוצר מהחיבור בין הישן לחדש. ככל שהקונטרסט גדול יותר נוצר משהו חדיש וקסום יותר.
המיחדוש נכנס הביתה – באופן טבעי גם הבית של מיכל אט אט מתמלא בפריטים ממוחדשים שרכשה או מיחדשה בעצמה, כמו למשל גופי תאורה של ראם איל מ-Oryx, מסגרת שולחן כתיבה ישן שמצאה והוסיפה לה משטח עבודה שנחתך ממדף איקאה ישן ועוד.
הטקסטיל של פעם – אבל אחר
אם רק היינו שומרים את כל הבדים מפעם, כמה קסם יש בהם! כמה דברים יכלנו ליצור לעצמינו, שישלבו עיצוב ונוסטלגיה. אנחנו ממהרים להעביר הלאה, וזה טוב, אבל כדאי תמיד לשמור משהו בצד, למזכרת.
ויש מי שכן שומר, ובעיקר אוסף…
אחת הנשים שאותה פגשתי (לא לראשונה) ביריד האחרון של נתנאלה היא מיטל סיון-שני. מיטל היא מעצבת טקסטיל בוגרת שנקר, אספנית ואוצרת של פריטי וינטג' מקוריים, מעצבת פריטי לייף סטייל ועוסקת בעיצוב פנים וסטיילינג. היא מאוהבת בעולם הטקסטיל, מכורה לעבודות יד, משוגעת על וינטג' ובעלת המותג וינטג'byנדוניה.



כשאתה עוסק בנוסטלגיה, היצירה היא פשוט חלק ממך, אז הינה כמה דברים שמיטל סיפרה:
הדרך: "התחלתי את דרכי כמעצבת טקסטיל בתעשיה בארץ. בתחילת הדרך העסק שלי היה מיועד לכלות – ליקטתי אוסף שמלות כלה וינטג' מקוריות יחד עם אביזרים משלימים ומכרתי אותם. עם הזמן התחלתי לעצב גם נדוניה של ממש מחומרי הגלם שצברתי כגון חופות והינומות מבדי וינטג', כריות, מפות עד שלמעשה דייקתי את העסק למה שהוא היום – וינטג'byנדוניה שמבחינתי אומר, הגשה של פריטי וינטג' מקוריים דרך העיניים שלי לקהל של היום או בעצם שילוב של חומרי גלם ישנים ליצירת פריט שמתאים לימינו."
מלקטת: "את החומרים אני אוספת בשלל מקומות – בעיקר בשווקים בארץ ובחו"ל, זוהי אחת המשימות שאני אוהבת במיוחד 🙂 כל פריט וכל פיסת בד מחכים אצלי בארון הנדוניה עד שיגיע תורם להפוך למשהו חדש…"
הקסם: "בחומרי הגלם בהם אני משתמשת, שהם וינטג' מקורי, אני מוצאת איכויות, ירידה לפרטים, גימור ועבודת יד שכמעט ולא ניתן למצוא בימינו. אני חושבת שהייחוד בפריטים שאני מעצבת הוא בשילובים שאני עושה בין החומרים/ הבדים/ המוצרים. משתדלת לגוון בקולקציות עם שילובים פחות טרנדיים ויותר על זמניים כאלה שיהיה כיף להוריש כנדוניה. השימוש בחומרי גלם וינטג' ישנים מכתיב למעשה את גודל הקולקציות ולעיתים את המוצרים עצמם. רוב הקולקציות הינן מוגבלות ביותר בכמות ולעיתים מורכבות מפריטים של one of a kind. אני אישית מאוד אוהבת שיש לי פריט ייחודי בבית ולא כמו לכולם."
חלום: "יש לי קולקציית פרגודים שאני חולמת עליה כבר הרבה זמן… כל דבר בעיתו."
שאריות של עצים – אבל עם נשמה
בשנייה שראיתי את הבתים המופלאים של שגיתא, עצרתי ושלפתי מצלמה. תיעדתי אותם מכל הכיוונים. בתים קסומים! צבעוניים ומיוחדים כולם עשויים משאריות עץ ומסמרים בשילובים מיוחדים. דרך העדשה של המצלמה ממש הרגשתי שאני מרחפת לי לאיזה חוף מרוחק ואוספת שאריות (באירלנד אם אתם שואלים) של עצים ומנסה לנחש מאיפה נסחפו לחוף.
הקסם הזה הוא מעשה ידיהם של שגית ויואב, נשואים בבית ובעבודה. הסטודיו שלהם ממוקם באחת מהשכונות היפות והוותיקות של המושבה הציורית כרכור ובעברו שימש המבנה כבית הקפה הראשון של כרכור ולאחר מכן הפך למכוורת דבש.
סיימתי לצלם, חזרתי למציאות ולהזדמנות להכיר את שגית:
הסטודיו: "כיום זהו בית המלאכה שלנו – בית לחידוש רהיטים, עיצוב ואמנות המשלב רעיון, איכות וסטייל עם דגש על שימוש בחמרים טבעיים וממוחזרים. יש בו גלריה למכירת רהיטי וינטאג' אותם אנחנו מחדשים, ופרטי עיצוב ואמנות היחודיים לנו – כולם על טהרת המחזור, וגם בית מלאכה לשיפוץ וחידוש רהיטים שמביאים לקוחות, מכיסא ועד פרוייקטים גדולים כמו מטבחים. בתהליך היצירה ישנה חלוקת תפקידים מובהקת ביננו. יואב על המשור, הסכינים, הפטישים ואני על הגימור. אני מכנה את השלב הזה שלב האיפור…"
הדרך: "מאז שאני זוכרת את עצמי אספתי רהיטים ישנים והישמשתי אותם. החברות תמיד צחקו שאני נכנסת לחנויות חמרי בניין יותר מחנויות בגדים. יום אחד אזרתי אומץ ונכנסתי לסטודיו ידוע בתחום וביקשתי עבודה. האהבה הלכה וגברה ולימים התחלתי לעבוד מהבית, והסטודיו הגיע במשך השנים. בן זוגי, יואב ,הצטרף ומאז זהו עסק משפחתי לכל דבר."
מלקטת: את הפריטים אנו מלקטים בטיולים שלנו, בשווקים וגם ממפני תכולות שמגיעים אלי, פותחים את מרכולתם בפני ואז אני מפליגה לי למחוזות רחוקים… את המוצרים שאנו מייצרים אנו בונים משאריות עצים, קרשי בניין, משטחים ועצי סחף שנפלטו מהים. מכל טיול ושיטוט חוזרים עם אוצרות ושום דבר לא מושלך לפח – יואב הוא אספן "וסדרן". הכל ממתין במקומו לרגע שייעשו בו שימוש."
הקסם: "המחשבה שאנו 'מפיחים חיים' ברהיטים שנבנו פעם מרוממת את ליבי, קודם כל בגלל שאני מאוד מחוברת לסגנון הישן, לפריטים עם סיפור ורגש סנטימנטלי וכמובן הרעיון שהפריטים לא נזרקים. אנו בהחלט חושבים שיש 'קסם' בכל הקשור במיחזור. כאילו 'לחומר' יש נשמה וזכרון מהחיים הקודמים שלו. אחד המוצרים אהובים שלנו הוא הבתים שאנו מייצרים. נעים מאוד לראות ולשמוע את תגובותיהם השונות של אנשים כשהם נעמדים מולם. על שפתיו של כל אחד נמתח חיוך רחב ואת רואה כי הם מפליגים רחוק רחוק במחשבותיהם. לעיתים תגובה שכזו נעימה עוד יותר מאקט המכירה."
חלום: "יואב הוא החולם מבין שנינו. חלומות אצלו יש בשפע. כל כמה זמן הוא מתלבש על חומר אחר ולומד אותו. ואני? אני נסחפת אחריו."
בית: "הבית שלנו הוא כרטיס הביקור שלנו. גם אוסף הרהיטים וגם הכל מעשה ידינו. פעם נכנס לביתנו זוג לקוחות שסיים שיפוץ בו היינו שותפים לעשיה. אמר הבעל לאשתו :'זהו, שרון, לא נכנסים יותר ל -ikea'."
עבודה יומיומית – אבל ממכרת
גלי מאור פרידמן היא מעצבת ונגרית, בעלת המותג 'גלי אהבה ממבט ראשון' – סטודיו לעיצוב וייצור פריטים מעץ. נשואה לניל, מעצב פנים ונגר, אמא של תמרה וליה.
אין יריד שבו אני לא עוברת ומלטפת את העבודות של גלי המוכשרת. תמונות קטנות וגדולות בעיצוב מקסים, עם רעיונות מקוריים, שנותנים לעץ חיים חדשים וממש ממש פוטוגניים. תמיד יש אצלה משהו חדש ומיוחד, חוץ מהחיוך שלה שתמיד נשאר… 🙂
עשיתי כמה סיבובים, אבל רק מאוחר יותר בדקתי קצת יותר לעומק מי היא גלי:
הסטודיו: "בסטודיו אני מעצבת ומייצרת בעבודת יד, מוצרים המשלבים עץ ממוחזר ומקיימת בו סדנאות. תהליך היצירה שלי מתחיל תמיד ברגע של 'הארה' שבו נולד רעיון למוצר, נולד משהו חדש. לפעמים באמצע הלילה, לפעמים תוך כדי שיחה עם ניל, אין לזה חוקים. את הרעיון אני מיד כותבת במחברת שצמודה אלי ומכילה רעיונות, סקיצות ומחשבות על קולקצייה חדשה. אחת לכמה זמן אני משתפת את ניל ברעיונות ויחד אנחנו חושבים איך להפוך אותם למוצרים ולהפיח בהם חיים."
הדרך: "נולדתי וגדלתי במושב, שמהווה עבורי מקור השראה ליצירה שלי. היצירה שלי משלבת המון איורים מעולם הטבע והחי, איורי וינטג' בוטניים עם ניחוח נוסטלגי ויחד עם זאת חשוב לי שהעיצוב יהיה עדכני. אל היצירה הזאת הגעתי כשחיפשתי מתנה לאמא שלי ליום הולדתה ונזכרתי בטכניקה של 'העברת תמונה על עץ' שלמדתי במסגרת לימודי עיצוב גרפי. אחרי המון שעות של ניסוי וטעייה יצרתי לאמא שלי תמונה ששילבה רצפת עץ מפירוק. התגובות היו נלהבות ואני התמכרתי לטכניקה, איתה אני עובדת כל יום בסטודיו ואותה אני מלמדת בסדנאות."
מלקטת: "החומרים מגיעים מתוך הנגרייה המשפחתית שלנו "בונה החלומות" אותה מנהל ניל בעלי. אנחנו לא זורקים בנגרייה שאריות עץ! אני משתמשת בעץ הממוחזר מתוך הנגרייה וגם בעץ ממוחזר המגיע מרחבי העולם, מפירוק אסמים ומבנים ישנים, רצפות דק, אדני רכבת וכו'. בכל פעם שמגיע משלוח אנחנו הולכים יחד, ניל ואני, לבחור את פיסות העץ שאנחנו הכי אוהבים ומהם יוצרים מוצרים חדשים."
הקסם: "החיפוש הזה מרגש אותנו כל פעם מחדש ומהווה השראה לעוד ועוד יצירות. אני אוהבת מאוד את רעיון המיחזור, את הרעיון שתמונה או מגש עץ שלי מורכב מפיסות עץ שיש להן 'עבר, 'סיפור', שהיו פעם חלק ממבנה או בית שפורק ובמקום להיזרק לפח קיבלו חיים חדשים אצלנו. רב האנשים רוצים לשמוע סיפורים על פיסות העץ הממוחזר, להבין מה הן היו ומאיפה הגיעו."
בית: "כשאחי וגיסתי שיפצו את הבית של סבתא שלי, הכנו להם למטבח מדפים מארגז הרוח הישן שהורידו מהבית. כל פריט כזה הוא פריט מלא נוסלטגיה ואופי, אי אפשר לקנות אותו בחנות ואין עוד אחד כמוהו כי מדובר על מוצר שהוא one of a kind ."
איפה אנחנו פוגשים את המחזור
ספר: Recycled homes / Mark & Sally Bailey ספר חובה לאוהבי המיחזור, זוג מעצבים יוצרים ואספנים, פועלם מהווה השראה עבורנו – שגית
חלל: המסעדה של Piet Hien Eek במתחם העיצוב הענק שלו באינדהובן שבהולנד – מיכל
אומן: לובקה לב צלם ואומן שמשלב בעבודות שלו מיחזור של חומרים מגוונים – גלי
האם אתן אוהבות פריטים ממוחזרים? יש לכן בבית אוצר שנרכש מאחת מהנשים כאן או מישהי אחרת? ספרו לי…
***מכירים את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…
מתה על מיחדוש! ליקטת אוסף מופלא ואני מאד אשמח ללקט ממנו פריטים לעצמי. יותר מדי דברים נכנסו מכאן ל WISH LIST שלי…
תודה דלית! תמיד כיף שיהיו לנו בבית דברים עם סיפור…