מעולם לא הייתי באפריקה. כל מה שאני יודעת על היבשת העצומה הזו מבוסס בחלקו על תמונות של אחרים ופריימים שנחרטו בזיכרון שלי מהסרט 'זיכרונות מאפריקה'. חגית ניר גרופר חיה שם שמונה שנים. וכשחזרה לישראל, לפני כשנה, הביאה איתה לארץ קצת מאפריקה. חגית היא הבעלים של 'קננה – חיבוק מהסוואנה', מותג ייחודי המציע פריטי אופנה ואמנות, המיוצרים בעבודת יד על ידי נשים וגברים מקומיים באפריקה.
מאז שובה לארץ חגית עובדת באוניברסיטת תל אביב בחצי משרה ומתגוררת עם בעלה ושלושת ילדיה בצור יגאל, שם נמצא כיום גם הסטודיו של 'קננה' שהוא חצי המשרה השני והאהוב שלה.
הבריחה לאפריקה
לפרק של אפריקה בחייה של חגית קדמו לימודי הנדסאות תוכנה ולימודי חינוך עם תעודת הוראה במתמטיקה ומדעי המחשב על מנת לשלב בין תחום המחשבים לעבודה עם אנשים.
השנים לפני המעבר לאפריקה אותו מכנה חגית 'הבריחה לאפריקה' היו לא פשוטות. בגיל 28, אמא צעירה לילדה בת שנתיים, חלתה חגית בסרטן השד ובמשך תשעה חודשים הייתה בשגרת טיפולים וניתוחים, תשעה חודשים של ערפול חושים כשהתמיכה של משפחתה מחזקת אותה לאורך כל הדרך. תקופה מאוד לא פשוטה שכן גם אמה הייתה חולה באותו הזמן. בתום התקופה הזו, הייתה שמחה גדולה במיוחד כשהרתה וילדה את בתה השנייה עדי.
חמש שנים אחרי, בגיל 33, התעורר בה רצון עז לשינוי. שנתיים קודם לכן נפטרה אמה, וחגית רצתה לעשות שינוי בחיים. נוצרה הזדמנות כשארז בעלה – שעסק בניהול ולוגיסטיקה – מצא עבודה באנגולה בחברה שעסקה בהפצת תוצרת חקלאית מקומית.
וזהו – המשפחה עזבה לאנגולה עם שתי ילדות קטנות. אנגולה היא מדינה על חופה המערבי של אפריקה, מדינה עשירה בנפט אך לגמרי לא מפותחת. במהלך שהותם למדו להנות ממה שיש ואת העולם המערבי השאירו לחופשים. לאחר ארבע שנים עשו הפסקה של שנה בארץ, שם נולד בנם הקטן, אך הגעגועים לאפריקה הכתיבו את הדרך.
ארז מצא עבודה בסולל בונה בקניה והם חזרו לאפריקה, הפעם עם 3 ילדים. במהלך השהות בקניה עבדה חגית בשגרירות ישראל.
אפריקה?
חלום: "ממש לא, אפריקה לא הייתה אפילו בגדר אופציה לטיול."
אנשים: "במהלך השהות שלנו באנגולה וקניה עבדתי, והיום יום שלי היה בחברת אנשים מקומיים. הנועם והשלווה של האנשים הפליאו אותי. אלו אנשים שמתמודדים עם מלחמת הישרדות יום יומית, ולמרות זאת חלקם לרגע לא שוכחים דרך ארץ. לא אשכח את האנשים המקומיים שהיו קרובים אלי ואל ילדיי. חוסר השפע של תרבות המערב הקסים אותי וגיליתי שאפשר גם אחרת."
קהילה: "הנחיתה ישר מחברת אותך עם המוכר – הקהילה הישראלית. אבל מהר מאוד התחברתי לאנשים מקומיים וזרים שחיו שם ואני שמחה שיש לי כיום חברות בכל העולם – אוסטרליה, פקיסטן, ברזיל ,הודו ועוד.
אתגרים: "חיים במדינה לא מערבית, לא תיירותית – עד היום אנחנו נזכרים בגלידה הראשונה שהגיעה למקום או בית קולנוע הראשון שנפתח שם. היו לי לא מעט געגועים לדברים שהייתי רגילה אליהם וגם אתגרים בשל הפערים בין מדינה באפריקה למדינה מערבית. אבל הפשטות הזו גם מצאה חן בעיניי. אהבתי את השקט והשלווה, אהבתי ליהנות ממה שיש שם אבל גם להגיע לחופשות ולטרוף את העולם המערבי. הרבה אנשים ששומעים על החוויה ישר צפה בהם תחושת הפחד מהיבשת. אך אני חייבת להודות שלעיתים רחוקות הייתי מטרידה את עצמי בתחושות האלה, הרגשתי מאוד בטוחה וחזקה במקום בו הייתי."
חוויות: "טיילנו המון ביבשת. נמיביה, דרום אפריקה, זימבבווה ומאוריציוס הם רק חלק מהמקומות. טסנו מעל מפלי ויקטוריה וזו הייתה חוויה מדהימה. עשינו גם המון טיולי ספארי. הנסיעה בנוף המשגע הזה בחיפוש אחרי חיות היא מסוג הדברים שמסעירים ומרגיעים כאחד, ותמיד רוצים עוד. פנצ'ר בספארי אגב, לא מומלץ במיוחד אם כמה מאות מטרים משם נחה להקת אריות."
ואז מגיע השינוי
לאחר חופשת קיץ בישראל החליטה שי – בתה הבכורה של חגית – שאת לימודי התיכון היא רוצה להתחיל בישראל. שי חזרה לארץ לבדה והתגוררה אצל סבא וסבתא שלה כחצי שנה. במהלך התקופה הזו של הקושי להיות מרוחקת מבתה, הבינה חגית שמהקושי שלה תמיד צומח הפרח שמושך אותה החוצה. היא הבינה שהיא צריכה לחזור לישראל ולהביא את אפריקה איתה.
ייעוד: "טיילנו המון ביבשת והכרתי אנשים מקסימים. עבדתי עם מקומיים מדהימים והחלטתי שזה הייעוד שלי. להביא את אפריקה לישראל. זו שליחות שהפכה למסע אישי. במרץ 2016 חזרנו, וילדתי את 'קננה'."
הרעיון: "בכל מקום שבו הייתי – אם זו נסיעה לטיול מחוץ לעיר או סתם בשולי הדרך נתקלתי בפריטים למכירה שאהבתי. המכירה הייתה בחנויות, בזארים לפני החגים, מכירות של עמותות שונות ועוד. כל פריט הייתי מכניסה לביתי או מביאה מתנה, כל פריט הוא חיבור טבעי ואהבה אמיתית לאפריקה."
ההתחלה: "המנטליות השונה לרגע לא הטרידה אותי. המנטליות השונה היא זו שגרמה לי לרצות ולהתחיל. עלו לא מעט שאלות לאורך הדרך – האם אני באמת 'אשת עסקים'? האם יש לי את הכישורים המתאימים? מה עושים קודם? הסתובבתי הרבה ומצאתי את אנשי הקשר לפריטים שאהבתי, נסעתי ונפגשתי עם האנשים הרלוונטיים והתחלתי… התקשורת הייתה באנגלית וזה היה מצוין. הכל התנהל עם הרבה סבלנות ובאווירה טובה. באפריקה לזמן יש חוקים משלו, אין את המרוץ של העולם המערבי. חשוב לשמור על התנהלות וסגנון דיבור נעימים ולעשות את הדברים בנימוס ובכבוד מול האמן או הספק. כשמדובר על עבודת יד, ההספק הוא אחר וגם תפיסת הזמן שונה."
יוצאים לדרך: "הכל התחיל מהבובות הסרוגות, ולכן הלוגו של קננה הוא ג'ירפה סרוגה."
המוצרים: "המוצרים מיוצרים על ידי אמנים מקומיים, כמעט הכל בעבודת יד. הבובות נסרגות ביד מכותנה אורגנית, האקססוריז לבית מעץ ואמייל – מנגרים ומעטרים אותם ביד, הסלים מעלי עץ הדקל נשזרים ביד, התכשיטים מחימר מורכבים חרוז אחר חרוז בעבודת יד. ואני תמיד מחפשת ומביאה עוד דברים מיוחדים מהיבשת."
גאוות מקומיים: "האפריקאים מתרגשים מאוד כשהם שומעים שהפריטים עושים 'עלייה' לישראל."
ייחודיות: "אלו מוצרים שרובם מיוצרים לפי עיצוב או תכנון שלי, בעיקר התכשיטים, שהם קולקציות שבהן אני בוחרת את הצבעים והצורה של התכשיט הסופי."
סיפור: "באזור חקלאי הנקרא נג'ורו ישנה קבוצה של נשים שמתאספת יום יום מהכפרים הקרובים. הן שוטפות וצובעות את הכותנה והצמר שמגיעים מחוות מכל רחבי קנייה. לאחר מכן הן מתחילות לסרוג. הזמן הממוצע של יצירת בובה אחת הוא כ-7 ימים מתחילת התהליך. הקבוצה החלה עם כ-12 נשים והיום הן מונות כ-300 סורגות. הן סורגות באהבה, מגיעות לפעמים עם התינוקות הקטנים שלהן לעבודה. כל אישה חותמת את שמה על התג שמחובר לבובה אותה היא סרגה. היה לי חשוב להדפיס תגים בעברית ולהעביר לנשים שייחתמו. ברור שזה מצריך התארגנות לא פשוטה, אבל זה היה נראה לי טבעי כל כך. ההתרגשות של אותן סורגות מהידיעה שהבובות אותן סרגו מגיעות לידי ילד/ה או מבוגר בישראל, ארץ הקודש שווה כל מאמץ!"
צעדים קטנים, עבודה קשה, ומבט קדימה
לא מאחורי הקמת כל עסק קטן ישנו סיפור. לפעמים זו החלטה שנובעת משיקולים מעשיים בלבד. אבל גם כשיש סיפור, כשיש חלום שמתגשם, עבודה רבה עוד לפנינו.
נשים יזמיות: "אני מאוד מעריכה עסקים של נשים, מעריכה נשים שפועלות מתוך תשוקה, יודעות לשמור על הגינות ויודעות גם לפרגן. נשים עוצמתיות, מגשימות, מרתקות ומלאות אנרגיות, נשים שעושות ועושות ולא נחות לרגע, נשים שהתחילו עסק מתוך אמונה ואהבה טהורה למה שהוא מייצג ומחוברות למסר/לפריטים של העסק. נחתתי אחרי שנים שלא הייתי בישראל והייתי מנותקת ממה שקורה בתחום העיצוב כאן. התחלתי להיפגש עם נשים בעלות עסקים במכירות שונות ולהכיר. אחת מהנשים שמהווה דוגמא עבורי כאשת קריירה מדהימה, דוחפת ועם תשובות לשאלות היא נתנאלה (נתנאלה כחלון לוי, יזמית מוערכת ובעלת החנות נתנאלה.קום – חומרי יצירה ומוזה), אותה גם יצא לי לפגוש לא מזמן."
קושי: "את הקשיים האפריקאים אני מקבלת בסבלנות, בכל זאת למדתי לנשום. ומעבודה קשה אני לא מפחדת. אבל אני חסרת סבלנות בנוגע לתוצאה, אני רוצה לפרוץ ולפזר את כל היופי הזה ולפעמים נעזרת בקורסים של מט"י, מעוף ,עצות מנשים אחרות. אך לעתים התוצאה היא לא מה שציפיתי אבל אני בדרך הנכונה ויודעת שמכל דבר לומדים משהו. יש עוד מה ללמוד ויש עוד את מי להכיר אבל אני יודעת שהדרך תוביל אותי למטרה ואז אשמח לעזור לנשים בתחילת הדרך."
עבודה מהבית: "את הסטודיו עיצבתי עם בעלי. הוא לוקח חלק פעיל גם בניהול העסק השוטף, בעיקר בנושאים של יבוא וגם עזרה לוגיסטית. כל המשפחה ממשיכה לחוות את אפריקה דרך קננה."
נסיעות: "העסק מתנהל בעיקר מהבית אבל יש גם נסיעות לאפריקה. אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני חייבת לנסוע לשם יותר, אני אוהבת לפגוש ולראות את התהליך והאנשים מקרוב. זו חוויה אמיתית."
תכניות: "אני יודעת שיש מקום ליופי האפריקאי כחלק מהעיצוב המקומי ואני רוצה לחשוף את הציבור אל היופי הזה, ע"י השתתפויות בירידים, מכירות שונות והפצה בחנויות. אני מחפשת כל הזמן הזדמנויות חדשות להתפתחות, אם באמצעות שיתופי פעולה עם מעצבי פנים/מעצבי אופנה או רשתות המתמחות בעיצוב הבית, השתתפויות בהפקות ועוד. אני מאוד רוצה לתת ביטוי רחב יותר לתכשיטים שלי, גם כחלק מקולקציות של מעצבות אופנה מובילות ובהמשך הדרך אני רואה חנות מדהימה עם קונספט אפריקאי ועם כל היופי שיש ליבשת הנפלאה הזו להציע בעיצוב פנים ועיצוב אופנה. לצבעוניות של אפריקה בהחלט יש מקום כחלק מהעיצוב המקומי."
חשיפה: "לשמחתי הסלים והבובות של 'קננה' כבר הופיעו בגלריות שונות ובשת"פ עם מעצבות, וקננה זכתה לחשיפה במספר מקומות ברשת. בשוק עם מגוון אפשרויות רחב החשיפה היא מאוד חשובה ואני שמה דגש על כך ועובדת כל הזמן כדי לחשוף עוד ועוד אנשים, מעצבים וגורמים שונים למוצרים של קננה, ובמקביל יש גם את החשיפה מפה לאוזן, המבוססת על המלצות ואהבה של אנשים למוצרים. אני חולמת שמי שרוצה אפריקה ישר יחשוב על קננה."
תגובות: "רב התגובות מרגשות אותי. אנשים שנחשפים למוצרים, קונים פריטים של קננה וכל כך אוהבים את הייחודיות שלהם. אני לא מעט שומעת תגובות של 'וואו משהו חדש, איזה מרענן'. אנשים רואים שזו עבודת יד יוצאת דופן ואני תמיד מספרת את הסיפור שלי על החיים שלי במשך שמונה שנים ביבשת. אני אוהבת להשתתף בירידים ובמכירות, לפרוש את אפריקה על השולחן, לשמוע תגובות ולספר את הסיפור של חיי ושל העסק."
להיות עצמאית: "להיות עצמאית זה לוותר על סופי שבוע וזה גם 'לנדב' את כל בני הבית לעזרה. זה לסחוב, לחשוב, להזיע אבל בעיקר להאמין. כשזה בא מהקישקע זה שם את הפחדים בצד וצומח בעוד מילימטר. אני עדיין לא נהנית מספיק מחיי עצמאות כיום כי אני גם עובדת בחצי משרה בת"א, עבודה שמרגישה כמו משרה מלאה ומסביב יש גם כל הלוגיסטיקה שקשורה ליום יום בבית. הנחיתה בארץ לא הייתה קלה ואני עובדת קשה כדי להגשים את החלום האמיתי שלי – עובדת ומפנטזת."
"החיבור לאפריקה ואהבת העשייה הם חלק ממני"
אז חגית עובדת קשה ואוהבת את העבודה. יש לה חלומות ורצון להצליח ולהביא את אפריקה לכמה שיותר בתים. אבל לא רק כמוצרים. מאחורי המוצרים של 'קננה' יש אנשים שעובדים עבודה קשה ולפעמים מייגעת, כדי לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם כשכל מוצר מקבל תשומת לב אישית. האנשים האלו היו הסביבה שבה היא חיה במשך שמונה שנים, ועדיין נמצאת בלב שלה גם כשהיא כבר פה. ולכן שאתם רוכשים קננה אתם מכניסים לחדר, לבית וללב סיפור ולא רק פריט עיצוב.
תודה חגית שסיפרת לי את הסיפור שלך ושבחרת לשתף אותו עם קוראות המגזין!
מוזמנות להכיר את חגית ואת קננה ואולי להתחדש לקראת החגים…
*צילום: קננה
***מכירות את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…
איזה מותג מקסים עם סיפור מרתק! הסלים האלה! והבובות הסרוגות שלוקח שבוע שלם לסרוג! זה כל כך הרבה יותר משמעותי בעיני מלקנות משהו שיוצר במפעל בסין. תודה על ההכרות.
תודה נעמה!
הסיפור שלה מרתק והמוצרים מיוחדים 🙂
תמיד רציתי לבקר באפריקה. פשוט מקסים
נהניתי להכיר את חגית ואת המוצרים המיוחדים שלה. אחלה פוסט. רוצה עוד כאלו….
איך אני אוהבת סיפורים של נשים. מהעולם. תודה שהכרת לי את.חגית ואת המותג הזה. יש הרבה יותר משמעות בעיצובים כשיודעים את הסיפור מאחורי זה והידיעה כי הכסף מגיע לנשים מוכשרות באפריקה שבאמת צריכות אותו ולא לחברת ענק שרק עושה העתק שכפל.
סיפור מקסים! יכולה רק לתאר לעצמי כמה קשה לנחות כאן אחרי שנים באפריקה ואת הרצון להביא לכאן את החוויה, להמשיך אותה ולשתף בה אחרים. המוצרים מקסימים והמחשבה שיש מאחורי כל בובה סרוגה כזו ידיים של אישה שסרגה אותם במשך שבוע מפיחה משמעות אחרת במוצר. בהצלחה לחגית
תודה דלית!
הסיפור של חגית וקננה מקסים וכל התהליך של יצירת המוצרים מאוד מיוחד ואישי