יום אחד אני מבטיחה לעצמי שאקנה חוט בניין ואנסה לצלול אל היופי האינסופי שביצירה עם חומר הגלם הפשוט הזה. אבל בינתיים, אני אקח אתכן לסיור במקום שבו החוט הזה זוכה להיות חלק מיצירה יום יומית, הסטודיו של קובי סיבוני. הסיור הויזואלי יכיר לכן פינות ומוצרים בסטודיו כולל שולחן עבודה שהקסים אותי ממש, והסיפור של קובי רק יגרום לכן להצפין לקיבוץ לוחמי הגטאות.
ש': תספר קצת על עצמך ועל הצד היצירתי שבך
ת': אני בן 35, (1982) נשוי ליעל בן אהרונס – בת קיבוץ לוחמי הגטאות. אנו מתגוררים בקיבוץ. אני אוהב ליצור ולעצב מאז שהייתי ילד קטן. אני זוכר את עצמי מסדר את הספרים על הספרייה בחדר שלי לפי גודל וצבע עוד לפני שידעתי לקרוא. מאז ומתמיד אהבתי לבנות קומפוזיציות ולחבר בין צבע, צורה, גודל ועוד.
ש': קצת על הטכניקה של יצירה בחוט ברזל
ת': דרך היצירה שלי בחוט הברזל היא ידנית ללא כל שימוש בחום, הלחמה או ריתוך. את כל החיבורים בפסלים אני מבצע בעזרת פלאייר, קאטר ועם אצבעותיי. זה גורם חשוב בתפיסה שלי. כאשר אני יוצר בחוט, אני חושב על היצירה הבסיסית ביותר ומנסה להגיע לתוצאה מורכבת ובעלת מספר רבדים. בין אם בתלת ממד ובין אם דו ממד. אני קורא לשפה העיצובית שאני מפתח: "קו מחבר קו" (MACHBAR). היצירה מורכבת מחומר גלם אחד – חוט הברזל, אבל אותו החומר הוא גם המחבר וגם הקו ביצירה. בשפה זו נוצרים צמתים של קו מלופף המחזיק קו אחר וכן הלאה וכן הלאה עד שנוצרת יצירה שלמה העומדת בפני עצמה. בחלק מיצירותיי אני משלב חלקי פלסטיק אותם אני אוסף כבר מילדות. הם מוסיפים צבע והומור לעבודות.
ש': קצת על הדרך שעברת:
ת': היצירה שלי בחוט החלה כשהייתי בבית הספר היסודי. יום אחד אבי הביא הביתה סליל של חוט נחושת דק ואני מיד התחלתי לשחק איתו וליצור ממנו דמויות קטנות של חיות, בני אדם ועוד. החוט היה דק ועדין לכן היצירה בו הייתה מעט מוגבלת אך התאימה לי בזמנו.
המשכתי לעבוד עם חוט הנחושת במשך מספר שנים עד שבשלב מסוים כשהייתי בבית הספר התיכון, נחשפתי לחוט הברזל שאיתו אני עובד עד היום. החוט הוא בעובי של מילימטר אחד פחות או יותר, הוא די חזק ויציב. ברגע שהתחלתי לעבוד איתו מיד הרגשתי שנפתח בפני עולם חדש של יצירה. הרגשתי שאין גבול ליכולות היצירה בו ושאוכל בעצם ליצור כמעט כל מה שיעלה בראשי.
לאחר שירותי הצבאי עבדתי בנמל חיפה בתור מאבטח. בתקופה זאת פיתחתי מאוד את השפה העיצובית והאמנותית שלי. התרכזתי ביצירת דמויות תלת ממדיות העשויות מחוט ברזל, חוטי נחושת, חלקי פלסטיק עץ ומתכת שמצאתי על הרציפים, בחוף הים וביום יום. לאחר תקופה מסוימת שבה עבדתי בנמל, אחותי וגיסי רשמו אותי ל"בצלאל" למחלקה לעיצוב תעשייתי.
למדתי בבצלאל בין השנים 2007 – 2011 ובשנים מרתקות אלו רכשתי כלים רבים שבהם אני משתמש עד היום. במהלך הלימודים המשכתי להתפתח גם בנושא היצירה בחוט הברזל. בשנה הרביעית ללימודיי עבדתי על פרויקט הגמר שלי: "חלקים מהים". הפרויקט כלל סדרה של מכשירי רדיו טרנזיסטור, מכוניות על שלט רחוק, מסכות אפריקאיות ועוד פריטים שהמכנה המשותף שלהם הוא השילוב בין טכניקת הכיפוף הידנית שלי לבין שימוש בחלקי פלסטיק עזובים.
בסוף שנת 2011 פתחתי את הסטודיו שלי בקיבוץ לוחמי הגטאות וכיום אני עוסק בעיקר בהשתתפות בתערוכות בארץ ובעולם, מכירה בגלריות ובאופן פרטי והמשך מחקר צורני וחומרי של חוט הברזל והקו שאותו אני לומד ובוחן מדי יום.
ש': קצת מידע על החלל בסטודיו
ת': הסטודיו מכיל בתוכו הן את חלל התצוגה והן את חלל היצירה כשהם משולבים זה בזה. חלק מהיצירות תלויות על הקירות ומהתקרה וחלקן מוצבות על סטנדים ושולחנות ברחבי הסטודיו .שולחן העבודה שלי ממוקם במרכז החלל כדי שאוכל לנוע בחופשיות סביבו כשאני יוצר פסלים גדולים יותר. החלל השתנה והתעצב עם השנים לפי צרכיי, בעיקר הוצאתי רהיטים וחפצים שחסמו את הזרימה בסטודיו. החלל משתנה מיום ליום ומביקור לביקור. אני נתקל במשפטים כמו: "בפעם הקודמת זה נראה שונה." ממבקרים שהיו אצלי וחזרו, בשל העובדה שפסלים נמכרים, אחרים יוצאים לתערוכות, או חוזרים מהן. כל פעם הסטודיו נראה קצת אחרת.
ש': מה אתה הכי אוהב בסטודיו?
ת': אני מאוד אוהב את התאורה החמה בסטודיו שכאשר אני מדליק אותה הפסלים התלת ממדיים מטילים את צילם על הקירות. בחלק הפנימי של הסטודיו ישנו "אגף ההיסטוריה" שבו אני מציג פסלים מתחילת דרכי. הוא כולל פריטים מתקופת הילדות שלי, הצבא ומתקופת העבודה שלי בנמל חיפה. אני אוהב את העבודות הללו כי הן נוצרו מהבטן, ללא רצון לספק משהו או מישהו. הן ראשוניות ובעלות קצוות מחוספסים, יש בהן אוטנטיות ותום.
ש': מה הפריט שכל אדם יצירתי צריך שיהיה בסטודיו שלו?
ת': לדעתי כל אדם צריך שיהיו לו יצירות מכל שלבי חייו כדי שיוכל להשוות ולהתייחס לקו היצירה הכרונולוגי שלו. יצירות קדומות יותר יכולות גם להראות את כיוון ההתפתחות למבקרים המזדמנים לסטודיו. ישנם הרבה מקרים שמבקרים מתעניינים דווקא ביצירות הישנות יותר.
פריט נוסף הוא כמובן מחשב שמעבר לתפקידיו הברורים – כל יוצר וצרכיו, הוא מהווה חלון לעולם החיצון. בעזרת המחשב אני נשאר מעודכן בחידושים בעולם היצירה המקומי והעולמי כאחד.
ש': האם סטודיו השתנה לאורך הזמן?
ת': עם הזמן הסטודיו השתנה והפך מחלל יצירה בלבד לחלל שיכול להכיל מספר הולך וגדל של מבקרים וכך נוח יותר להציג את העבודות לקבוצות ויחידים המבקרים בסטודיו. אני רואה בביקורים ערך חשוב מאוד כיוצר. המפגש עם אנשים חשוב בעיני שכן כל אדם רואה את הדברים מזווית שונה. אני אוהב לשמוע ממקור ראשון מהו הרושם שעבודותיי יוצרות אצל האנשים ומה הם חושבים עליהן. אני קורא לזה : "חשיבות המבקרים והמבקרים בסטודיו". מכל מבקר/ת בסטודיו אני לומד ומתעניין לשמוע את דעתו על היצירות. למשל אדריכל יכול להתייחס לקונסטרוקציות השלדיות הנמצאות ברחבי הסטודיו. פסיכולוג יכול להתייחס לפן האנושי-רגשי של עבודותיי ועוד. (אני מספר מתוך מפגשים שהתרחשו בסטודיו שלי).
ש': מה היית משנה או מוסיף לסטודיו?
ת': הייתי רוצה להגדיל את שטח הסטודיו על מנת שיהיה עוד מקום לכל יצירה המוצגת בו. הייתי שמח אם היה לי יותר ספייס בין יצירה ליצירה. וכמובן שיהיה עוד מקום ליצירות חדשות. אני מגלה שכשהסטודיו צפוף ומלא ביצירות, קשה לי מעט יותר ליצור ולהוסיף עוד עבודות חדשות לחלל.
ש': כמה שעות אתה מבלה בו?
ת': ביום רגיל אני מבלה בין 8 ל-10 שעות מדי יום בסטודיו. ישנם ימים שאני עובד הרבה שעות ברציפות ואז אני לוקח לי הפסקה – אני יוצא אל השדות הקרובים לסטודיו, מרחק של כשתי דקות הליכה, מביט בנוף, נושם אוויר וחוזר לסטודיו. לעומת זאת יש ימים שאני מבלה מחוץ לסטודיו בפגישות או נסיעות.
ש': תספר קצת על סדר היום בסטודיו
ת': אני מתחיל כל יום ביצירה בחוט… אפילו במשהו פשוט וקטן, משום שאני רוצה להרגיש את החומר בבוקר. להרגיש שכבר בניתי משהו פיסי היום. זה קורה בכל יום, גם אם מדובר ביום של פגישות או עבודה מול המחשב. יש לי יצירות קטנות, דו ממדיות שאני תמיד דואג שיהיו בסטודיו, אותן אני עושה לרוב בבקרים או ממש בסוף היום. לאחר מכן אני בודק מה הוא הדבר הכי חשוב לעשייה ביום זה, בין אם עבודה על פריט לתערוכה מסוימת, או פריט מוזמן עבור לקוח. ישנם ימים שבהם אני פשוט מצייר או עושה מחקר צורני כדי להגיע לפריטים חדשים, לרוב אלו ימים שבהם ישנה אנרגיה גבוהה בסטודיו ורוח של התחדשות…
ש': פרוייקט מרגש או מעניין שעשית לאחרונה
ת': "מיקום חדש" – תערוכה קבוצתית, (מאי 2017) הוצגה במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים. אוצר: אלון רזגור, עוזרת אוצר: טליא ינובר. בתערוכה הצגתי את הסדרה: "פיליגראן 2017. זוהי סדרה של אובייקטים פיסוליים תלת ממדיים העשויים מחוט ברזל המשולב בחלקי פלסטיק מודפסים בהדפסת תלת ממד. הטכניקה הידנית שלי – כיפוף חוט הברזל פוגשת את הטכנולוגיה המתקדמת של ימינו. מקור השם "פיליגראן" הוא חוט וגרגר. הוא מגיע מעולם הצורפות התימני. ביצירה שלי חוט הזהב המסורתי הופך לחוט הברזל ה"רגיל". הגרגר שבזמנו היה אבן יקרה או כדורית מתכת יקרה הופך לאותם חלקי פלסטיק מודפסים. השילוב בין החוט וחלק הפלסטיק המודפס הופך למעין "תכשיט" לקישוט קירות חלל המגורים.
ש': מאיפה מגיעה ההשראה למוצרים?
ת': אני שואב השראה רבה מהטבע. מעולם החי ומעולם הצומח, גם אם לא ייצוג מדויק של אורגניזם ספציפי, זה יכול להתבטא בייצוג של אלמנט טבעי מסוים. עולם האלמוגים והעולם התת ימי בכלל, מהווים עבורי השראה ליצירה תלת ממדית. עולם החי ובתוכו חיות בעלות קרניים לסוגיהן משכו אותי מאז ומעולם.
ש': המלצה על בלוג / מגזין יצירה / אומן
ת': משה קופפרמן, מגדולי ציירי האבסטרקט בישראל, חתן פרס ישראל (שנת 2000). נולד ב1926 ונפטר בשנת 2003. אני אוהב את היצירה הפורה שלו ואת העובדה שלמרות שיצר וצייר במשך מספר עשורים, תמיד ההתקדמות שלו הייתה מרוכזת לנושא עיקרי – "הזמן". התקדמותו הייתה בשינוי ניואנסים ולא בשינויים הרי גורל ומהותיים, כך בעיניי לפחות. הוא מהווה דוגמא להתקדמות שקולה ומדודה על קו מרכזי שבחר ללכת בו לאורך כל שנות יצירתו.
ניני אלפסה, צייר, בוגר "בצלאל", פעיל מאוד באינסטגראם. יוצר ציורים על מצע משתנה, לא רק על קנבס סטנדרטי. משתמש בצבעים רבים בעבודתו ובשילוב מעניין ומדויק. אצל ניני השימוש בצבע לא מביא לתוצאה ילדותית או שמחה בהכרח. ניתן לראות יצירות עמוקות ורציניות מאוד המלאות בשלל צבעי הקשת וללא שטח "לבן" כמעט בכלל. מנקודת מבטי, הרבה מיצירותיו מתייחסות ליחסים בין בני אדם, קשר, מרחק, אהבה. ניתן גם להבחין בדמויות בודדות שנראה שחיות בעולם משלהן.
ש': טיפ לניהול עסקי נכון
ת': הטיפ הוא לא להסס לבקש עזרה ברגע שצריך בנושא שאנו לא בקיעים בו די הצורך.
ש': טיפ או עצה שקיבלת לאורך הדרך
ת': ללכת עם תחושת הבטן שלנו… אם זה לא נראה ולא מתאים… אז לא. אני מעדיף לא לעשות עסקה מאשר לעשות עסקה לא טובה.
ש': מה משמעות ההצלחה בעיניך?
ת': ההצלחה בעיני היא היכולת לעסוק ביום יום שלנו במה שאנו הכי אוהבים לעשות ובין כל זה, להצליח להתפרנס מזה. להפוך את תשוקת היצירה למקצוע שלנו.
בנוסף לשאלות ששאלתי את קובי, ניתן להתרשם מחלל הסטודיו גם דרך התמונות שכאן בפוסט.
אפשר לקרוא עוד ולהכיר באינסטגרם שלו וגם באתר ובדף הפייסבוק של הסטודיו.
*צילום: ליאור חורש
תודה קובי שהתארחת כאן במדור! לשאר הכתבות במדור 'הצצה לסטודיו' הקליקו כאן
***מכירים את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…
אילו יצירות נהדרות! לא ייאמן מה אפשר ליצור מחוט ברזל 🙂
כמה כשרון ויצירתיות. זה מדהים לראות איך מחומר גולמי וגס כזה הוא מייצר פריטים עם כל כך הרבה עדינות.
אני ממש אוהבת את כל האובייקטים הגיאומטרים הללו! נהדר!