מצעד האגמים השווים, לפני שחוזרים לשגרה

אני אוהבת טיולים שקשורים למים. לא רפטינג, צלילות או סקי מים. לא צניחה או צליחה שקשורה לאיזשהו מקור מים. או בקיצור, האהבה שלי למים היא לא אתגרית. אני אוהבת מפלים, נחלים ואגמים. כאלו שאפשר לשכשך בהם רגליים, שאפשר להרטיב את הראש, ואפשר לצלם מכל זווית אפשרית. כאלה שרק להסתכל עליהם ואני נרגעת וחושבת על טיול אגמים של חצי שנה ברחבי כל מקום שתגידו.

אז כדאי מאוד שיהיה לפחות אחד כזה בכל טיול!

סוף הקיץ כבר פה

כן, החופש מתקרב לסיומו. כבר נפשנו וטיילנו. כבר בידרנו ולפעמים יצא לנו עשן מהאוזניים תוך כדי. כבר נסענו לפה ולשם או סתם היינו בבית ושאלנו את עצמינו כמה טלוויזיה אפשר לראות ביום ואז נזכרנו שבעצם די הרבה. עשינו הרבה גם אם זה היה כלום. ניסינו לעבוד ולפעמים גם הצלחנו.

וכדי לסיים את החופש באווירה קרירה שלא קשורה כלל למזג האוויר, אספר לכם על כמה אגמים מושלמים שנתקלתי בהם פה ושם במהלך טיולים משפחתיים. כולם פינות שקטות ויפות. את חלקם גיליתי בתחקירי גוגל מקיפים, ולחלקם עשיתי בוק שלם והבחירה בתמונות עלולה להימשך עד החופש הבא. אבל בכולם כדאי לבקר. רובם ממש לא בדרך. אבל מי קובע מה הדרך שלכן? אתן!

הגלויה

ל-Lake Maligne  הגענו במהלך טיול הקרוואנים שעשינו לפני כמעט עשר שנים. הוא ממוקם בפארק הלאומי ג'ספר בקנדה והוא מושלם. בדרך אליו אפילו ראינו דובים בפעם הראשונה בטיול שלנו! אגם שקט, רגוע, מסביבו הרים מושלגים. הוא לא עמוס, ולא היו שם הרבה אנשים מלבדנו. קור של תחילת ספטמבר כפה עלינו מספר שכבות, אבל עדיין אפשר טיול מסביב לאגם והתרשמות הנוף העוצמתי שסביבו. לא שטנו בו אבל אי אפשר היה להתעלם מהפריים של הבוטקה של הקייאקים.

המים – קרים, אבל לא מספיק קרים כדי לא לטבול רגליים.

הרגוע

לאגם Chelan שבמדינת וושינגטון הגענו בעקבות המלצה בספר, על שייט באגם שאמור להיות משהו בלתי נשכח. את השייט כבר מזמן שכחתי, ובצדק, אבל את הבילוי על שפת אגם אני עדיין זוכרת. בימי הקיץ הוא מלא, וצריך להזמין מקום חודשים לפני, אבל אנחנו הגענו אליו בתחילת ספטמבר, בטיול מהסעיף הקודם ומצאנו אותו ריק מאנשים. אחרי שהתמקמנו עם הקרוואן, הלכנו לבדוק את הסביבה וגילינו את האגם. דבר ראשון שעשינו היה להאריך את השהייה מיומיים לארבעה ימים. האגם התגלה כגן עדן קטן שבו השמש כמעט תמיד זורחת (או לפחות בארבעת הימים ששהינו שם) ודי קשה לעזוב אותו.

המים – חמימים למדי, ובהחלט מתאימים לשחייה או רביצה על מזרון ים

 

החוף

אם יש משהו שאני לא עושה בטיולים, זה ללכת להתרחץ בים. או באגם. אפשר ללכת לים בתל אביב בשביל זה, ובחו"ל עדיף ללכת למבצר / עיירה ציורית / לראות מפל / לעלות ברכבל. השהייה לחופי אגם גארדה שינתה את דעתי. זה אמנם לקח כמה ימים אבל מה שחשוב הוא התוצאה. את ההחלטה להתחיל את היום באגם לא קיבלתי ברוח טובה, אבל החוף שלנו, שהיה ממקום לפני המלון שלנו עם החדרים הפיציים שפונים לקיר הוכיח את עצמו כמופלא. המלון היה ממוקם באמצע החלק המזרחי של האגם, רחוק מכל מיני מלונות נופש צפופים. והחוף במרחק מעבר חצייה אחד בלבד, מצוייד בכסאות למשכימי הקום שהם לא אנחנו. כמו ברוב הטיולים שלנו, פתאום הצטרפה סירה לרכוש המשפחתי והופ… אנחנו שוחים ומתרחצים בבקרים ואת העיירה הציורית שומרים לערב.

המים – כאמור, ענה על כל הצרכים של ים בקיץ

הסודי

הוא סודי אמנם, אבל לא בשביל אלוהי הגוגל, שם גיליתי אותו כשחיפשתי מקומות פחות מתויירים באיזור היער השחור. קשה, נכון? לאחר התארגנות בוקר קצרה של שעתיים, הגענו לאגם Windgfällweiher, שהתגלה בפנינו כפנינה פוטוגנית לחלוטין כבר בנקודת התצפית הראשונה. מרוצים מהמציאה התחלנו ללכת במסלול הקצר שמסביב לאגם שאמור לקחת כשעה או ארבע שעות אם עושים את זה בדרך שלנו. הדרך עוברת ליד שיחים ופרחים ופסי רכבת שכמובן עוברת שם רכבת בדיוק ברגע הנכון. ואז מגיעים לחוף קטן, שבו אפשר לנוח לפחות שעה, לטבול רגליים ולהקפיץ אבנים תוך כדי תיעוד מסיבי של כל המתרחש. משם, המשכנו במסלול, עם עצירות קטנות להאכיל ברווזים ולסדר בלוטים לפי השמות של הילדים וסתם כי יפה. בסוף אכלנו במסעדה המקומית שמשקיפה על האגם, ולא שמענו עברית במשך כל היום. ביער השחור זה לא טריוויאלי.

המים – לא קרים למי שחייב להיכנס לכל אגם

הקפוא

אגם חדש הצטרף ממש השבוע לרשימת האגמים האהובים עלי. אחרי שהחלטתי שלא ראיתי מספיק אגמים באוסטריה ועוד לא מצאתי את האגם החביב עלי, פניתי למי שתמיד שם לצדי במקרים האלו – גוגל. והוא ישר כיוון אותי לאגם Hintersee שנמצא במרחק חצי שעה בלבד ממקום הלינה שלנו. הייתי במתח לפני שהגענו – האם אתאכזב? האם הנוף יהיה מספיק ציורי והמים לא עד כדי כך קפואים? כן כן. בתוספת כמה חיות מפתיעות – חזירים שנחים בשמש. זה הזמן להוריד נעליים ולטבול במים הקפואים, ללכת על אבנים ובולי עץ וכמובן להצטלם. מי שמעוניין יכול גם להקיף את האגם או ללכת במסלול ארוך יותר ולגעת בקרחונים בעונה המתאימה – כמו למשל הקיץ.

המים – קפואים. אז מה?

המקרי

יש את הימים האלו שלא בא לך לנסוע לשום מקום, גם אם אתה באיטליה ומסביבך צועקים לך כל הרכבלים של הרי הדולומיטים, וגם אם את מריחה את הפרחים מהמרפסות של העיירות הציוריות שמסביב. אם במקרה מצאת לך מקום לינה על שפת אגם, את מסודרת. זו היה הקו המנחה בחיפוש מקומות הלינה שלי, וכך הגענו לאגם הקטן הזה, אגם Alleghe שבדולומיטיים המזרחיים באיטליה, ולמלון דירות נחמד על שפת האגם. כאמור, ביום המדובר השארנו את האוטו במקומו ויצאנו לטיול סובב אגם, שכולל כמובן ברווזים והקפצת אבנים, נקודות תצפית נחמדות, מעבר דרך עיירה קצת פחות ציורית וסיום בגן שעשועים מקומי קטן.

המים – הגשם לפרקים לא הרס את החוויה אבל רגלינו נשארו יבשות.

המקומי

לסיום, אגם קרוב ומוכר – הכינרת. עד שגיליתי את כפר הנופש עין גב, האופציה של לינה על שפת הכינרת לא נראתה לי אטרקטיבית והגעתי לנופש בעין גב לפני ארבע שנים עם ציפיות די נמוכות. טו מייק א לונג סטורי שורט, אנחנו מגיעים לשם מאז כל שנה, מזמינים ומצפים חודשים מראש, ונהנים מכל רגע.

המים – הרבה יותר קרים ממה שמחוץ למים.

החופש הבא שלכן

למרות שכולנו מלאי דיבורים על החזרה לשגרה, החופש הבא הוא לא כזה רחוק – החגים בפתח, זמן מצוין לא פחות לטיולים (של שנה הבאה אם הכוונה לעין גב).

איזה אגם הכי אהבתן? ויש אגמים שכדאי לי להכיר ולזכור לטיולים בעתיד? ספרו לי בתגובות…

שיהיה המשך חופשה נעימה ובין חופשה לחופשה וגם בחופשה נמשיך לחדש ולהתחדש…

***מכירות את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…