החיים בקנדה: ראיון עם אליאור שניר על עצמאיות בחו"ל

את אליאור הכרתי במקרה, כשראיתי תמונה של אחת העבודות שלה עם לבד. אני אוהבת לשוטט ולחפש דברים חדשים, ולפעמים אני גם חופרת קצת בפרופיל של הנשים שיוצרות אותן. וכך יצא שקצת היכרתי את אותה דרך מה שראיתי. תמיד כשיש לי רעיון לסדרת פוסטים יש אישה אחת שהיא המקור. איתה אני רוצה להתחיל. וישר ידעתי שזו אליאור. החיים בקנדה, סביבת המגורים שלה, הרוגע והנעימות של העבודות שלה עושה לי חשק לעבור לשם כבר מחר.

החלום והמציאות

האם גם אתן חולמות לעבור למדינה מושלמת בחו"ל ומשם, תוך כדי אורח חיים רגוע לנהל את העסק שלכן? להתנהל בין לקוחות עם ניחוח חו"ל או פגישות בבתי קפה בינלאומיים? או לשבת מול המחשב מול נוף של פארק ולראות בכל פעם משהו אחר – גשם, שלג, שמש? אני חייבת להודות שכל עבודה שמתקשרת לי בראש עם מקומות רחוקים נשמעת לי חלומית. הדשא של השכן וזה…

אז לפני שאני אורזת מזוודות ונוסעת לעבוד בניו יורק, פריז, מילאנו וכו'… או דווקא בגלל שאני לא, אני רוצה להכיר את מי שכן. אם נקפוץ לרגע מחוץ לחלום, אני יודעת שאשמע גם על יתרונות וגם על חסרונות. כמו כל צעד והחלטה בחיים. וכמו פה.

אז הפעם אני רוצה להכיר לכן את אליאור.

קורות חיים

קוראים לי אליאור שניר. לאיש שלי קוראים ירון שאול ואנחנו מגדלים וגדלים עם ארבעת המופלאים: סול בן 14, אליענה(ננה) בת 12, גאלה בת 10 ואמיליה בת 6 (כולם פלוס חצי). נולדתי לפני 42 שנה בקיבוץ נוה איתן לשבט ולמשפחה גדולה ומגוונת. לאמא מיוחדת שעודדה עצמאות ושונות ונתנה לאחי ולי חופש מחשבתי ויצירתי.

למדתי עיצוב גרפי ואיור ב"ויטל". אחרי שהכרתי את האיש שלי והתחלנו משפחה ביחד התמקדתי בעיקר בלהיות אמא. אבל כמעט תמיד היו לי גם עיסוקים יצירתיים נוספים. איירתי ועיצבתי ספרים עבור אמא שלי, סופרת הילדים מיריק שניר. ערכתי מפגשים בגני ילדים ובתי ספר לילדים והורים עם ספרי הילדים שאמא שלי כתבה ואני איירתי.

אחרי שלא מצאתי בגדים ראויים לילדים שלי ובעקבות חלום ישן התחלתי לעצב ולתפור בגדי ילדים. הקמתי את "פטל" בגדי ילדים אבל אחרי כמה קולקציות התעייפתי כלכלית ובלב כבד סגרתי את העסק.

לפני כמה שנים, הקמתי עם שותפה את "נצא השדה" לעיצוב, ארגון וניהול חתונות ייחודיות בטבע. צמחנו מהר ובמשך כמה שנים אינטנסיביות חיי סבבו סביב העסק יום ולילה. נהניתי מהעשייה שכללה המון חופש יצירתי ודרכי ביטוי עבורי אבל הזמן עם המשפחה התקצר וחסר לי. סף הלחץ עלה, הבריאות התדרדרה והחלטתי לקחת צעד אחורה.

אחרי שהגוף שלי אותת ואז גם הגיעה ההכרה שעכשיו זה הרגע ואיתה גם האומץ לעשות כל מה שכמעט לא העזתי לחלום, גמלה בי ההחלטה לעשות שינוי, לנוע למקום שונה, לקבל פרספקטיבה אחרת, להתמקד במשפחה ולחיות את האמנות שלי.

לירון יש אזרחות קנדית ולכן קנדה הייתה היעד שבחרנו. חיפשנו מקום עם בית ספר ולדורף כי זה מה שהילדים שלנו מכירים ומה שמתאים לנו. אחרי שנה של גלישות ליליות והרבה גוגל מאפ הגענו לנלסון בי.סי. ביולי 2015 עם חמש מזוודות ותיק אחד. מאז אנחנו כאן 🙂

החיים בקנדה

אוהבת: 'אני אוהבת את החיים בקנדה. אני אוהבת את השקט. אני אוהבת את תחושת הבטחון. את הטבע המטורף שמשתנה לי בחלון, את השלג. את האנשים המחייכים, הלבבות הפתוחים. את הבית שלנו וכל מי שנמצא בתוכו. אוהבת פחות את הגעגוע.'

ישראלים בקנדה: 'אנחנו כמעט הישראלים היחידים כאן בסביבה הקרובה. יש שתי משפחות מהממות במרחק של שעה ועוד משפחה שרק עברה. כשבחרנו לגור בנלסון ידענו שאין כאן קהילה ישראלית ובכל זאת החלטנו להגיע לכאן. היה לי רצון גם לפתוח את עצמי ואת הילדים לתרבויות וחברויות אחרות. רציתי לאושש את ההנחה והתקווה שלי שכולנו אזרחי העולם ובכל מקום אפשר למצוא חברי נפש ואנשים פתוחים ומקבלים שרואים מעבר להגדרות לאומיות.  יחד עם זה אני בטוחה שזה היה נחמד ואפילו מקל עלינו אם היו פה עוד משפחות ישראליות. הייתי שמחה לערוך קבלות שבת וארוחות שישי קצת כמו בבית. זה אחד הדברים שהכי חסרים לי.'

פתיחות: 'יש כאן פתיחות מדהימה וטבעית. בהתחלה היה לנו חשש שהתפוגג מהר מאוד. קנדה מלאה במהגרים. כולם הרי הגיעו לכאן מאיפשהו. ממש מעודד להיווכח בכך ולראות שאפשר לקבל כל אחד ואחת באשר הם בלי קשר לרקע שממנו באו וללא דעות קדומות.'

חוויה: 'יש המון חוויות טובות שמתחברות לתקופה שהופכת לרצף חיים. אנחנו פה כבר כמעט שנתיים אבל עדיין בכל פעם שאני יוצאת החוצה ומרימה את העיניים להרים המושלגים או לכיוון האגם לוקח לי רגע להבין שוב איפה אני נמצאת.'

חופש יצירתי ומחשבתי

רעיונות: 'אני כרגע מתמקדת בעיקר בעבודה עם לבד ורקמה. בתקופה האחרונה גם חזרתי לחריטה בלינולאום והדפסה. אני יוצרת קודם כל למען הנשמה, אשמח להתפרנס בהמשך ולקבל הכרה אבל אחרי הרבה שנים של מחשבה כלכלית ומרוץ להצלחה, אני יודעת שיש דברים חשובים במעלה. יש לי סבלנות ומיליון ואחד רעיונות נוספים שמדגדגים לי באצבעות ורק מחכים לצאת. אני מקווה שהדרך תפתח ואני אוכל להוביל ולסלול את השביל המוצלח ביותר עבורי.'

תוכניות: 'אני מנסה להשתמש בטכנולוגיות המדהימות שיש היום כדי להתחבר ולהגיע ללקוחות בכל העולם. בקרוב אפתח אתר ובלוג עם העבודות שלי ותיעוד החיים כאן. אני גם עובדת על החנות שלי באטסי, מציגה עבודות בגלריות ובונה סדנאות. בנוסף, יש גם מחשבות לפתוח סטודיו מקומי, לערוך סדנאות כאן ואולי גם בביקורים בארץ.'

לקוחות: 'עד שעברנו, בכל העסוקים שלי רוב קהל הלקוחות היה ישראלי אבל לא רק. יש לי הרבה עבודות גרפיות בעברית ואני אוהבת להשתמש בציטוטים תנכיים. אני אומנם יוצרת בקנדה אבל אני ישראלית יהודית וזה ניכר בעבודות שלי. אני מכוונת לקהל בכל העולם ומקווה שכל אחד ואחת יכולים למצוא חיבור למה שאני עושה.'

יום יום: 'אני יוצרת עבודות כל הזמן. לומדת מה אני באמת רוצה ובונה את המוצרים והשירותים שלי לפי צו הלב. משתדלת לא להלחץ ולהכנס לסחרחורת של כיוונים ורעיונות שונים ולמצוא זמן לעסוק בכל הדברים שאני אוהבת.'

שגרת חיים ועבודה

שגרה: 'אף פעם לא הייתה לי ממש שגרה בעבודה וזה קצת בעייתי כי חיי המשפחה דורשים סוג של שגרה. תמיד קיים המשחק הזה עם השעות שיש לי ביממה מול מה שאני רוצה להספיק לעשות. יש לי בסה"כ ארבעה ימים בשבוע או פחות (החיים בקנדה… יש כאן המון חופשים) שהילדים בבית ספר ואני יכולה ממש להתפנות.'

עבודה ומשפחה: 'מה שחדש לי כאן זה שאני מאוד משתדלת לנתק בין עבודה לבית. כשהילדים חוזרים מבית ספר אז אני משתדלת ממש להיות איתם בנוכחות מלאה. יש לי תקופות שאני עובדת בלילות ואז יש לי מרצפי זמן יותר ארוכים של עבודה ללא הפרעה ומשלימה שעות שינה בבקרים. כשאני נכנסת למוזת היצירה קשה לי לעצור וזה משחק מתמיד מול שגרת הבית.'

מעגל תומך: 'קודם כל אני משתדלת להאמין בעצמי, להעיז ולהיות אמיצה להחשף. מטבעי אני מאוד סגורה, מנהלת הרבה דיאלוגים עם עצמי. כשעברנו לקנדה אז גם מעגל המשפחה והחברים שהיה מאוד עוטף בארץ השתנה מפאת המרחק. אני יודעת שיש לי המון מעגלים תומכים אם רק אצטרך ועצם הידיעה כבר מקלה. היום אני בעיקר מתיעצת עם האיש שלי.'

כיף: 'אני אוהבת את החופש היצירתי והמחשבתי שאני יוצרת את המציאות של עצמי – לחלום ולהגשים במציאות'

אתגרים: 'אני חושבת שבכל מקום זה לא פשוט להיות עצמאית אבל מבחינתי ועבורי אין מציאות אחרת. כאן זה מרגיש פשוט שונה. החיים בקנדה שונים. השפה שונה ומגרש המשחקים שונה ואני מרגישה שעוד יש לי הרבה מה ללמוד. אני עדיין ממש בתחילת דרכי כאן מבחינת העסק אז קשה לי להגיד. מקווה שיהיו לי תובנות עוד שנה…'

שינוי זה דבר טוב

תהליך: 'אני קצת מכורה לשינויים. הפעם זה היה שינוי שהשפיע על כל המשפחה ולכן זה היה מלווה ביותר חששות ושאלות. אני מאוד שמחה שעשינו את זה. לקח זמן עד שהילדים נקלטו, מצאנו בית ויכולתי לפרוש את חומרי היצירה שלי ולהתחיל לעבוד. אבל חלק מהסיבה למעבר הייתה כדי לקחת זמן בלי לחץ פשוט לשבת וליצור.'

נשארים בינתיים: 'בחודשים האחרונים היינו עסוקים גם בבניית הבית שלנו כאן. משהו שלא היה בתוכנית המקורית שלנו. איכשהו כשלא מצאנו בית לקנייה זה התגלגל לכיוון ותוך חצי שנה צמח לנו בית על ההר. כולם שואלים אם זה אומר שאנחנו נשארים כאן ואנחנו עונים שאנחנו חיים את הרגע ומשתדלים לא לתכנן רחוק מדי. בית זה לא מחייב ומבחינתי איפה שנרצה שם נהיה.'

תוכניות לעוד שינויים: 'אנחנו אוהבים את החיים בקנדה. כרגע חושבת על טיול ארוך, פחות מעבר נוסף.'

ולפני הסוף, אני רוצה להודות לאליאור על הראיון ועל ההיכרות עם החיים בקנדה. אני מאחלת לך עוד הרבה יצירה מוצלחת, וגם הנאה מהרגעים הקטנים. ואם במקרה אני בנלסון, אני באה!

תמונות: אליאור שניר

מכירות עוד אישה עצמאית נפלאה שמתגוררת בחו"ל? ספרו לי! אשמח להכיר אותה…

***מכירות את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…