בימים שבהם הזמן הוא אחד מהמשאבים שהכי חסר לנו ביום יום ואנחנו מנסות לדחוס ליום אחד תכניות של לפחות שבוע, מחמם את הלב לראות שיש

את קרן הכרתי דרך פינת העבודה שלה. אני אוהבת את ההיכרויות האלו. יום אחד ראיתי שפינת העבודה שלה הפכה מפינה זוגית בעסק משותף, לפינה אישית

לאחרונה אני מבקרת בניו יורק כל חודש לפחות פעם אחת. טוב, לא בדיוק. למעשה יהיה יותר מדויק לומר שאני נפגשת עם חן (אנני) דודקביץ' שגרה

אני לא זוכרת איך הכרתי את מיכאלה לראשונה. זה היה דרך הפייסבוק, את זה אני יודעת. התכתבנו פה ושם וידעתי שהמפגש קרוב. לקח קצת זמן

אני משתייכת לקבוצה גדולה של אנשים בכל הגילאים שאומרים יותר מידי פעמים את המשפט 'גם אני רוצה כזה'. בקבוצה הזו נמצאים גם הילדים שלי, שיודעים

כבר דיברנו על יומנים, וללא ספק היומן האמיתי והלא ממוחשב לא עומד להיעלם מהעולם. ולא רק זה, אלא שהוא מתפתח. איך יומן יכול להתפתח? זו

אני מעבירה קצת מזמני בפייסבוק. מה זה קצת? עזבו… ואני לא היחידה. מעבר לדברים החברתיים שבו, כל מה שקשור לשימוש בפייסבוק לצרכי עבודה ופרסום הם

מתנות לחג עוד לא קניתי, בשביל זה יש את הרגע האחרון. אבל חוץ מהמתנות שאנחנו בוחרים להעניק לאחרים בחגים או הזדמנויות אחרות, מה עם מתנות