כל הפוסטים במטיילת בכפכפים

כשראיתי בגוגל מפס שקרואטיה היא בעצם מדינת איים, ידעתי שזו ההזדמנות שלי לשילוב חופשת חופים בטיול שלנו במדינה הזו, שהיא ארוכה ומלאת אפשרויות לנופש רגוע ללא ערים גדולות ועם הרבה

סוף סוף התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה, שאני חושבת עליו עוד מלפני שהגעתי לטיול בת מצווש בלונדון בקיץ האחרון. אני חושבת שהוא חשוב למי שמתכננת להגיע לשם. אני לא מכלילה,

אזור וויילס בבריטניה הוא לא מקום של אטרקציות ושל עומס. הוא מקום של טבע ושל שקט. במהלך שמונת הימים שהיינו שם זה הרגיש קצת כמו מקום מבודד, כזה שלא נמצא

עבר כבר יותר משבוע מאז שחזרתי מטיול הקמפינג שעשיתי עם הילדים ופתאום נזכרתי ששכחתי לכתוב עליו. וזה מחדל מאחר ומדובר על חוויה ראשונית וחשובה עבורי ועבורם. קודם כל כי אף

כבר למעלה משנה שאני רוצה להגיע למצדה. הזמנתי ודחיתי, ודחיתי שוב וביטלתי ואז התחרטתי והינה נסענו סוף סוף לחופשה ממש לפני שכל העומס של החג מתחיל. בשנה שבה חיכיתי וציפיתי,

כשאת מתכננת סופ"ש בתקופת קורונה, אין מצב לעבור מתחת לסולם או לראות חתול שחור ולא לירוק שלוש פעמים. הבלת"מים נושפים בעורף מהרגע שבוצעה ההזמנה ועד הרגע שמגיע הסוף של תקופת

חופשת חנוכה הגיעה מהר מידי, והקדימה את החורף שלא נראה באופק. אני ועומר כבר מזמן מדברים על טיול יומי של אמא ובן ואחרי ששקלנו כמה לוקיישנים, החלטנו שהיעד שלנו יהיה

שנת הקורונה והסגרים הייתה שנת הצימרים. במקום טיול בת מצווש, שייט, טיול משפחתי ועוד כמה דברים שתוכננו מעבר לגבולות הארץ, היו לנו באותה שנה טיולים מצפון ועד דרום הארץ, בהם

רגע לפני שמסתיים החופש הגדול ובמקום לחשוב על מה עושים היום עם הילדים, נחזור לחשוב על מה שמים בסנדוויצ'ים היום, אני רוצה לספר על הטיול שלנו לעמק המעיינות. הקיץ הזה

ברגע שהודיעו על התאריך של הבחירות (איזה? מי סופר…) סימנתי לעצמי הזדמנות לנסיעה. כי מה יותר טוב מיום שבו בטוח לא יהיה סגר, וגם נופל על הימים של חופשת הפסח