מאחורי הקלעים – ביקור אצל קרן שביט

שדות ירוקים, פריחה משגעת, הליכה בבוץ ושקיעות מופלאות. תמונות שצצות אצלי בפיד לעתים קרובות אבל הנופים עצמם לא כל כך רחוקים. רק שעה נסיעה מהבית שלי ושירי ארץ ישראל כבר מתנגנים לי בראש בעודי נכנסת אל הנוף הירוק והמשכר הזה, בדרכי לביתה של קרן שביט בקיבוץ גבת.

נסיעה צפונה

את קרן אני מכירה כבר הרבה זמן… הרבה לפני שהיא הכירה אותי. אבל הקשר שלנו התחיל מפגישה בקיבוץ יפעת, דרך השתתפות שלי באירועים שהיא ארגנה וביקורים במכירות. על מיצג הלוגו שהכנתי לחנות שלה ברחוב שנקין בתל אביב כבר סיפרתי בעבר.

כבר זמן רב שרציתי להגיע לביקור בגבת. מה לעשות, התמונות עושות את שלהן, וכל פינות הבית של קרן ובעיקר המרחב של המטבח, קסמו לי. אבל לא רק לבית רציתי להציץ. אלא גם אל מאחורי הקלעים של העשייה, ולא על ידי ראיון או ביקור בחנות אלא כצופה נוכחת במתרחש.

שבוע שעבר זה קרה. נסענו דפנה ברקת ואני לגבת. דפנה, מסדרת ומלבישת בתים, הגיעה על מנת לעשות קצת סדר, ואני על מנת להסתכל על ההתרחשויות דרך עדשת המצלמה, וגם על מנת לפטפט. בשגרת היום של נשים עצמאיות יש ערך גדולל למפגשים כאלו, והוא גדול יותר משל הפסקות הקפה בעבודותי הקודמות. אהה, וכל זה, בטיימינג מושלם, ממש לקראת יום האישה. 

הצצה לפינה ולחברות

כשהגעתי, קרן הייתה כבר באמצע פגישת הבוקר השנייה שלה וישבה בפינת העבודה הביתית. בדיוק המקום שבו אני רוצה להציץ. קרן הייתה עסוקה בתכנון צילומים ואני נהניתי להקשיב ולראות עד כמה היא שמה לב לכל הפרטים הקטנים, ואיך היא יודעת למצוא את הפוטנציאל בנשים סביבה, בין אם זו סשה שמדגמנת חלק מהקולקציה או נעמה המעצבת המוכשרת והצנועה שישבה עמה בפגישה. בזמן הפגישה של קרן ונעמה אני התמקדתי בעיקר בהתפעלות מאוסף הפריטים שמסודר על המדפים במטבח, ובתיעוד כל הנעשה מסביבי. את הפינה עצמה אצלם כבר אחר כך…

ובינתיים הגיעה גם דפנה. את דפנה הכרתי בהתחלה דרך פינת העבודה שלה שהופיעה אצלי בבלוג ומאז הקשר שלנו נמשך. כבר כמה זמן שאני יודעת שדפנה אחראית על הסדר בבית של קרן אך לראשונה שמעתי על הקשר ביניהן.

דפנה וקרן מכירות שנים, עוד מימי התיכון שלהן ברחובות. לאחרונה החברות התחדשה וקרן הייתה הלקוחה הראשונה של דפנה בכיוון החדש שבחרה כמלבישת ומסדרת בתים. אני בטוחה שכל הפגישות ביניהן הן בדיוק כמו הפגישה שבה הייתי נוכחת, מלאות שמחה, חיוכים ורצון לעזרה הדדית.

טוב, כששלוש נשים נפגשות צריך להתעדכן וכמובן להצטלם. תוסיפו לזה נשנושים עם אבוקדו וזה מושלם.

תוכניות ותמונות

קרן נמצאת בעשייה מתמדת. החנות במוזיאון בקיבוץ יפעת, חנות הדגל בשנקין ואירועי החורף שלה בבתים ברחבי הארץ ממלאים את זמנה אך משאירים מספיק מקום לרעיונות ויוזמות חדשות וגם לחוויות משפחתיות נפלאות. היא שיתפה אותנו בתוכניות עתידיות שיש לה, ולא שמעתן את זה ממני אבל יש בהחלט למה לצפות ממש בקרוב.

לפני שדפנה התחילה במלאכת הארגון הצצנו בתמונות של משפחת שביט בתוך נוף שקדיות לבן (אני מסודרת עם טיולי פריחה לשנה הבאה), תמונות שמעבר לקסם שבהן, הן גם מזכרת משפחתית נפלאה, מזכרת שקרן דואגת לעשות מידי שנה.

מתחילים בעבודה

בכל פינה בבית של קרן הושקעה מחשבה רבה בעיצוב וסידור וכל פריט הוא מיוחד במינו. אם זו הדלת של חדר הרחצה ווילון האמבטיה המקסים שהיא בחרה, או ארון הבגדים בחדר השינה של הבנות, ארון עתיק וגדול ממדים שנבחר בקפידה והגיע ביבוא אישי מחו"ל. המעבר בין החדרים הוא כמו דפדוף בין הדפים של מגזין עיצוב נחשב.

הפינה הראשונה שדפנה ניגשה אליה היא כמובן פינת העבודה. פינת העבודה בבית של קרן היא פינה משפחתית שקיר מפריד בינה לבין הסלון ולכל אחד יש את המקום שלו בשולחן המתכתי הארוך שנמשך לאורך כל הקיר. הקרבה שלה לסלון ולאזור המטבח שהוא מרכז הבית, מאפשרת למי שנמצא בה להיות נוכח בכל המתרחש, לטוב ולרע כשהשקט נשמר בה בעיקר בשעות הבוקר ולפני הצהרים. היותה חלק מהחלל המרכזי של הבית גם מצריך שמירה על הסדר על השולחן, מה שבדרך כלל לא פשוט כשמדובר במרחב עבודה פעיל. לקרן יש מרחב עבודה גם בסטודיו בקיבוץ יפעת אך גם הפינה הביתית  משמשת אותה לפגישות ולעבודה שוטפת.

הבטתי על הפינה מהצד והדבר שנתפס בעדשת המצלמה הוא השילוב – חצי חצי. חצי ימני סלון, המולה, משפחה, זמן איכות. החצי השמאלי מרחב עבודה, שקט, ריכוז, למידה. ובתמונה, השילוב של שני החצאים בתוך שגרת החיים.

המשכנו בסידור והגענו אל חדר הלימודים והמשחקים של הבנות, ותוך זמן קצר גם הוא היה מוכן להצטלם. שולחן הוינטג' שבו ישר תפס את תשומת הלב שלי (גילוי נאות – ראיתי אותו כבר בפייסבוק וכבר אז אהבתי). שולחן מקסים מעץ בשילוב צבע תכלת ועליו מסודרים משחקים וצעצועים צבעוניים.

ההשראה נמצאת בכל מקום

לפני שדפנה המשיכה לסידור הארונות, קרן שלפה מהספרייה את הספר בילבי, ספר שהוא עבורה השראה ודרך חיים. הנוף מחלון ביתה הוא גם נוף הילדות הפרחוני של בילבי, וקרן מאוד מזדהה עם התכונות של בילבי כפי שהן מסופרות בספר. כשהיא שלפה את הספר הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא על העוצמה שיש לחוויות הילדות שלנו על הבחירות שאנחנו עושים בהמשך הדרך. ובעיניי זה מדהים לראות את ההשראה ששואבת קרן מהספר המקסים הזה ואיך היא מלווה אותה בכל מיני נקודות בחייה.

הזמן עבר מהר, אני לא צריכה לספר לכן מה קורה כשנהנים. עצרנו לרגע, ואת השיחה המשכנו בבית קפה לא רחוק מגבת. בדרך קרן לקחה אותנו לסיור קצר באוטו, כדי להכיר מקרוב את אותם הנופים הנפלאים שאנחנו רואות בתמונות שהיא משתפת. אמנם הגענו מעט אחרי הפריחה של השקדיות אך אי אפשר שלא להתפעל מכל היופי שנפרש בפנינו, שדות, עצים, פרחים. גן עדן קטן שנמצא במרחק טיול רגלי קצר מהבית, וטמונות בו אינסוף אפשרויות לטיולים ולחוויות.

התיישבנו לאכול וגם אני שיתפתי קצת בתוכניות שלי לעתיד ושמחתי לקבל רעיונות והצעות פרקטיות מקרן ודפנה. אני מאוד אוהבת לשמוע דעות של אחרים, ולקחת איתי הלאה משהו מכל שיחה ומהשיחה הזו יש לי כבר שיעורי בית, וגם מבט לעתיד ולאפשרויות חדשות.

וזהו, נגמר, אבל תיכף נפגשות שוב

השעון מתקתק והייתי חייבת כבר לעבור את הגבול דרומה. נפרדתי מקרן ומדפנה, שלפניהן עוד שעות מהנות של ארגון וסידור, נפרדתי מהנוף הירוק ועשיתי את דרכי חזרה.

אבל אל דאגה, בסוף השבוע הזה אנחנו נפגשות שוב והפעם במכירת החורף החגיגית והפורימית של קרן שמתקיימת בשבת בביתה המקסים של שירה גנני באבן יהודה. עוד לוקיישן שיסופר עליו בהמשך בבלוג 🙂

תודה לקרן על אירוח ועל ההזדמנות להכיר עוד קצת, ותודה לדפנה שהציעה לי להצטרף, היה לי עוד יום כיף בעבודה!

אתן מוזמנות להיזכר בביקור הקודם שלי מאחורי הקלעים, בסט צילום של בלוג 'הביתה'

אם אהבתן להציץ מאחורי הקלעים, אשמח לקרוא מה חשבתן. אני מאוד נהנתי ומתכננת לכן עוד פוסטים כאלו בהמשך. אני כל פעם מגדירה לעצמי מחדש את המושג פינת עבודה ולומדת עם הזמן כמה הוא רחוק מלהיות פינה. זהו מרחב עצום ומלא בכל טוב. אני מזמינה אתכן להיות חלק מהמרחב הזה ולהכיר עוד ועוד נשים שהן חלק ממנו.

אשמח לשמוע את דעתכן – איפה כדאי לי עוד להציץ מאחורי הקלעים?

תודה שאתן קוראות, תודה על התגובות כאן בבלוג ובכלל, בזכותכן אני כל הזמן עסוקה במחשבות ובעשייה וגם בהיכרויות חדשות…

***מכירות את הבלוג שלי בפייסבוק? אל תשכחו לבקר…