הצצה לסטודיו / איילת לנדאו

את איילת לנדאו הכרתי לפני קצת פחות מחמש שנים כשישבנו על כוס קפה בבית קפה חמים בגבעתיים. הייתי בתחילת הדרך שלי בתחום הכתיבה והבלוגינג ובאותה תקופה שמחתי להכיר נשים שכבר כותבות ולשמוע מהן על הדרך שלהן. מאז שנפגשנו, קרו המון דברים אצל שתינו. איילת החלה את פרויקט התיעוד שלה "חשופה", הוציאה לאור ספר, המשיכה ללמוד ושילבה את כל הידע והאהבות שלה במה שהיא עושה כיום.

היום איילת, והסטודיו שלה שבכרמי יוסף מתארחים כאן במגזין ואתן מוזמנות להכיר את אותה ולהציץ קצת למה שקורה בסטודיו.

ש': תספרי קצת על עצמך ועל הצד היצירתי שבך

ת': אני איילת לנדאו, מטפלת באומנות ופוטו תרפיה, מצלמת פורטרטים רגשיים ומנחה סדנאות לקהל הרחב ולמטפלים. אני חושבת שהיצירה עבורי היא חוויה רחבה שהמקורות שלה הם הדמיון, המאווים והחלומות שמתגבשים לידי יצירה פיזית – אם בצילום, במילים או בחומרי אומנות.

ש': קצת על הדרך שעברת ועל מה שאת עושה היום

ת': היצירה הראשונה שלי שאני זוכרת היו שתי בובות שמנגנות בחלילים שהכנתי מבקבוקוני שמפו של בית מלון ומקלות של סוכריות. אני חושבת שהכנתי אותן בגיל 7 או 8. עד היום אני אוהבת מאד "רדי מייד" ואלה החומרים הראשונים שאני בדרך כלל ניגשת אליהם לקראת יצירה. העבודה באומנות משרתת בעיניי את הנפש ומאפשרת להגיע לתובנות משמעותיות דווקא ללא מילים אלא באמצעות תהליכים של טרנספורמציה והתבוננות עמוקה. בנוסף, אני גם מצלמת מגיל 15 והחלום שלי בתור מתבגרת היה להפוך לצלמת בנשיונל ג'יאוגרפיק. החלום הזה מתגשם באמצעות מפגשים שאני מקיימת עם נשים בכל רחבי הארץ. המפגשים כוללים שיחה עמוקה ותהליך של צילום פורטרט וחקירה של החוויה והתוצר באמצעות שילוב של עבודה בפוטו תרפיה וטיפול באומנות בסטודיו שלי.

ש': קצת מידע על החלל בסטודיו

ת': הסטודיו שלי קם מתוך חלום לאפשר יצירה עבור יחידים וקבוצות קטנות במגוון ושפע של חומרים לשם התבוננות רגשית ותהליכים נפשיים שמתקיימים תוך כדי עבודה ושיחה. בנינו אותו בחנייה של ביתנו בכרמי יוסף והוא פשוט מושלם בעיניי. מגרה את בלוטות היצירה ומאפשר עבודה חווייתית, פתוחה ומרגשת. בחרתי לעצב אותו בפלטה של צבעים רגועים של תכלת, לבן ועץ בהיר והרבה אור טבעי שחודר דרך חלונות הזכוכית החלבית אשר מאפשרת גם פרטיות והגנה.

ש': מה את הכי אוהבת בסטודיו?

ת': את האור. את השפע ויחד איתו את הסדר שמטרתו לאפשר בחירה נינוחה של חומרים ליצירה.

ש': מה הפריט שכל אדם יצירתי צריך שיהיה בסטודיו שלו?

ת': רמקול עם בלוטות' שמחובר לספוטיפיי עם פלייליסטים מגוונים ומעוררי השראה. יש ימים שאני שומעת כל היום ג'אז ויש ימים שהנפש מבקשת רוק כבד או שירה נשית מחבקת.

ש': האם הסטודיו השתנה לאורך הזמן?

ת': אני כל הזמן מוסיפה חומרים ויחד עם זאת חשוב לי לשמור על תחושה של אווריריות בסטודיו, שלא יהיה דחוס או מציף מידי עבור מי שעובדת בו. לפעמים המיקומים של החומרים, הספרים והעציצים קצת משתנים. אבל בבסיס אני אדם שזקוק ליציבות ולכן משתדלת לא לגעת יותר מידי ומצד שני גם לא להישאר במצב סטטי מידי.

ש': מה היית משנה או מוסיפה לסטודיו?

ת': עוד קצת תאורה מלאכותית כי בערב קצת חשוך כאן…

ש': כמה שעות את מבלה בו?

ת': בין חצי שעה בימים שאני עובדת בחוץ ל- 8-10 שעות. על אף שהסטודיו צמוד לבית אני תמיד לוקחת איתי את התיק, המפתחות ואפילו משקפי שמש, נועלת את דלת הבית ונכנסת ל"מוד" עבודה כדי שלא אתפתה לעסוק בכביסות, כלים ושאר מטלות ביתיות אינסופיות. בסופי שבוע אני אוהבת שהילדים שלי באים להתארח בו ואנחנו יוצרים יחד בכיף גדול.

ש': איך שומרים על הסדר בסטודיו?

ת': מכיוון שאני אדם די פדנטי זו ממש לא בעיה מבחינתי. מה שכן, דווקא חשוב לי לא לסדר תוך כדי עבודה אלא רק בסוף היום על מנת שלא להפריע לתהליכי היצירה והמחשבה שמתחוללים בסטודיו.

ש': תספרי קצת על סדר היום של הסטודיו מתחילת היום…

ת': כפי שציינתי, זה תלוי באיזה יום במהלך השבוע. בימים של סדנאות עבור קבוצות ויחידים אני קודם כל דואגת לכיבוד טעים ומשמח שיאפשר יצירה מתוך תחושה של הזנה, הן קונקרטית והן רגשית. אני מאד אוהבת לארח ותמיד מניחה אגרטל עם פרחים טריים כדי לחגוג את הרגע ולהוסיף עוד קצת צבע וחיים לסטודיו. ואז מתקיימת הסדנה ואחרי שמסתיימת, אני יושבת כמה רגעים לנשום ומסדרת לאט וקצת עובדת על המחשב או מכניסה כמה נגיעות ביומן הוויזואלי שלי, בהתאם לפניות שלי ולעבודה שיש לבצע באותו יום.

ש': באיזו סדנה היית רוצה להשתתף ולמה?

ת': אני חובבת סדנאות מושבעת ומשתדלת להשתתף בסדנה אחת לפחות פעם בחודש. זה ממלא את מצבורי הכוחות שבי וכמובן תמיד מרתק. יש המון סדנאות שעוד מתחשק לי לחוות כמו למשל סדנה לצבעי מים בסטודיו הקסום "אומנות בקשיבות" של מיכאלה מנדה ינקו וגם סדנת צבעי גואש בסקצ'בוק עם הילה שפיצר ועוד עד אינסוף…

ש': פרוייקט מרגש או מעניין שעשית לאחרונה?

ת': אני עובדת היום על פרויקט של צילומי אנשים עם צלקות, פיזיות ונפשיות, בטבע שממש מחוץ לסטודיו שלי ומאד מקווה שיוצג השנה בתערוכה קבוצתית וכמובן שמתרגשת ומצפה לקראתה.

ש': מאיפה מגיעה ההשראה שלך?

ת': מהיומיום. החל מהמילה שהתעוררתי איתה בבוקר, דרך חוויות שמלוות לאורך תקופות בחיים ועד זיכרונות וחלומות.

ש': המלצה על יוצרת שאת אוהבת את העבודה שלה

ת': וואו! יש כל כך הרבה יוצרות שאני מאוהבת בעבודות שלהן שממש קשה לבחור. אני מאד אוהבת את העבודות של פוגי נעים, איילת גד, מיכל קרן גלמן, אפרת חסון דה בוטון, איילת שוורץ ועוד רבות, טובות ומוכשרות.

ש': טיפ לניהול עסקי נכון / עצה שקיבלת לאורך הדרך

ת': לבוא עם רשימה מסודרת אל חנויות לציוד אומנות ולא לקנות סתם מתוך גחמה והתאהבות אינסטינקטיבית ומשולחת רסן שלל חומרים לסטודיו, גם אם הם מושלמים, מהממים ואדירים. כמובן שאני לא מקשיבה לעצה הזו.

ש': בסטודיו של מי היית רוצה לבקר?

ת': בסטודיו של חגית אזולאי רוזנס שבקליפורניה. לפני כארבע שנים למדתי אצלה (עוד כשהייתה בארץ) טכניקות עבודה ביומן הוויזואלי ומאז אני הולכת שבי אחריה. אז גם כי אני מתגעגעת וגם כי בא לי על קליפורניה כמובן.

ש': מה השעה הכי כיפית בסטודיו?

ת': הרגע שבו אני נכנסת אליו. בדרך כלל בערך ב- 9:00 בבוקר. אבל גם בימים שאני עובדת בחוץ כל היום אני קופצת אפילו לעשר דקות ב- 21:00 בערב להסניף וללטף את חומרי האומנות.